בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם (משלי יד, ג).

האויל מסתפק בכל דבר, ולטענתו אין דרך לדעת מה נכון ומה לא. לפי ההגיון היה האויל צריך לא לדעת מה לעשות. אבל בפועל אדם לא יכול לחיות בספק. ולכן פי האויל שטוען שאי אפשר לדעת את האמת, נושא בתוכו חוטר גאוה שאומרת שהאויל הוא מי שיקבע מה האמת. בפועל האויל קובע מה נכון ומה לא, ועושה לפי מה שהוא קבע. וכך הגאוה משלימה את מה שהוא לא יודע, ובפועל כנראה שהיא גם המניע שלו לא לדעת.

גם החכמים עלולים ליפול באותו פח. גם החכמים היו רוצים לקבוע מה נכון ומה לא לפי מה שמתאים להם ולפי הגאוה האישית שלהם. אלא שהחכמה שהחכמים מוציאים משפתותיהם שומרת עליהם שלא ליפול בטעות הזו. שהרי החכמים ראו הרבה פעמים שהחכמה שהם אומרים לא מובנת בשכל בצורה פשוטה, והרבה פעמים מה שמתחשק להם או נראה להם נכון במבט ראשון, לא מתאים לחכמה. ולכן הם יודעים שאי אפשר לקבוע מה נכון לפי מה שמתאים לך, וצריך לחכות עד שהחכמה תגלה מה נכון ולא להחליט לבד.

הנמשל הוא הדתות השונות ועם ישראל:

הדתות אוילות. הן לא יודעות מה ה' רוצה מהעולם ולאן הוא מכוון אותו. הן לא יודעות מה ה' רוצה מהאדם. אבל הן לא נשארות בספק. כיון שהדתות השונות לא יכולות לדעת מה רצון ה', הן מחליטות מה רצון ה'. הפה שאמר שאי אפשר לדעת את האמת הוא הפה שיחליט בגאוותו מה האמת. וכמובן שהן בוחרות באמת שמתאימה להן.

גם עם ישראל היה עלול ליפול באותו פח, ולנסות להחליט לפי דעתו מה רצון ה' במקומות שבהם הוא לא יודע מהתורה מה ה' רוצה.

אבל התורה שמוציאים עם ישראל בשפתותיהם שומרת עליהם מליפול בפח הזה. כי עם ישראל יודע שהרבה ממצוות התורה לא מובנות בשכל האנושי הפשוט. עם ישראל יודע שקשה מאוד לדעת טעמי מצוות, ושרצון ה' אינו תמיד מה שנראה לנו במבט ראשון. ולכן עם ישראל גם יודע שאי אפשר לנחש את רצון ה' לפי מה שמתאים לנו, אלא צריך לחקור ולנסות להבין מתוך התורה את רצון ה'. ובמה שאי אפשר, צריך לחכות בענווה עד שנדע.

[עיון נוסף והרחבה: של"ה פרשת עקב תורה אור ג, ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לחנוכה ב, אורות הקודש ד מאמר שלישי טז].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.