עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ (משלי כ, יז).

התאווה אינה מנסה שהאדם יהנה כמה שיותר. היא לא חושבת מה צריך לעשות כדי שיהיו לו גם בעתיד הנאות. התאווה מנסה להנות כאן ועכשיו הכי הרבה שהיא יכולה, אפילו אם בגלל זה היא לא תוכל להנות בעתיד.

התאווה שיש באכילה, הטעם הטוב של הלחם, נועד כדי שנאכל מה שמזין אותנו. כדי שהלחם הזה יוכל להחזיק את החיים שלנו. מה שטעים יותר, בדרך כלל מזין יותר (כל עוד לא לוקחים ממנו יותר מדי). אבל יש לחם שקר, יש לחם שהטעם שלו טוב, אבל הוא לא מזין, הוא לא מקדם את החיים אלא אפילו מזיק להם.

ובכל זאת ערב לאיש לחם השקר הזה, בגלל טעמו הטוב. לפעמים הוא אפילו ערב יותר דווקא בגלל שהוא לחם שקר, ומים גנובים ימתקו. אבל הרי הלחם הזה פוגע באדם? מה הוא יעשה אחר כך? איך הוא יהנה בהמשך? התאווה לא שואלת את עצמה שאלות כאלו. מצידה, אחר כך ימלא פיהו חצץ, שלא רק שהוא לא מזין ולא טעים, הוא גם ישבור את שיניו של האדם וימנע ממנו את היכולת להנות בעתיד.

התאווה רוצה את לחם השקר שלה כאן ועכשיו, גם במחיר של פגיעה אנושה ביכולת להנות בהמשך.

לדוגמא: באופן טבעי אדם רוצה לאכול מאכלים עם הרבה סוכר ושומן, כיון שהוא נהנה מהטעם שלהם; למרות שהם פוגעים בבריאות שלו עצמו, ובסופו של דבר יקטינו את ההנאה שלו מהחיים, ואפילו יקצרו אותם. אנשים מעשנים בשביל הנאת הרגע, למרות שהם יודעים שהם מקצרים בזה את החיים שלהם ופוגעים ביכולת ההנאה שלהם. אנשים עלולים לגנוב בשביל הנאת הרגע, למרות שימצאו את עצמם אחר כך בכלא, ללא יכולת להנות, למשך זמן רב.

כשאנשים הולכים עם היצר הרע, הם לא מנסים להנות כמה שיותר, כמו שזה עלול להשמע. אנשים שהולכים עם היצר הרע רוצים להנות הנאה מיידית, בלי לחשוב על ההשלכות העתידיות שלה. ולכן יתכן בהחלט שמי שילך עם היצר הרע, יהנה בסופו של דבר הרבה פחות ממי שלא ישמע לו.

התאוה מוכנה, במודע, לשבור את השיניים בחצץ בעתיד, בשביל לחם שקר כאן ועכשיו. השאלה אם אנחנו מסכימים ללכת איתה.

הנמשל, כמו שמפרשים המלבי"ם ורבנו יונה, הוא המוכנות של היצר הרע לאבד את העולם הבא, בשביל תאוות העולם הזה:

היצר הרע לא מחפש שיהיה לאדם טוב כמה שיותר, הוא מחפש את ההנאות שהוא יכול להרגיש כאן ועכשיו גם אם בגלל זה יהיה לאדם פחות טוב. הטוב האמיתי הוא לעולם הבא, והיצר הרע לא מסוגל להרגיש את ההנאה ההיא, אלא רק את הנאות העולם הזה, העולם שבו הוא נמצא כאן ועכשיו.

הלחם במשלי, הוא מה שאדם מכין בעולם הזה בשביל העולם הבא. היצר רוצה לקחת את לחם השקר של העולם הזה, שלא מזין את הנשמה בכלל, אבל ערב לחיכו החומרי. אחרי שהוא לוקח את לחם השקר, וחוטא, הוא צריך להסביר לעצמו ולאחרים למה עשה מה שעשה. ולכן הוא ממלא את פיהו בחצץ של דעות זרות ודתות אחרות שמתירות לו את החטאים.

לחם השקר, המשיכה של האדם לחומריות, גרמה לאדם שיפול באופן חד פעמי, אבל הוא יכול עוד להמשיך ולדאוג ללחם לעולם הבא שלו. אבל הדעות הזרות שוברות את שיניו, ומונעות ממנו ללכת בדרך התורה תמיד, לא רק בשעת הנפילה. ובזאת מונעות לגמרי את יכולת ההנאה של הנשמה.

היצר הרע לא מתעניין בעתידנו, ובהנאות ארוכות הטווח שלנו. מעניין אותו רק מה שגלוי לעיניו, כאן ועכשיו. השאלה אם אנחנו מסכימים ללכת איתו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.