צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל (משלי לא, כז)
אם אשת החיל יודעת ליצור סחורה כל כך טובה, שכולם רוצים אותה, למה היא עבדה כל כך קשה? למה מראש היא היתה כאניות סוחר, וקמה בעוד לילה, למה לא כבה בלילה נרה, ולמה רק בסוף עשתה לה מרבדים ושש וארגמן לבושה?
אשת החיל היתה צריכה לעסוק בפרסום מראש. מראש היתה צריכה רק לעשות לעצמה מרבדים ושש וארגמן, להכין כמה דוגמאות מהסחורה ולשלוח לבעלי הענין, וממילא כולם היו באים אליה. מרגע שהשם הטוב של הסחורה שלה היה מתפרסם היא לא היתה צריכה ללכת למקומות רחוקים, ולא לעבוד כל כך הרבה. כולם היו באים אליה, ומשלמים יפה מאוד על הסחורה, והיה מספיק לה להכין מעט.
אלא שאשת החיל יודעת ש"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", זו לא דרך להשיג אוכל, אלא דרך לייצר עבודה. אם המטרה היתה שלבני האדם יהיה מה לאכול, אפשר היה שיאכלו פירות מוכנים. הקב"ה נתן להם צורך לעסוק בהכנת לחם כדי שיעבדו. בני האדם מצד האמת לא עובדים כדי לאכול, אלא אוכלים כדי לעבוד.
ולכן כיוון שאשת החיל צופה ומתכננת באופן פעיל את הדרכים שבהם ילכו בני ביתה, ואת התכונות שהדרכים האלו יטביעו בהם, היא מחפשת את העבודה עצמה.
אשת החיל רוצה שבני ביתה ילמדו שצריך לעבוד קשה בעולם הזה. שצריך לחגור בעוז מתניים, לקום בעוד לילה, ולאמץ זרועותיהם. ולכן היא לא מוכנה לאכול לחם עצלות. היא לא רוצה כסף קל.
הנמשל הוא התורה:
אם התורה מתאימה גם לעולם החומרי, ובצורה כל כך טובה עד שהגויים עצמם ירצו לעתיד לבוא ללמוד אותה, למה צריך את כל הסיבוב של ההסטוריה?
אם כל הגויים ירצו בסוף את התורה, למה צריך היה שעם ישראל יקבל את התורה לפני כולם, בלי להבין שהיא הצורה הנכונה ביותר לנהל גם את העולם החומרי עצמו?
למה התורה לא גילתה לנו מראש עד כמה היא טובה לעולם החומרי, ואז היו כולם מקבלים אותה בלי טענות, בלי עבודה זרה, בלי התנגדות ובלי גלות?
המטרה של התורה אינה לנהל את העולם החומרי טוב יותר. התורה לא נועדה לשפר את העולם החומרי, אלא להעלות אותו למעלה. כשהגויים מקבלים עליהם את התורה, הם נשארים חומריים. הם פשוט מבינים שזו הדרך החומרית הנכונה ביותר.
אבל התורה צופיה הליכות ביתה. היא רוצה להביא את עם ישראל לתוצאה שרק דרך ארוכה וקשה יכולה להביא אותם אליה. התורה רוצה שאנחנו נהפוך לרוחניים.
ולכן צריך שנעבור דרך ארוכה שבה נעבוד את ה' כדי לעשות את רצונו, לא כי זה משתלם לנו. וכך אנחנו נתקרב אליו, ונהיה רוחניים יותר ויותר. עם ישראל זוכה לא רק לחיי עולם הזה מוצלחים וטובים, הוא זוכה לחיי העולם הבא, שאליהם לא יזכו הגויים שלא עברו את התהליך של הוויתור על הרצון שלהם בשביל רצון ה'.
ולכן התורה לא אוכלת לחם עצלות. היא לא מחפשת שילמדו ויקיימו אותה בדרך הקלה. היא לא מראה כמה היא מתאימה לעולם החומרי, אלא משאירה את מצוותיה כעול על האדם, כדי שיבחר להיות רוחני. ונותנת לעם ישראל לעבור תהליך ארוך מאוד, שבו הוא יחבר בהדרגה את הרצון שלו לרצון ה'. כשמצד אחד הוא מגלה יותר ויותר כמה התורה טובה לעולם, ומצד שני הוא מחפש יותר ויותר את רצון ה' ולא את רצונו. ואז רק יקחו את התורה גם כל הגויים.
[הרחבה ועיון נוסף: רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ד, מהר"ל נצח ישראל פרק יא 'והדעת והשכל מחייב', דרך חיים על אבות פרק ד משנה י, שם משמואל בראשית פרשת וישב תרע"ב].
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.