הפרק שלנו מדלג די הרבה שנים קדימה. אחרי נבוכדנצר שמלך בערך ארבעים וחמש שנים, מלך הבן שלו אויל מרודך, שלא מוזכר בכלל בספר דניאל. ואחריו הבן שלו, או אחיו, בלשאצר. בלשאצר מלך שלש שנים ואז הגיע הזמן שימלאו שבעים שנה למלוכת בבל.
בפשטות, לפי הנבואה של ירמיהו, כשיעברו שבעים שנה ממלוכת בבל, בבל תיפול ועם ישראל יחזור לארץ. בלשאצר ראה שהזמן כבר עבר לכאורה, וזה לא קרה. ולכן הוא עשה מסיבה גדולה לכל השרים שלו, ושתה יין מולם.
כשבלשאצר השתכר הוא אמר להביא אליו את כלי המקדש שסימלו את ההתגברות של האלילים של בבל על הקב"ה כביכול, ושישתו בהם יין, הוא, והשרים שלו, וגם הנשים והפילגשים שלו. וזה מה שהיה. אלא שמיד כשהם שתו, יצאה יד שנראית אנושית וכתבה על הסיד של ההיכל של המלך מול הנברשת כמה מילים.
המילים לא היו ניתנות לקריאה. הגמרא אומרת שזה או כי הן היו מבולבלות, או כי הן היו בשפה לא מוכרת. וכיון שהמשפט היה קצר מאוד, היה ברור שגם אחרי שיקראו את המילים יצטרכו הסבר מה הן באות בדיוק לומר.
בלשאצר נבהל מאוד, כי הוא בסך הכל ידע שבדיוק מלאו שבעים שנה לבבל ושהוא שתה בכלי בית המקדש ומיד זה קרה, אז גם בלי לקרוא מה בדיוק כתוב הוא הבין לאן הדברים הולכים. ולכן הוא לא קרא לדניאל ואפילו לא לחרטומים אחרים, כדי שלא יגידו לו שום דבר רע. אלא לחכמים טכניים יותר, שינסו רק לספר לו מה כתוב. אבל החכמים לא הצליחו.
אז באה המלכה, אשתו של נבוכדנצר, ואמרה לבלשאצר שכדאי לו לקרוא לדניאל שיפתור את הבעיה, כי דניאל יודע לא רק להבין דברים סתומים, אלא גם לפתור את הבעיות שנוצרות מהם, ולהציע פתרונות מעשיים.
דניאל מסביר לבלשאצר שהוא היה אמור להבין ממה שעבר על נבוכדנצר, שהקב"ה הוא מי ששולט במלכות. וכיון שהוא התגאה מול הקב"ה, נכתב הכתב הזה שבו נאמר "מנא מנא תקל ופרסין". כלומר הקב"ה ספר את ימי מלכות בבל, ושקל את הזכויות והחובות של בלשאצר. וכיון שהחובות גברו, נפרסה המלכות וניתנה חציה לפרס וחציה למדי.
בלשאצר כיבד מאוד את דניאל על הפתרון ונתן לו להיות אחראי על שליש מהמלכות, אבל כבר באותו לילה נהרג בלשאצר ובבל נפלה ונכבשה על ידי פרס ומדי.
עד כאן הפרק.
שאלה ראשונה שצריך לשאול היא: מה הטעם לעשות נס כזה ולכתוב מסר למישהו שימות באותו לילה? מה עזר שבלשאצר קיבל מסר שהוא התגאה מול הקב"ה, אם הוא לא יוכל אפילו לתקן?
ושאלה שניה: מה באו לומר כל הפרטים שבמראה? למה דווקא יד אנושית יצאה? למה היא כתבה מול הנברשת? ולמה על הסיד של הקיר של היכל המלך דוקא?
נראה שהמראה הזה כולו באמת לא היה מיועד לבלשאצר. הוא היה מיועד בכלל לכורש ודריוש שיכבשו את בבל באותו לילה, וישמעו על מה שקרה מהשבויים שלהם.
כורש ודריוש ישמעו שהם לא סתם כבשו את בבל, אלא קדם לכיבוש מסר אלוקי כתוב, שלכאורה הם יוכלו אפילו לראות אותו כתוב על הקיר, שהסביר למה הם מנצחים את בבל.
כשמלאו שבעים שנה לבבל, הגיע הזמן לפי נבואת ירמיהו שעם ישראל יחזור לארץ ויבנה את בית המקדש. התהליך הזה לא יקרה בנס על ידי הקב"ה, אלא המלכות העולמית אמורה לעשות אותו בעצמה. ולכן יצאה יד אנושית דווקא, כי התהליך הוא תהליך שיבוצע בידיים אנושיות. וכתבה מול הנברשת כי האור הוא משל לגאולה, והחושך משל לגלות. ועל קיר ההיכל של המלך לומר שצריך לבנות את ההיכל של המקדש. ועל הסיד שלו כדי לומר שצריך להשלים אותו עד הסיד, שבזה באמת פרס ומדי לא הצליחו לעמוד בהתחלה.
היד כותבת את המסר בצורה לא מובנת, כדי לומר שבלשאצר באמת לא הבין את הנבואות של ירמיהו, ועשה חשבונות של שבעים שנה, כשנבואה יכולה להתפרש בכמה דרכים שונות. ולכן נאמר לו מנא מנא, כלומר, כמו שאומר המלבי"ם, היו כמה דרכים למנות את השבעים שנה, ואפשר היה שבבל לא תיפול עדיין. אבל הגאולה צריכה להיות עכשיו. ולכן אם בבל היתה מחזירה את העם לארץ ובונה את המקדש, לא היו כובשות אותה פרס ומדי עכשיו, אלא רק במנין אחר של שבעים השנים.
אבל מכיון שבלשאצר שתה בכלי המקדש, והתגאה מול ה', ולא גאל את העם, ולא בנה את בית המקדש, לכן הוא נשקל ונמצא חסר, ונחתכה מלכותו וניתנה לפרס ומדי.
וכשכורש ודריוש ישמעו את זה, הם יבינו מה התפקיד שלהם מעכשיו – להחזיר את העם לארץ ולבנות את בית המקדש. והם יבינו שצריך לדעת איך להבין נבואות נכון, וישאלו את דניאל ושאר החכמים היהודיים על הנבואות שיש להם כבר. ואז הם ישמעו גם על נבואות ישעיה המפורשות שאומרות שכורש יבנה את ירושלים ויחזיר את העם מהגלות. ואז יוכל כורש לומר את הצהרת כורש ולשלוח את העם בחזרה לארץ.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
