עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה (משלי כד, ל – לא).

שלמה עובר במיוחד ליד שדהו של האיש העצל, כי למרות שהוא עצמו לא עצל, כל אחד יכול לקחת מוסר לפי מדרגתו.

ולכן הולך שלמה אל השדה של העצל, שאין לו מספיק כוח רצון כדי להשקיע את הזמן הדרוש לעקור את העשבים השוטים מהשדה. וכיון שהעצל מתרגל לא לעבד את השדה, הוא נהיה כבר אדם חסר לב, שאין לו רצון שיניע אותו, והוא כבר לא מנסה אפילו להשקיע בתבואה שלו. ולכן גם בכרם, שלא צריך טיפוח כל כך כמו שדה, כי העצים בסך הכל גדלים מעצמם, נראים נזקי חוסר הלב שלו.

והנה שלמה רואה שבכל שטח השדה עלו קוצים בין החיטים, כי העצל לא עישב בזמן את השדה, ועכשיו כבר הרבה יותר קשה וכואב לעקור אותם. וכיון שאז באמת קשה לעקור עשבים שוטים מהשדה הזו, מתכסים כל פני השטח של השדה בעשבים שוטים, ולא רואים יותר שמדובר בשדה תבואה. מה שגורם לעצל להזניח לגמרי את השדה ולשכוח ממנה. עד שהוא מגיע למצב שגם גדר האבנים המגינה על השדה נהרסת והוא לא רואה צורך לתקן אותה, כי לא ברור לו כבר על מה הוא שומר שם. ובלי גדר, השדה מתמזגת בשטח הבר שסביבה, עד ששוכחים שיש שם שדה, והדורות הבאים גם הם לא יטפלו בה כי לא ידעו שהיא שדה שלהם.

הנמשל, כמו שאומר המדרש, הוא השקעה בלימוד התורה:

השדה במשלי, הוא משל לתורה ומצוות כהכנה לעולם הבא. הכרם בכל התנ"ך, הוא משל לעם ישראל.

יש מקרים של לומדי תורה שלא משקיעים מספיק בלימוד. הם מתעצלים ולא לומדים ענינים מסובכים וקשים להבנה. ולכן השדה שלהם מתמלאת בין ההלכות שהם יודעים, ובין הענינים שהם מכירים, גם בקוצים. יש להם הרבה נושאים שהם לא למדו, ואין להם כוח לעיין בהם, והם משלימים אותם בניחוש, או בסברות מהבטן.

ככל שהם מתרגלים שלא להשקיע בלימוד ההלכה, ורק לפסוק מספרי קיצורים, או לפי מה שנראה להם בלי עיון מספיק, כך הם מאבדים את המוטיבציה להשקיע בתורה של עם ישראל כולו. במילא אפשר לפתוח ספר כשיהיה צריך, אז למה להשקיע וללמוד. הכרם של עם ישראל שהם מופקדים עליו, נשאר ללא טיפול. עד שכל פני השדה מתכסים בעשבי בר: בחוסר ידע, ובהגיון אנושי טבעי בלבד. הם כבר לא זוכרים שיש שדה שהם מופקדים עליו. הם כבר לא רואים צורך לעסוק בלימוד התורה בעומק ובהשקעה בכלל.

והתוצאה היא שההלכה, שהיא גדר אבנים יציבה וקשיחה שלא ניתנת לשינוי, נהרסת. הם כבר לא יודעים לומר מה המקור והסיבה להלכות מסוימות, ואיך פוסקים הלכה. רוחות טבעיות מפרקות בהדרגה את גדר ההלכה, מכניסות בה שינויים לפי רוח הזמן, עד שכרם בית ישראל נדמה יותר ויותר לגויים שסביבו.

[עיון נוסף והרחבה: משלי פרק כד פסוקים ל – לא: רש"י, אלשיך, מלבי"ם, מסכת שמחות דרבי חייה פרק ד הלכה ד, מסילת ישרים פרק ו 'והנה מלבד פשוטו', אורחות צדיקים שער העצלות].

עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.