הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה, וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה, לבוא לבית ד' בירושלם, לעשות פסח לד' אלקי ישראל.

ב. ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם, לעשות הפסח בחדש השני.

ג. כי לא יכלו לעשֹׂתו בעת ההיא, כי הכהנים לא התקדשו למדי, והעם לא נאספו לירושלם.

ד. ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל.

ה. ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן, לבוא לעשות פסח לד' אלקי ישראל בירושלם, כי לא לרב עשו ככתוב.

ו. וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל ישראל ויהודה, וכמצות המלך לאמר: בני ישראל שובו אל ד' אלקי אברהם יצחק וישראל, וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור.

ז. ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו בד' אלקי אבותיהם ויתנם לשמה, כאשר אתם רֹאים.

ח. עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם, תנו יד לד' ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם, ועבדו את ד' אלקיכם וישב מכם חרון אפו.

ט. כי בשובכם על ד' אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת, כי חנון ורחום ד' אלקיכם, ולא יסיר פנים מכם אם תשובו אליו.

י. ויהיו הרצים עֹברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבלון, ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם.

יא. אך אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נכנעו, ויבֹאו לירושלם.

יב. גם ביהודה היתה יד האלקים לתת להם לב אחד, לעשות מצות המלך והשרים בדבר ד'.

יג. ויאספו ירושלם עם רב, לעשות את חג המצות בחדש השני, קהל לרב מאד.

יד. ויקמו ויסירו את המזבחות אשר בירושלם, ואת כל המקטרות הסירו, וישליכו לנחל קדרון.

טו. וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני, והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו עֹלות בית ד'".

יח. "כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו, כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר: ד' הטוב יכפר בעד.

יט. כל לבבו הכין לדרוש האלקים ד' אלקי אבותיו, ולא כטהרת הקדש.

כ. וישמע ד' אל יחזקיהו, וירפא את העם".

כז. "ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם, וישמע בקולם, ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים".

מפורש כאן בפסוקים שחזקיהו התיעץ עם שריו, והם הסכימו עמו לעשות הפסח בחדש השני.

א. הגמרא במסכת ברכות

בגמרא במסכת ברכות (י ע"ב) אמרו: "תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו.

על שלושה הודו לו: גנז ספר רפואות - והודו לו, כתת נחש הנחשת - והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים - והודו לו.

ועל שלושה לא הודו לו: סתם מי גיחון - ולא הודו לו, קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור - ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן - ולא הודו לו".

פירש רש"י:

"גנז ספר רפואות - כדי שיבקשו רחמים.

גירר עצמות אביו - לפי שהיה רשע - בזהו, ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף.

סתם מי גיחון - מי שלוח, בדברי הימים (ב' ל"ב), ולמה - כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות, ולא זהו גיחון הנהר הגדול, דההוא לאו בארץ ישראל הוא, אלא מעין קטן הוא, סמוך לירושלים, שנאמר והורדתם אותו אל גיחון (מלכים א' א) ומתרגמינן: 'ותחתון יתיה לשילוחא'.

עבר ניסן בניסן - קא סלקא דעתך: משנתקדש החדש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר, כמו שנאמר בדברי הימים (ב' ל) 'ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני'".

על "עיבר ניסן בניסן" שאלה הגמרא: "ומי לית ליה לחזקיהו: 'החדש הזה לכם ראש חדשים' - זה ניסן ואין אחר ניסן?" כלומר: אי אפשר לעשות שני חדשים בשם ניסן!

ענתה הגמרא: "אלא, טעה בדשמואל. דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן, סבר: הואיל וראוי לא אמרינן".

פירש רש"י: "ביום שלשים של אדר - ואף על פי שלא נתקדש החדש, שעדיין לא באו עדים".

כלומר: חזקיהו קבע ביום השלושים של אדר שהחדש יהיה אדר שני, בניגוד לדעת חכמים שסוברים שיום זה, שכבר יכול להיות א' בניסן, אין קובעים אותו לא' באדר שני.

יש עוד להוסיף שחזקיהו רצה לעבר את השנה מסיבה מאד חשובה: כדי שבני ישראל יספיקו לטהר את המקדש מהעבודה זרה שהיתה בו מזמן אביו, אחז הרשע, ולעשות את קרבן הפסח במקדש שטהור מעבודה זרה.

ב. שאלת הרד"ק

שאל הרד"ק בפסוק ב': "ואני תמה על מה שאמרו רז"ל: 'עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו' (ברכות י ע"ב), שהרי הכתוב אומר: 'ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים'! הנה הכתוב משמע כי הודו לו"!

כלומר: מפורש בפסוקים שחזקיהו התיעץ עם שריו, והם הסכימו עמו לעשות הפסח בחדש השני, ומדוע חז"ל אמרו שחזקיהו עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו חכמים?

ג. שאלת החיד"א

החיד"א בפירושו "חומת אנך" (בפסוק ד') שאל שאלה נוספת: "אם היה חזקיהו לבדו לא היה עושה הפך הכתוב 'אחרי רבים להטות' (שמות כג, ב)"!

בפירושו "חומת אנך" לספר מלכים (ב יח, טז) שאל החיד"א ביתר הרחבה: "...בסוף פ"ד דפסחים אמרו דלא הודו לו חכמים. ויש לחקור: דחזקיה, שהיה שומר כל מידי דאורייתא ודרבנן, איך עבר על מה שנאמר: 'אחרי רבים להטות' (שמות כג, ב), וכיון שחכמים לא הודו לו, נהי דהוא היה סובר דשרי, מטעמים אשר לו, מכל מקום הא פליגי רבנן עליה!"

כלומר: כיצד יתכן שחזקיהו, המלך הצדיק, לא עשה על פי דברי חכמים, אלא על פי דברי עצמו? והרי התורה אמרה: "אחרי רבים להטות"!

ד. התשובה הראשונה של החיד"א על שאלת הרד"ק

החיד"א כתב מספר תשובות על שאלת הרד"ק, ותשובה אחת על שאלת עצמו:

בהסבר הראשון כתב החיד"א: "ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל - לא אמר: 'בעיני השרים וכל הקהל', כי השרים הם הסנהדרין והחכמים, והם לא הסכימו. כמו שאמרו: 'עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו' (פסחים נו). כן כתב בפירוש 'מנחת ערב'".

כלומר: בפסוק ב' כתוב: "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם, לעשות הפסח בחדש השני".

אבל בפסוק ד' לא כתוב: "ויישר הדבר בעיני המלך והשרים וכל הקהל". אלא רק: "ויישר הדבר בעיני המלך, ובעיני כל הקהל". משמע שהדבר לא ישר בעיני השרים, כלומר: בעיני החכמים, ומכאן למדו חז"ל שלא הודו לו!

בתשובה זו אין התיחסות לשאלת החיד"א.

ה. התשובה השניה של החיד"א על שאלת הרד"ק

עוד כתב החיד"א: "ובספר 'שושנים לדוד' כתב, הבאתיו אני עני בקונטרס 'פתח עינים' בפסחים דף נ"ו, דמאי דכתיב 'ויועץ המלך עם שריו' - אינם חכמים".

כלומר: לא כתוב: "ויועץ המלך עם חכמיו", אלא: "עם שריו", והכוונה לשרים שעוזרים לו בניהול כל עניני הממלכה, אבל הם אינם חכמי הסנהדרין.

גם בתשובה זו אין התיחסות לשאלת החיד"א.

ו. התשובה השלישית של החיד"א על שאלת הרד"ק

עוד כתב החיד"א: "ואני בעניי כתבתי שם דהרמב"ם סוף פ"ד דביאת מקדש כתב: 'ועל החכמים שהסכימו עמו' עיין שם, ועתה נראה לפי קוצר דעתי דפירוש הכתוב הכי הוי: 'ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני', והיינו שהמלך קבץ החכמים והחשובים ונתיעץ עמהם, וכולם היו באותו מעמד ובקבוץ ההוא, ונמצא שהיו בעצה כל החכמים. אבל בגמר הענין כתיב: 'ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל', והכא בדקדוק לא אמר: 'שריו', דאף על גב דהיו בעצה הכל, אבל בהסכמה לא אמר הכתוב: 'שריו', דלא הודו לו חכמים, ומשום הכי השמיט הכתוב: 'שריו'.

והגם דהיו בסברתו איזה חכמים, היו מיעוט, והלכה כרבים, ומשום הכי לא אמר: 'שריו'".

כלומר: חזקיהו התיעץ עם החכמים, אבל רובם לא הודו לו, ולכן בפסוק ב' כתוב: "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני" - שהוא התיעץ אתם. ואילו בפסוק ד' כתוב רק: "ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל", כלומר: שהדבר היה ישר בעיני המלך ובעיני כל הקהל, אבל לא כתוב: "בעיני השרים", כיון שרוב החכמים לא הודו לו.

ז. תשובת החיד"א על שאלתו

עוד הוסיף שם החיד"א וכתב: "ובזה שכתב הרמב"ם שהיו חכמים עמו יתישב קצת, דאם היה חזקיהו לבדו לא היה עושה הפך הכתוב 'אחרי רבים להטות'. אך מאחר שהיו עמו איזה חכמים - לאו יחיד הוא. ויש מקום לומר ד'אחרי רבים' היכא דכי הדדי נינהו, אבל אי מחדדי המיעוט לא, כדאמרינן גבי בית שמאי (יבמות יד ע"א). ומיהו לפי האמת כת חזקיהו המלך ע"ה לא הוו מחדדי טפי".

כלומר: אף על פי שרוב החכמים לא הודו לו, והתורה אמרה: "אחרי רבים להטות" - הכלל הזה נכון כאשר החכמים שקולים. אבל כאשר המיעוט של החכמים מחודדים יותר - הלכה כמותם, וחזקיהו חשב שהחכמים שאתו מחודדים יותר, ולכן הלכה כמותם.

עוד הוסיף החיד"א: "ואפשר דגם חזקיהו המלך ע"ה ורבנן דבהדיה לא הוו כל כך חזקים בסברתם, וסמכו להוראת שעה, ושאל חזקיהו המלך ע"ה 'ד' הטוב יכפר בעד' (יח)".

כלומר: חזקיהו הסתפק האם הוא צודק בהלכה, או לא, ולכן קבע את דבריו כהוראת שעה, ולכן גם התפלל שד' יכפר אם הוא טעה.

החיד"א כתב: "ואני בעניי כתבתי שם דהרמב"ם סוף פ"ד דביאת מקדש כתב: 'ועל החכמים שהסכימו עמו' עיין שם". נקיים את המצוה לשמוע דברי חכמים ונעיין שם בדברי הרמב"ם.

כך כתב הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש (פ"ד הי"ח): "ועוד אחרת היתה שם באותה השנה, שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר, שראוי להיות ראש חדש ניסן, ועשה אותו החדש אדר שני. ולא הודו לו חכמים, שאין מעברין ביום זה, כמו שביארנו בקידוש החדש (פ"ד הי"ד). ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה, נאמר: 'כי אכלו את הפסח בלא ככתוב' (דהי"ב ל, יח). וביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו, שנאמר: 'כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר: ד' הטוב יכפר בעד' (שם). ונאמר: 'וישמע ד' אל יחזקיהו, וירפא את העם' (שם, כ) - שנרצה קרבנם".

מתוך דברי חז"ל והקושיות עליהן זכינו להעמיק בפסוקים, ולהגיע לדקדוקם ולהבנתם העמוקה של חז"ל בפסוקים, וגם זכינו להבין שניתן ללמד זכות על חזקיהו.

יהי רצון שנזכה לבנין בית המקדש ולקדש את החדשים ואת השנים על פי בית דין הגדול שישב בלשכת הגזית, וכשם שעסקנו בלימוד זכות על חזקיה, כך ד' ילמד עלינו זכות תמיד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.