אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם (משלי כ, יב).

יש הבדל מהותי בין האוזן לעין. האוזן שומעת תמיד. אדם לא יכול לעצום אותה, וקשה גם לסתום אותה בדרכים מלאכותיות, כך שלא תשמע בכלל. לעומת זאת את העין אפשר לעצום בקלות. אנחנו בוחרים אם העין רואה או לא.

אבל צריך לדייק, אומר שלמה, גם האוזן וגם העין פועלות תמיד. בניגוד לפה או ליד, שהאדם בוחר אם להפעיל אותם או שהם דוממים, גם האוזן וגם העין עובדות תמיד. אי אפשר לכבות את העין, אי אפשר לעצור את פעולת הראיה. כל מה שאפשר הוא לשים מכסה חיצוני על העין. גם כשהעפעף יורד ומכסה את העין, היא ממשיכה לראות, אלא שהיא רואה את העפעף ולא את מה שמעבר לו.

הקב"ה עשה לנו אוזן שומעת, בלי יכולת לעצור את השמיעה, והוא גם עשה לנו עין רואה, בלי יכולת לעצור את הראיה.

בניגוד לפה או ליד, האוזנים והעיניים מגינות עלינו. הן מאפשרות לנו לשים לב לסכנות ולהזהר ממכשולים. ולכן הקב"ה עשה אותן כך שיפעלו תמיד, כי אדם תמיד צריך לשים לב למה שסביבו. הקב"ה נתן לנו גם אפשרות לכסות את העין ולמנוע ממנה את הראיה. בלי זה לא היינו יכולים לישון, בלי זה היינו נאלצים לראות דברים שאסור לראות, בלי זה לא היינו יכולים להגן על העין מלכלוך ושאר מזיקים. העין היא אבר עוצמתי מאוד מבחינת האדם, ולכן חשוב להגן עליו שלא יכנס אליו מה שלא צריך שיכנס. אבל יחד עם זאת הקב"ה לא איפשר לנו לכבות את העין, כדי שנזכור שהראיה צריכה לעבוד תמיד. שאנחנו צריכים להגן על עצמנו תמיד.

הנמשל ממשיך את הנמשלים הקודמים, ומדבר על חשבון נפש:

הקב"ה עשה לנו אוזן שומעת. הוא נתן לנו תורה, אמר לנו מה צריך לעשות ומה אסור לעשות, וכנראה שגם נשמע מזה. אבל לאחר כל מה שראינו עד עכשיו, נשמע שהקב"ה לא עשה לנו עין רואה. הרי אנחנו לא מצליחים לשפוט את עצמנו באופן אוביקטיבי, הרי הלב רואה מה שקרוב לו גדול ומה שרחוק ממנו קטן, הרי אנחנו סוביקטיבים, אנחנו מחזיקים באופן טבעי אבן ואבן איפה ואיפה, אז איך אנחנו יכולים לראות את האמת? איך אנחנו יכולים לראות ממה צריך להזהר? אנחנו שמענו מה צריך לעשות, אבל אין לנו איך לראות אם אנחנו באמת עושים את זה. אין לנו איך לראות אם אנחנו עומדים בחובתנו. רק עיני המלך יכולות לזרות את הרע, אבל העיניים שלנו לא יודעות לעשות את זה.

לכן מבהיר לנו שלמה שגם את העין שלנו עשה ה' רואה. העיניים שלנו רואות בצורה מדויקת, אנחנו יכולים להבין בדיוק מה המצב שלנו, בלי טעויות. כל הטיות הלב, אבן ואבן איפה ואיפה, ההתנכרות למעללינו הישנים, הם כולם בחיריים. כולם עפעף חיצוני שמכסה בבחירתנו על העיניים ומפריע להם לראות את האמת.

מרגע שאנחנו מבינים שהמלך עוד ישב על כסא דין, מרגע שאנחנו מבינים שנצטרך לעמוד במבחן עיניו של המלך, ולא אנחנו שנקבע את הדין; אז אין לנו בעיה לשפוט את עצמנו בעצמנו. אז אנחנו כבר מסוגלים להוריד את כל ההטיות, אנחנו מסוגלים להסתכל דרך עיני המלך, ולהבין, פחות או יותר, איך הוא יראה את הדברים.

ממילא, היצר הטוב שלנו יכול להיות המלך. הוא יכול לשבת על כסא דין, הוא יכול לעשות חשבון נפש, לא רק בראש השנה, אלא גם כל לילה לפני השינה. וכשעיני היצר הטוב יבחנו אותנו, כשנחליט לראות את האמת בלי מסכים, אז נזרה אנחנו בעינינו את כל הרע שיש בנו. 

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.