א

חזקיה מלך יהודה עלה למלכות אחר אביו אחז אשר מלך שש עשרה שנה

בירושלים. ימי מלכות אחז מצטיינים בעזיבת דרך ה', עבודה זרה, וסגירת בית

המקדש; ובשטח המדיני מלחמות של מלכויות ישראל וארם על מלכות יהודה,

והשתעבדות מדינית ורוחנית למלך אשור כדי שיצילהו מן המלכויות המצירות לו.

לעומת זאת מלכות חזקיה (מל"ב יח א-ח) מתוארת: "ויהי בשנת שלש להושע בן

אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן אחז מלך יהודה. בן עשרים וחמש שנה היה

במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אבי בת זכריה. ויעש הישר

בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבת וכרת

את האשרה וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני

ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן. בה' אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמהו

בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. וידבק בה' לא סר מאחריו וישמר מצותיו אשר

צוה ה' את משה. והיה ה' עמו בכל אשר יצא ישכיל וימרד במלך אשור ולא עבדו.

הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר".

ולא לחינם חז"ל מתארים זאת (במדבר רבה פר' יט, א): "זאת חקת – זה שאמר

הכתוב (איוב יד) 'מי יתן טהור מטמא לא אחד', כגון אברהם מתרח, חזקיה

מאחז"...

ב

בדברי הימים (ב' כט א-ג) מסופר כך: "יחזקיהו מלך בן עשרים וחמש שנה

ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אביה בת זכריהו. ויעש הישר בעיני ה'

ככל אשר עשה דויד אביו. הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את

דלתות בית ה' ויחזקם".

ובפסוק יז: "ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם ה'

ויקדשו את בית ה' לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו".

בפרק ל שאחריו מתואר חג הפסח אשר עשה חזקיהו: "וישלח יחזקיהו על כל

ישראל ויהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית ה' בירושלם לעשות

פסח לה' אלהי ישראל. ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח

בחדש השני. כי לא יכלו לעשתו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם

לא נאספו לירושלם. ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל. ויעמידו דבר

להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח לה' אלהי ישראל

בירושלם כי לא לרב עשו ככתוב... ויהיו הרצים עברים מעיר לעיר בארץ אפרים

ומנשה ועד זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם. אך אנשים מאשר ומנשה

ומזבלון נכנעו ויבאו לירושלם. גם ביהודה היתה יד האלהים לתת להם לב אחד

לעשות מצות המלך והשרים בדבר ה'. ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג

המצות בחדש השני קהל לרב מאד. ויקמו ויסירו את המזבחות אשר בירושלם ואת

כל המקטרות הסירו וישליכו לנחל קדרון. וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש

השני והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו עלות בית ה'. ויעמדו על עמדם

כמשפטם כתורת משה איש האלהים הכהנים זרקים את הדם מיד הלוים. כי רבת

בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לה'.

כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח

בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. כל לבבו הכין

לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא

את העם. ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים

בשמחה גדולה ומהללים לה' יום ביום הלוים והכהנים בכלי עז לה'. וידבר יחזקיהו

על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לה' ויאכלו את המועד שבעת הימים

מזבחים זבחי שלמים ומתודים לה' אלהי אבותיהם. ויועצו כל הקהל לעשות שבעת

ימים אחרים ויעשו שבעת ימים שמחה... וישמחו כל קהל יהודה והכהנים והלוים

וכל הקהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראל והיושבים ביהודה. ותהי

שמחה גדולה בירושלם כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם.

ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו

לשמים".

פשט הדברים אינו מובן. בדרך כלל החודש הראשון הוא חודש ניסן וא"כ חזקיה

עלה למלוכה בחודש ניסן, ואת הפסח הוא עשה בחודש השני, בפשטו, חודש

אייר. וא"כ צ"ע הרי פסח שני הוא רק יום אחד?! ואיך חגגו ארבעה עשר יום?!

אמנם ניתן להסביר שהחודש הראשון הוא ראשון למלכותו והחודש השני הוא

השני למלכותו אלא שא"כ כיון שמונים למלכים מניסן היה ראוי לקרות את החודש

השני כחודש הראשון בשנה השניה ולא כחודש שני. כמו"כ לא מובן מה, בפעולות

המלך חזקיה, היה שלא כראוי שהוצרך להתפלל על העם ("כי התפלל יחזקיהו

עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד").

ג

בדברי חז"ל התייחסות לפסח חזקיה והדברים שהיו בו שלא כהלכה. המשנה

בפסחים (פ"ד מ"ט) מונה: "ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו

ועל שלשה לא הודו... עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו".

בבבלי ברכות (י ע"ב) שואלים: "עבר ניסן בניסן – ולא הודו לו. ומי לית ליה

לחזקיהו: החדש הזה לכם ראש חדשים – זה ניסן ואין אחר ניסן? אלא, טעה

בדשמואל; דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל

וראוי לקובעו ניסן, סבר: הואיל וראוי לא אמרינן".

רש"י בסנהדרין (יב ע"ב) כותב שקרא לו אדר לאחר שכבר נקבע אותו חודש

לניסן.

ד

לפי התוספתא בסנהדרין נחלקו התנאים במה טעה חזקיה, ונוספת דעה

שלישית. בתוספתא סנהדרין (פ"ב, י-יא) נאמר: "אין מעברין את השנה מפני

הטומאה מעשה בחזקיה המלך שעיבר את השנה מפני הטומאה שנ' כי מרבית

העם רבת מאפרים ומנשה מישכר וזבולן לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא

ככתוב כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. ר' יהודה אומר

מעברין את השנה מפני הטומאה ר' שמעון אומר אם לעבר אותה מפני הטומאה

כבר מעוברת היא, אלא עיבר ניסן ואין מעברין אלא אדר. ר' שמעון בן יהודה

אומר משום ר' שמעון אף מפני שהיעשו את הציבור לעשות פסח שיני". וכן

מובאות הדעות בתוספתא פסחים (פ"ח, ד-ה).

ומובאת הברייתא בבבלי סנהדרין (יב ע"א). ושם מפרש רש"י:

"שעיבר את השנה מפני הטומאה – שנטמאו בימי אחז אביו מעבודה זרה, שלא

חששו לתורה, והיה חזקיהו מחזירן למוטב, וידע שלא יספיקו כולן לבא וליטהר עד

הפסח – ועיבר השנה".

"ובקש רחמים על עצמו – שימחל לו העון, ולקמן פריך: הואיל ואמר ר' יהודה:

מעברין – למה ביקש רחמים על עצמו?"

"כי אכלו את הפסח בלא ככתוב – שעיבר את השנה מפני הטומאה שלא כדת".

"ניסן בניסן – לאחר שקידשו לשם ניסן, חזר ונמלך ועשאו אדר השני".

"ר' שמעון בן יהודה אומר – לא עיברה, אלא השיאן לפסח שני שלא כדין, לפיכך

ביקש רחמים על עצמו".

ובר"ן נאמר שם: "ור"ן ז"ל פירש מפני תקרובת ע"ז שמטמא באוהל צלמי כשדים

שהיו חקוקים על כתליהם ושהה לבערם והכי איתא בירושלמי".

היינו, ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון מבאר שחזקיה גרם לציבור לעשות פסח

שני.

דעה זו אף שבתוספתא מובאת כמוסיפה על שתי הדעות, חולקת וסוברת שביקש

רחמים על עצמו ועל העם מפני שהעביר את הציבור לפסח שני.

וכן מובא בירושלמי (פסחים פ"ט ה"א, נדרים פ"ו ה"ח):

"תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה. ר' יהודה אומר מעברין שכן מצינו

בחזקיה שעיבר את השנה מפני הטומאה שנא' [דברי הימים ב' ל יח] כי מרבית

העם וגו'. ר"ש אמר אף על פי שעברו ניסן אינו מעובר אלא אדר. ר"ש בן יהודה

משם ר"ש חזקיהו העשי לציבור לעשות פסח שני. אית תניי תני מעברין את השנה

מפני הטומאה. אית תניי תני אין מעברין. מאן דאמר מעברין מינה [דברי הימים ב

ל יח] כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. ומ"ד אין מעברין מה מקיים כי אכלו את

הפסח שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר".

התנאים חלקו מה היו הטעויות של חזקיה לגבי פסח שעליהן ביקש רחמים על

עצמו ועל הציבור שאכלו פסח 'בלא ככתוב'. לפי ר' יהודה הציבור בימי חזקיה

עשה פסח לאחר שחזקיה עיבר את השנה מפני הטומאה ואין מעברים מפני

הטומאה. וכן לפי ר' שמעון עשו את הפסח כראוי בניסן אלא שעיבור השנה נעשה

שלא במועדו. דעת ר' שמעון בן יהודה שחזקיה דחה את הציבור לפסח שני.

ה

בס' מרגליות הים לרה"ג ראובן מרגליות מבאר שטעויותיו או מחלוקתו עם

חכמים ('לא הודו לו') היא הסיבה מדוע נכתב שעשו פסח לכלל הציבור 'בחודש

השני'. לפי המלך חזקיה, אם לשיטת ר' יהודה ואם לשיטת ר"ש, החודש בו טיהרו

את המקדש היה חודש אדר שני כיון שחזקיה עבר את השנה, ולכן לאחר חנוכת

הבית המוזכרת הביאו תודות שמובאים עימה לחמי חמץ ואינם מובאים בפסח.

החודש השני היה לפי חכמי דורו שחלקו עליו (מטעמי ר"י או ר"ש) חודש אייר,

ולכן נקרא בפי חז"ל כותבי הספרים 'חודש שני' אעפ"י שלפי המלך חזקיה היה

חודש ניסן – החודש הראשון. והדבר מדוייק בכתובים: "ויועץ המלך ושריו וכל

הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני" (דה"י ב' ל, ב). ומלך אינו יושב

בעיבור שנה (סנהדרין יח ע"ב, רמב"ם הל' קה"ח פ"ד הי"א). ולכן הוא נועץ בהם,

ואח"כ נאמר: "ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל" (דה"י ב' ל, ד) ואילו שרי

התורה לא הסכימו עמו.

שיטת ר"ש בן יהודה בשם ר"ש שונה. לדעתו מיעוט הקהל עשה פסח ראשון

בטהרה ורוב הקהל הטמאים נדחו לפסח שני ועשו בטהרה, אבל שלא עפ"י

ההלכה שאם רוב ציבור טמא עושים כולם בטומאה מפני שאין ציבור נדחה לפסח

שני.

ו

מעניין שאף הרמב"ם בספרו, שהוא ספר הלכה ולא מחקר הסטורי-הלכתי

הזכיר את פסחו של חזקיה. כך כותב הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש (פ"ד

הלכות טז-יח):

"ומנין שטומאת מת דחויה בציבור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם,

כך למדו מפי השמועה שאנשים יחידים הם שידחו לפסח שני אם היו טמאים, אבל

ציבור שהיו טמאי מת אינן נדחין אלא הטומאה תדחה ויעשו פסח בטומאה, והוא

הדין לכל קרבן שקבוע לו זמן כפסח שהוא דוחה את הטומאה".

"והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר שם כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים

על שחיטת הפסחים לכל לא טהור [להקדיש לה'] כי מרבית העם רבת מאפרים

ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו, ומהו זה שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב

מפני שעיברו אותה השנה מפני הטומאה שנאמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל

בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים

לא התקדשו למדי, וכבר ביארנו בקידוש החודש שאין מעברין את השנה

לכתחלה מפני הטומאה".

"ועוד אחרת היתה שם באותה השנה, שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום

שלשים של אדר שראוי להיות ראש חדש ניסן ועשה אותו החדש אדר שני ולא

הודו לו חכמים שאין מעברין ביום זה כמו שביארנו בקידוש החדש, ומפני דברים

אלו שעשה שלא כהלכה נאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, וביקש רחמים על

עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו שנאמר כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר

ה' הטוב יכפר בעד ונאמר וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם שנרצה קרבנם".

הרמב"ם מביא להלכה הן את דעת ר' יהודה והן את דעת ר' שמעון, ומעניין שהוא

קובע (ולכן מביא זאת כסיוע) שהפסח אשר נדחה בחודש היה פסח שנעשה

בטומאה וא"כ כל שאיפותיו ודחייתו של הפסח ע"י חזקיהו לא הועילו וכיון שרוב

הציבור הגיע מערי ישראל ולא מיהודה הפסח נעשה ונאכל בטומאה.

ז

הכסף משנה מבאר את הרמב"ם מדוע פסק כשני תנאים – ר' יהודה ור' שמעון:

"ועוד אחרת היתה שם וכו'. בפ"ק דסנהדרין (דף י"ב) ת"ר אין מעברין את השנה

מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברת רבי יהודה אומר אינה מעוברת אמר רבי יהודה

מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו.

רבי שמעון אומר אם עיברוה מפני הטומאה מעוברת אבל מפני מה ביקש רחמים

על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן. ומפרש בגמרא דחזקיה

טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי

לקובעו ניסן והוא [עיברו משום] דסבר הואיל וראוי לא אמרינן, רבי שמעון בן

יהודה אומר מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני ומפרש בגמרא דהיינו כגון

שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים ונשים משלימות לטהורים ועודפות

עליהם מעיקרא סבר נשים בראשון חובה דהוו מיעוטן טמאים ומיעוטן מידחו

לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות דהוה ליה טמאים רובא ורובא לא

מידחו לפסח שני. ומשמע דלרבי יהודה לא ביקש רחמים מפני שעיבר ניסן בניסן

אלא מפני שעיבר מפני הטומאה ולרבי שמעון לא ביקש רחמים מפני שעיבר מפני

הטומאה אלא מפני שעיבר ניסן בניסן".

"וא"כ יש לתמוה על רבינו היאך כתב שני הטעמים דהוי כמזכה שטרא לבי תרי?

ועוד דכיון דבדיעבד מעוברת למה הוצרך לבקש רחמים, ואין לומר דאעפ"כ כיון

דלכתחילה אין מעברין הוצרך לבקש רחמים דהא משמע בברייתא שכתבתי

בסמוך שאילו היתה מעוברת בדיעבד לא היה צריך לבקש רחמים, ועוד שכתב

רבינו שביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו עמו דהא תניא בתוספתא

שזה אחד משלשה דברים שעשה חזקיהו ולא הודו לו, ועוד למה השמיט טעמו

של רבי שמעון בן יהודה. ומיהו בההיא דעל החכמים איכא למימר שאע"פ שרוב

החכמים לא הודו לו קצת חכמים הסכימו עמו ובסמ"ג כתוב שריו במקום החכמים

ומכל מקום קושיי קמאי צריכים יישוב".

"ונ"ל שרבינו כתב דעיברה מפני הטומאה כדברי רבי יהודה דהלכה כוותיה לגבי

ר"ש ואף ע"פ דמשמע דאי הואי מעוברת בדיעבד כשעיברוה מפני הטומאה לא

היה צריך לבקש רחמים היינו לרבי שמעון אבל לרבי יהודה אף על גב דבדיעבד

מעוברת מכל מקום הוצרך לבקש רחמים על עצמו. וסובר רבינו שאע"פ שעיבר

השנה בטומאה כדרבי יהודה דקי"ל כוותיה ופשטא דקראי הכי מוכחי, אין לנו

לדחות ולומר שלא עיבר ניסן דהא סתם לן תנא דתוספתא הכי, הילכך אית לן

למימר דתרתי עבד חדא דעיבר ניסן ועוד שעיברה מפני הטומאה, ולא חש רבינו

לכתוב דברי ר"ש בן יהודה משום דיחידאה הוא דהא רבי יהודה ור"ש פליגי עליה".

ובכך מבאר הכס"מ את שיטת הרמב"ם בהבנת פסח חזקיה.

הפסח של חזקיה נידון ע"י גדולי הפוסקים האחרונים מזויות שונות, עי' במרגליות

הים שהביא הרבה מהאחרונים ואף כאלה שכתבו על כך קונטרסים גדולים

וארוכים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.