זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם (משלי לא, טז)

לאשת החיל יש סבלנות. היא לא מחפשת תוצאה מהירה, אלא את התוצאה הטובה ביותר.

לכן, כשאשת החיל רוצה לקנות שדה, היא לא מחפשת איזה שדות עומדות למכירה, ואז קונה את הטובה מביניהן. אלא אשת החיל בודקת איזה מהשדות באזור שלה מתאימה לה ביותר. מי הכי קרובה לשאר השדות, מי תתן את היבול הטוב ביותר. לאחר שהיא בוחרת את השדה, או השדות המתאימות, היא מחכה בסבלנות עד שיציעו אותה למכירה. כשמדובר בשדה, שנשארת בבעלות המשפחה לדורות, אין משמעות גדולה לכמה שנים של המתנה, ויש משמעות גדולה מאוד, למשך דורות, להתאמה של השדה.

למרות שיש לה סבלנות, אשת החיל לא שוכחת את השדה שזממה, ומיד כשהיא מוצעת למכירה, היא לוקחת, לפני שיקח אותה מישהו אחר.

לאשת החיל יש סבלנות, ולכן לאחר שאשת החיל מוכרת את הבגד שעשתה בכפיה מהצמר או הפשתים, ומקבלת את פירות מעשיה – את הכסף, היא לא משאירה אותו כמו שהוא. היא לא שומרת את הכסף לשימוש עתידי, וגם לא קונה בו משהו שווה ערך. אשת החיל רוצה שפירות כפיה בעצמם ימשיכו לעשות פירות.

ולכן היא נוטעת בהם כרם. צריך הרבה סבלנות עד שהיא תראה פירות מהכרם הזה. יש שלש שנות ערלה, ושנת נטע רבעי. וגם אחרי שבוצרים את הענבים בשנה החמישית, צריך תהליך ארוך של תסיסה עד שיש יין.

אבל הכרם ממשיך להתפתח ולגדול בכל השנים הבאות, והיין שהוא מפיק שווה הרבה יותר מסכום הכסף הראשוני שהושקע בו, או משווי הפירות של עצים רגילים שלא מצריכים תהליך ארוך.

הנמשל הוא התורה:

לתורה יש סבלנות. היא לא באה לקדם את העולם בתהליך מהיר, אלא בתהליך הטוב ביותר.

לא כל הארצות מתאימות לתורה במידה שווה. ארץ ישראל היא ארץ רוחנית, שבה יכול לגדול העם שישמור את התורה. ולכן ארץ ישראל יועדה מראש לעם ישראל, גם כשעוד אי אפשר היה לתת להם אותה. עם ישראל עצמו עוד היה צריך להתפתח, והארץ היתה בידי עמים שעוונם עוד לא הושלם, ועוד לא הגיע זמנם להעקר מהעולם. אבל לעם ישראל לא יועדה ארץ אחרת, שהוא יוכל לקבל במהירות. העם התפתח במצרים, וכשהגיע הזמן, לקח את השדה המיועדת לו, והמתאימה לתורה.

לאחר שהתורה יורדת לעולם, ונותנת לעם ישראל מצוות, שהם כפיה המעשיות בעולם הזה, היא לא נשארת כמו שבאה. היא לא משאירה את התורה כפי שניתנה בלבד, ואת המצוות כפי שניתנו בלבד. אלא מהפירות של הירידה לעולם, היא נוטעת בארץ ישראל את עם ישראל שנמשל לכרם.

צריך הרבה סבלנות עד שהיא תראה פירות מהכרם הזה. העם צריך להתפתח, ולהשתחרר מנטיות חומריות טבעיות. הוא צריך ללמוד לעבוד נכון עם התורה ועם החומריות. ולאחר מכן, הוא יצטרך תהליך ארוך של לימוד ובנייה, שבפועל נעשה בגלות. אבל הפירות שלו יהיו פירות רוחניים, המשמחים אלוקים ואנשים. העם יפתח את התורה שבעל פה, את המצוות התקנות והגזרות שמדרבנן, והתורה תגדל עוד ועוד.

[הרחבה ועיון נוסף: אברבנאל ישעיהו פרק ה פסוק א 'כרם היה לידידי בקרן בן שמן', מלבי"ם ישעיהו פרק ה פסוק ד, אורות – ארץ ישראל א, מדרש תנחומא פרשת קדושים יג].

זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.