{א} אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה  הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵיכְלִֽי: אני נבוכדנצר שליו הייתי בביתי ורענן בהיכלי  {ב} חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי  וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל-מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי: חלום חלמתי וייראני ומחשבות על מיטתי ומראות ראשי יבהלוני {ג} וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל  דִּֽי-פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי: וממני יצא צו להביא לפני את כל חכמי בבל שיודיעוני את פתרון החלום {ד} בֵּאדַ֣יִן (עללין) עָלִּ֗ין חַרְטֻמַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן  וּפִשְׁרֵ֖הּ לָא-מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי: ואז באו החרטומים האשפים הכשדים והמכשפים ואת החלום אמרתי לפניהם ופתרונו לא הודיעו לי {ה} וְעַ֣ד אָחֳרֵ֡ין עַל֩ קָֽדָמַ֨י  דָּנִיֵּ֜אל דִּֽי-שְׁמֵ֤הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ-אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קָֽדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת: עד שאחריהם בא לפני דניאל אשר שמו בלטשאצר כשם אלהי ואשר רוח אלקים קדושים בו ואת החלום אמרתי לפניו {ו} בֵּלְטְשַׁאצַּר֮ רַ֣ב חַרְטֻמַיָּא֒  דִּ֣י | אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֤ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל-רָ֖ז לָא-אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי-חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמַֽר: בלטשאצר שר החרטומים אשר אני ידעתי שרוח אלקים קדושים בך וכל סוד לא נעשק ממך מראה חלומי שראיתי ופתרונו אמור {ז} וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל-מִשְׁכְּבִ֑י  חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹא אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא: וחזיון ראשי על מטתי רואה הייתי והנה עץ בתוך הארץ וגובהו גדול  {ח} רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א  וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל-אַרְעָֽא: גדל העץ והתעצם וגבהו יגיע לשמים ומראהו לסוף כל הארץ {ט} עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא  וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא-בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל | חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ (ידרון) יְדוּרָן֙ צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל-בִּשְׂרָֽא: צל עליו טוב  פריו רב ומזון לכל יש בו תחסה בצילו חית השדה ובענפיו יגורו ציפורי השמים וממנו יזון כל בשר {י} חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל-מִשְׁכְּבִ֑י  וַאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן-שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת: רואה הייתי בחזיון ראשי על מטתי והנה ער וקדוש יורד מן השמים {יא} קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֤דּוּ אִֽילָנָא֙  וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עָפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֤ד חֵֽיוְתָא֙ מִן-תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפְּרַיָּ֖א מִן-עַנְפֽוֹהִי: קרא בכח וכך אמר חתכו את העץ וקצצו ענפיו השירו עליו ופזרו פריו ינודו החיות מתחתיו והצפורים מן ענפיו  {יב} בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר  שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי-פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֤ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם-חֵיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא: אבל שורשיו העקורים השאירו בקרקע ובכבלי ברזל ונחושת בדשא אשר בארץ ובטל השמים ירחץ ועם החיות חלקו בעשב הארץ {יג} לִבְבֵהּ֙ מִן-(אנושא) אֲנָשָׁ֣א יְשַׁנּ֔וֹן  וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי: לבבו ישתנה מבני אדם ולבב חיה ינתן לו ושבעה עתים יעברו עליו {יד} בִּגְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָ֑א עַד-דִּבְרַ֡ת דִּ֣י יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי-שַׁלִּ֨יט (עליא) עִלָּאָ֜ה בְּמַלְכ֣וּת (אנושא) אֲנָשָׁ֗א וּלְמַן-דִּ֤י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים (עליה) עֲלַֽהּ: בחוק ערים הדבר ומאמר קדושים השאלה  עד הדבר שידעו החיים שמושל עליון במלכות בני האדם ולמי שירצה יתננה ושפל שבאנשים יקים עליה {טו} דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבוּכַדְנֶצַּ֑ר  (ואנתה) וְאַ֨נְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א | אֱמַ֗ר כָּל-קֳבֵל֙ דִּ֣י | כָּל-חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָֽא-יָכְלִ֤ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי (ואנתה) וְאַ֣נְתְּ כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ-אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ: את החלום הזה ראיתי אני המלך נבוכדנצר ואתה בלטשאצר אמור את פתרונו לעומת מה שכל חכמי מלכותי לא יכולים להודיעני את פתרונו ואתה מסוגל אשר רוח אלקים קדושים בך {טז} אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי-שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל-יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר (מראי) מָרִ֕י  חֶלְמָ֥א (לשנאיך) לְשָֽׂנְאָ֖ךְ וּפִשְׁרֵ֥הּ (לעריך) לְעָרָֽךְ: אז דניאל אשר שמו בלטשאצר השתומם כרגע אחד ומחשבותיו יבהילוהו ענה המלך ואמר בלטשאצר החלום ופתרונו אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר אדוני החלום לשונאך ופתרונו לצריך {יז} אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף  וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל-אַרְעָֽא: העץ שראית שגדל והתעצם וגבהו יגיע לשמים ומראהו לכל הארץ {יח} וְעָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא-בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙  חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא: וצל עליו טוב ופריו רב ומזון לכל יש בו תחתיו תגור חית השדה ובענפיו ישכנו ציפורי השמים {יט} (אנתה)-אַנְתְּ-ה֣וּא מַלְכָּ֔א  דִּ֥י רְבַ֖ית וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֤ךְ רְבָת֙ וּמְטָ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא: אתה הוא המלך שגדלת ועצמת וגדולתך גדלה והגיעה לשמים וממשלתך עד קצה הארץ {כ} וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת | מִן-שְׁמַיָּ֡א  וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי-פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם-חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי-שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי: ואשר ראה המלך ער וקדוש יורד מן השמים ואמר חתכו את העץ והזיקוהו אבל שורשיו העקורים השאירו בארץ ובכבלי ברזל ונחושת בדשא אשר בארץ ובטל השמים ירחץ ועם חיות השדה חלקו עד אשר שבעה עתים יעברו עליו {כא} דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א  וּגְזֵרַ֤ת (עליא) עִלָּאָה֙ הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל-(מראי) מָרִ֥י מַלְכָּֽא: זה פתרונו המלך וגזרת עליון היא שמגיעה על אדוני המלך {כב} וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן-אֲנָשָׁ֡א וְעִם-חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין | לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן  וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) עֲלָ֑ךְ עַ֣ד דִּֽי-תִנְדַּ֗ע דִּֽי-שַׁלִּ֤יט (עליא) עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן-דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ: ואותך מגרשים מבני אדם ועם חיות השדה יהיו מגוריך ויגרמו לך לרצות עשב כשוורים ומטל השמים ירחצו אותך ושבעה עתים יעברו עליך עד אשר תדע אשר מושל עליון במלכות בני האדם ולמי שירצה יתננה {כג} וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה  מִן-דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא: ואשר אמרו לעזוב שורשיו העקורים של העץ מלכותך עומדת לך מאז שתדע אשר מושלים השמים {כד} לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙  יִשְׁפַּ֣ר (עליך) עֲלָ֔ךְ (וחטיך) וַחֲטָאָךְ֙ בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ: אלא המלך עצתי תיטיב לך וחטאיך בעשיית צדקה תפדה ועוונותיך בחנינת עניים אם תהיה אריכות לשלוותך {כה} כֹּ֣לָּא מְּטָ֔א  עַל-נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא: הכל בא על נבוכדנצר המלך (פ) {כו} לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי-עֲשַׂ֑ר  עַל-הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה: לסוף שנים עשר חודשים היה מהלך על היכל המלכות של בבל {כז} עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא-הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א  דִּֽי-אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקַ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי: ענה המלך ואמר הלא זו היא בבל הגדולה אשר אני בניתיה לבית מלכות בכח גבורתי ולכבוד הדרי {כח} ע֗וֹד מִלְּתָא֙ בְּפֻ֣ם מַלְכָּ֔א  קָ֖ל מִן-שְׁמַיָּ֣א נְפַ֑ל לָ֤ךְ אָֽמְרִין֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א מַלְכוּתָ֖ה עֲדָ֥ת מִנָּֽךְ: עוד הדבר בפי המלך ירד קול מן השמים לך אומרים נבוכדנצר המלך מלכות הוסרה ממך {כט} וּמִן-אֲנָשָׁא֩ לָ֨ךְ טָֽרְדִ֜ין וְֽעִם-חֵיוַ֧ת בָּרָ֣א מְדֹרָ֗ךְ  עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ לָ֣ךְ יְטַעֲמ֔וּן וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) עֲלָ֑ךְ עַ֣ד דִּֽי-תִנְדַּ֗ע דִּֽי-שַׁלִּ֤יט (עליא) עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן-דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ: ומבני אדם מגרשים אותך ועם חית השדה מגוריך יגרמו לך לרצות עשב כשוורים ושבעה עתים יעברו עליך עד אשר תדע אשר מושל עליון במלכות בני אדם ולמי שירצה יתננה {ל} בַּהּ-שַׁעֲתָ֗א  מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל-נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן-אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין: באותו רגע בא סוף הדבר על נבוכדנצר ומן בני אדם נגרש ועשב כשוורים יאכל ומטל השמים גופו ירחץ עד אשר שערו גדל כנשרים וצפורניו כצפורים {לא} וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩ אֲנָ֨ה נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר  עַיְנַ֣י | לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב (ולעליא) וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם-דָּ֥ר וְדָֽר: ולסוף הימים אני נבוכדנצר נשאתי עיני לשמים ודעתי שבה עלי ולעליון ברכתי ולחי העולמים שבחתי והידרתי אשר ממשלתו ממשלת עולם ומלכותו עם דור ודור {לב} וְכָל-(דארי) דָּיְרֵ֤י אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א (ודארי) וְדָיְרֵ֖י אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי-יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ  וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ: וכל יושבי הארץ כאפס נחשבו וכרצונו עושה בצבא השמים ויושבי הארץ ואין מי שיכה בידו ויאמר לו מה עשית {לג} בֵּהּ-זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י | יְת֣וּב עֲלַ֗י  וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל-מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי: באותו מועד דעתי שבה עלי ולכבוד מלכותי הדרי והודי ישוב עלי ויועצי ושרי אותי מבקשים ועל מלכותי כוננתי וגדולה נוספת ניתנה לי {לד} כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר  מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֤ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֤י כָל-מַעֲבָד֙וֹהִי֙ קְשֹׁ֔ט וְאֹרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה: ועתה אני נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכיו משפט ואשר מתהלכים בגאווה יכול להשפיל (פ)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.