בפרק שלנו רואה דניאל חזון על שתי המלכויות האמצעיות: פרס - מדי ויוון. בניגוד לפרק הקודם, שבו המלכויות היו חיות טורפות, כאן המלכויות נמשלות לחיות צמחוניות ומבויתות: איל כלומר כבש זכר, ושעיר כלומר עז זכר. המלבי"ם מסביר שזה כיוון שגם פרס ומדי שבנו את בית המקדש, וגם יוון שעד אנטיוכוס לא הפריעה לנו, היו בסך הכל בעד עם ישראל ולא פגעו בו כמעט.
דניאל רואה את האיל, שהמלאך מסביר לו בהמשך שהוא פרס ומדי, עומד ויש לו שתי קרניים גדולות, והגדלה יותר צומחת שניה. כי פרס תהיה השניה שתשלוט, אבל היא תשלוט את רוב הזמן. והאיל הזה נוגח לכל הכיוונים חוץ ממזרח שזה הכיוון של פרס ומדי ומשתלט על כל העולם.
ואז מגיע השעיר מהמערב, שזה הכיוון של יוון, ויש לו קרן בין העיניים שהיא קרן של חזון, כי היוונים נגחו בעזרת התרבות שלהם, והקרן הזו היא אלכסנדר מוקדון שהיה המלך הראשון שלהם. והשעיר רץ ולא נוגע בארץ, כי המטרה שלהם היתה להגיע ולהלחם עם פרס ומדי, ולא להשתלט על כל המקומות בפני עצמם. ומגיע אל האיל ונוגח אותו ורומס אותו ומשתלט בעצמו על כל העולם.
וכשהוא גדל נשברת הקרן שלו ועולות ארבע קרניים במקומה, כי אלכסנדר מוקדון מת צעיר, ואת המלכות ירשו ארבעה מלכים.
ואז מאחת מהקרניים האלו יוצאת קרן צעירה שהיא אנטיוכוס, וגדלה ומשתלטת גם על ארץ ישראל שבעצמה מקבלת כאן שם של חיה אוכלת עשב, אבל חית בר חופשית: צבי. ואז היא גדלה עד צבא השמים ומפילה לארץ מהם ומהכוכבים ורומסת אותם, שאלו ישראל והצדיקים. ואפילו עד שר צבא השמים היא גדלה, שרש"י אומר שזה הקב"ה, ומפסיקה את קרבן התמיד, ומשליכה את הבסיס של המקדש. והיא משליכה את האמת לארץ ומצליחה. אלא שהמלאך מסביר לו שבסופו של דבר אנטיוכוס ישבר בקלות ובלי מאמץ, שאלו החשמונאים, ששברו אותו מעטים מול רבים וחלשים מול חזקים.
ואז שומע דניאל מלאך אחד שואל מלאך אחר עד מתי ימשך התהליך הזה שהתמיד נעצר, והפשע שולט, וישראל נרמסים? והוא אומר לו "עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ".
דניאל מצליח להבין את המראה רק בסיוע של המלאך גבריאל, והוא עצמו נהיה חולה מהמשמעות של המראה. את הפירוש של הערב והבוקר אלפיים ושלש מאות, המלאך מצווה עליו לסתום כי החזון הזה לעוד הרבה זמן ואם ידעו בדיוק כמה זמן יקח, יתיאשו מהגאולה.
עד כאן הפרק
שאלה ראשונה שצריך לשאול היא: מה הענין של הזמן שכתוב אצלנו, שייקח אלפיים ושלש מאות שנה לכאורה עד לגאולה? האם זה זמן שדווקא בו תהיה הגאולה? האם אנחנו אמורים לחשב מתי זה יוצא? זה הרי מייאש, והמלאך עצמו אומר לדניאל לסתום את החזון. ואם לא אמורים לחשב את הקץ, אז בשביל מה נכתב הקץ הזה, ובכלל כל הקיצים שעוד נראה בספר דניאל? למה לתת מספרים מדוייקים של שנים?
ושאלה שניה: אם אנחנו אמורים להבין את הקץ הזה, מה הוא בא לומר? הרי הפרק שלנו מדבר על מלכות יוון, על אנטיוכוס. והקץ יהיה בסוף מלכות רומא בכלל. אז מה ההגיון לספור אותו מאנטיוכוס? ואם נאמר שזה בגלל שאנטיוכוס עצר את עבודת בית המקדש, והשאלה מתי היא תחזור, זה לא מובן, כי החשמונאים החזירו את העבודה, וקרבן התמיד התחדש שוב. ולכן צריך לספור מחורבן בית המקדש ולא מאנטיוכוס.
נראה מרש"י אצלנו וממקורות נוספים, שאת הקיצים שבספר דניאל צריך לחשב, אלא שבכל דור מחשבים אותם דווקא קרוב לזמן של אותו דור. וכשהקץ שחישבו עובר, נדע שהוא לא היה נכון ונחשב קץ חדש. והבעיה בחישובי קיצים, אומרת הגמרא, היא דווקא כשחושבים שזה דווקא הקץ, ואם המשיח לא בא בזמן שחישבנו אז כנראה הוא לא יבוא בכלל חס וחלילה. אבל אם יודעים שזה רק קץ אפשרי, אז דווקא נכון לחשב. וכך עושים רוב המפרשים.
ונראה שכשעם ישראל יצא לגלות הארוכה, ויראה שהיא לוקחת הרבה זמן, ולא כמו גלות בבל שהיתה שבעים שנה, אז הם יתייאשו. והם יחשבו שאין בכלל קץ, אלא רק כשכל העם יחזור בתשובה יגאלו, ולא לפני זה. כמו הפשטות של לשון התורה. וכיון שלאף אדם בגלות אין יכולת להשפיע על כל העם לחזור בתשובה, כי הם מפוזרים בכל העולם, אז יתיאשו ולא יעשו כלום כדי לקדם את הגאולה.
ומצד שני, אם הם ידעו בדיוק מתי הקץ, שוב לא יעשו כלום. כי מי שזה לא בימיו מיואש מראש, ומי שזה בימיו, לא מרגיש צורך לעשות משהו כי הקץ במילא יגיע.
ולכן חשוב שעם ישראל ידע שיש קץ ידוע לגלות, וגם אם לא כל העם יחזור בתשובה, יגיע הקץ ויגאלו. וחשוב גם שידעו שזה הולך להיות אלפי שנים וישמעו את המספרים האלה, ולא יתייאשו מזה שהגלות לא רק שבעים שנה. אבל מצד שני לא ידעו מתי בדיוק הקץ, כי אפשר לחשב אותו בדרכים שונות כי הוא כתוב בצורה לא ברורה.
ולכן כל דור יחשב קץ אפשרי שקרוב אליו, וכיון שיש אפשרות לקץ קרוב, ומצד שני יש אפשרויות נוספות, אז צריך לקום ולקדם את הגאולה, כדי שאולי הקב"ה יבחר בזכות זה שזה באמת יהיה הקץ. ולכן כל דור יתאמץ לקדם את הגאולה, כדי שה' יבחר בקץ שקרוב אליו ולא ישבו ויחכו סתם, וגם לא יתייאשו, כי אולי באמת הקץ קרוב.
ואם כך נסביר את הקץ שכתוב אצלנו. כך: עד אנטיוכוס אף אחד לא נלחם בדת היהודית. נלחמו בעם ישראל, נלחמו בממלכת ישראל, אבל לא בתורה. ולכן גם יהודים שהלכו לעבוד עבודה זרה, לא הפסיקו להרגיש יהודים בגלל זה, ולא עזבו את התורה גם כן. וכמו שאליהו הנביא אומר להם שהם פוסחים על שתי הסעיפים, ועובדים גם את ה' וגם את הבעל במקביל.
החידוש של אנטיוכוס היה שהוא ניסה להמיר את הדת של היהודים. הוא הפיל אותם מהשמים לארץ. הוא רצה שהם יפסיקו להיות יהודים ויתחילו להיות יוונים. ושהם לא רק יעבדו לאלילים שלו, אלא גם יעזבו את התורה. ולכן הוא משליך את האמת ארצה.
את הדרך הזו המשיכו הרומאים אחריו, רק עם דתות אחרות כמו הנצרות והאיסלם. אבל המלחמה לאורך כל הגלות הארוכה היתה שעם ישראל לא יעזוב את התורה ולא יעזוב את היהדות והעם היהודי. קרבן התמיד מסמל את הקשר התמידי של היהודים כולם אל ה'. גם אם הם בעצמם לא באים למקדש ולא מקריבים קרבן, הם יודעים שתמיד, בבוקר ובערב, מקריבים קרבן בשבילם. והמקדש עצמו מסמל שיש מקום שבו הם יכולים לפגוש את הקב"ה. ולכן גם אם הם עובדי עבודה זרה, הם ידעו תמיד שהם גם יהודים ושיש להם קשר אל ה' ואל התורה.
אבל אנטיוכוס עצר את התמיד הזה, ואת הבסיס של המקדש. הוא ניתק את היהודים מההרגשה שתמיד הם קשורים לה', והפך את זה לשאלה של בחירה. או שאתה יהודי או שאתה יווני, או שאתה שומר תורה, או שאתה חלק מהעולם היווני. החשמונאם לא ניצחו את זה, אלא רק צבאית את יוון. והניתוק הזה יפסק רק כשתחזור לאנשים הוודאות שהיהדות היא הדבר האמיתי.
וזה יקרה כשיצדק קודש, כלומר שיהיה ברור לכל האומות גם כן שהקודש הוא הצודק ואין שום תיאוריה אמיתית אחרת.
עד אז יש ערב ובוקר, כי יש תמיד של בוקר, ותמיד של בין הערביים. וביניהם מקריבים את כל הקרבנות האחרים. אבל בין תמיד של בין הערביים לבוקר שאחריו אין קרבנות. ולכן אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של לילה בין התמידים, שיהיה במהלכו ערב של חורבן בית המקדש, ובוקר של גאולה, ורק כשיעברו אלפיים ושלוש מאות שנה, יצדק הקודש ויחזור התמיד.
ואת הקץ הזה אפשר לספור כמו פשט הפסוקים, אלפיים ושלש מאות שנה אחרי אנטיוכוס, שזה עוד פחות ממאה ועשרים שנה מהיום, ולהתחיל להתכונן אליו. כשכמובן, אפשר גם שתבוא גאולה אחישנה ולא בעיתה, והשלב העליון הזה יגיע מוקדם עוד יותר.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
