מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב: וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן (משלי כד, לג – לד).
גם מי שלא עצל בכלל, יכול ללמוד על הנזק של מעט העצלות שעדיין יש בו. מי שמחפש אפילו מעט שינות מעבר למינמום ההכרחי, מבזבז זמן חשוב, שהוא יכל לטפח בו את השדה שלו עוד קצת. גם מי שלא הולך ממש לישון באמצע היום, אבל מנמנם קצת כשהוא עייף - מבזבז זמן. אולי השדה שלו מטופחת, אבל בזמן הזה הוא יכל להשקיע בה או בשדה נוספת עוד קצת. ואפילו מי שלא מנמנם אבל מניח את הראש על הידיים כדי לאסוף קצת כוח, מאבד עדיין זמן.
אצל אדם פשוט אין בזה שום דבר רע, הוא עושה את העבודה שלו היטב, והוא יכול גם לנוח. אבל אדם כמו שלמה לוקח מוסר מהעצל אל נקודות העצלות הקטנות שלו.
אם אצל העצל עולים קוצים בשדה כשהוא לא עושה את העבודה שלו, גם אצל החרוץ יש איזה הפסד, איזו התרוששות שמגיעה כמתהלכת, צעד אחר צעד, באותם זמנים שבהם הוא לא עובד. משהו שהוא יכל לעשות ולא נעשה.
ואם אצל חסר הלב השדה כולה נשכחת מלב, וקשה מאוד לחזור ולעבד אותה, גם אצל החרוץ יש איזה מחסור שיהיה קשה מאוד למלא לאחר שהוא הצטבר בכל כך הרבה פעמים קטנות. והמחסור הזה יהיה כאיש עם מגן שקשה לתקוף אותו.
הנמשל הוא המאמץ הנוסף שצריכים לומדי התורה לעשות:
מי שלומד תורה לא יכול להסתפק במה שהוא לומד יותר ממי שעובד. הרי מי שעובד מתיחס לעבודה שלו מאוד ברצינות, הוא משקיע בה. הוא לא יכול ללכת לישון באמצע יום העבודה, או אפילו להניח את הראש על הידיים. זמן העבודה הוא זמן שמשלמים לו עליו, והוא צריך לנצל אותו במלואו.
מי שלומד תורה אחראי על התורה בעם ישראל. והתורה צריכה את כל הזמן שאפשר להשקיע בה, כי תמיד יש עוד מה ללמוד ועוד מה להבין.
מי שמחפש מעט שינות: מחפש שיהיה לו נוח ונעים, לקום למנין המאוחר, ללמוד רק עם מזגן, לשתות את הקפה הנכון עם החלב המתאים; מאבד בנתיים זמן שהוא יכל להקדיש ללימוד תורה.
גם מי שמחפש רק מעט תנומות: שכשקשה לו הוא מוותר, שלא מתאמץ מספיק לנצל כל רגע, אלא מרשה לעצמו לנמנם בזמן הלימוד, מאבד בנתיים זמן שמיועד ללימוד תורה.
ואפילו מי שרק מניח את הראש על הידיים בזמן הלימוד, מראה שהזמן של הלימוד לא מספיק חשוב לו, הוא מוכן לבזבז מדי פעם קצת ממנו.
במעט הזמן הזה שבו האדם לא למד, הוא התרושש במשהו. הוא יכל ללמוד משהו יותר קל להבנה, או לחזור על מה שלמד כבר. הוא יכל לשמוע שיעור, או ללמוד ספר מוסר. בכל פעם כזו הוא הפסיד עוד קצת זמן לימוד, וההתרוששות הזו באה כמתהלכת צעד אחר צעד, בלי שהאדם ישים לב, מעט כאן ומעט כאן, עד שהיא מצטברת למחסור משמעותי. עד שהאדם מבין שהוא לא מוכן עוד לצאת ללמד, שחסר לו עוד כמה שנות לימוד כדי להשלים... אבל המחסור הזה כבר מצויד במגן שמקשה מאוד להשלים אותו. המחסור הזה הצטבר לכמות גדולה שקשה לאדם להבין איך הוא יוכל להספיק ללמוד גם את זה.
אם בכל פעם שהוא היה רוצה להניח את הראש הוא היה לומד עוד פרק אחד בתנ"ך, הוא כבר היה מסיים את התנ"ך כמה פעמים. בכל פעם צעד קטן כמתהלך. אם הוא היה לומד כמה הלכות, הוא היה מסיים את השולחן ערוך כמה פעמים.
[הרחבה ועיון נוסף: אלשיך משלי פרק כד פסוקים ל – לד, מסילת ישרים פרק ו, חיבור התשובה למאירי - משיב נפש מאמר ב פרק ט 'ונשוב לדברינו', אורות התורה פרק ז ב ובהערה].
מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב: וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
