נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב: עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' (משלי כב, א – ב).

אין לאדם צורך אמיתי בעושר רב. אדם רוצה להיות עשיר רגיל כדי שלא יחסר לו דבר. אבל למה הוא צריך עושר רב יותר מזה? למה הוא צריך להיות עשיר יותר מעשירים אחרים? את זה אנשים רוצים בשביל השם. הם רוצים ששמם יהיה ידוע, הם רוצים פרסום כאנשים עשירים מאוד. העושר הרב הוא רק אמצעי, מה שנבחר מתוכו הוא השם שהאדם קונה לו בזכותו. אם אדם קונה לו שם, גם בלי להיות עשיר, הוא משיג את אותה מטרה.

גם הכסף והזהב עצמם אינם המטרה. אדם צובר כסף וזהב כדי שאנשים יעבדו בשבילו. הוא ישלם, והם יעשו מה שהוא אומר. הוא ישלם, והם יתנו לו את מה שהוא צריך. גם כאן יש תכונות אחרות שיכולות למלא את אותה מטרה. כשיש לאדם חן טוב, כשהוא מוצא חן בעיני אנשים בגלל טוב ליבו ותכונותיו, או מכל סיבה שהיא, הם ירצו למלא את רצונו מעצמם, גם בלי תשלום.

אבל ברור שבסופו של דבר יש דברים שצריך בשבילם כסף דווקא. כדי להשיג אוכל לאורך זמן, או קורת גג, צריך כסף. לא לכל ענין יוכל השם והחן הטוב להחליף אותו. וזו הסיבה בשבילה יש לאנשים עושר רב, כסף וזהב. לא כדי להשיג פרסום וחן בעיני אנשים, את זה אפשר לעשות בדרכים שונות, אלא כדי לתת מהעודף לעניים שיהיה גם להם.

ה' לא ברא עולם חסר, העובדה שיש עניים שאין להם, אינה חסרון בעולם, אלא פתח להשלמתו. העשיר קיבל יותר ממה שהוא צריך, העני קיבל פחות ממה שהוא צריך, העשיר יכול לבחור בבחירתו הטובה להשלים את חסרונו של העני, וכך לכולם יהיה את כל מה שהם צריכים, והעשיר יזכה להיות שותף לקב"ה בהשלמת העולם.

כשהעשיר והרש נפגשים, ולא נשארים כל אחד במעמדו ומקומו, מתגלה שעושה כולם יחד ה', כעולם שלם ומושלם.  

הנמשל, כמו שאומר המדרש, הוא עושר בתורה:

הקב"ה לא ברא את כולם שווים. יש מי שהקב"ה נתן לו שכל חריף וזכרון חזק, ויש מי שלא. יש מי שהקב"ה זימן לו את האפשרויות ללמוד תורה ויש מי שלא. אם כל מטרתנו בעולם היא לימוד התורה, אז העולם נברא בצורה לא הוגנת. יש מי שקיבל הזדמנויות טובות ללימוד תורה ויש מי שלא.

אלא שמהעושר הרב בתורה מה שנבחר אינו הידע עצמו בתורה, אינו הספרים שנכתבו, אלא השם שיש לאדם הזה אצל הקב"ה. אנחנו אומרים דבר בשם אמרו, ושפתותיו דובבות בקבר, כי התורה הזו עברה דרכו, והשם שלו נקרא בזכותה בעולם. אבל יש אפשרויות נוספות להקרא בשם אצל הקב"ה: אפשר לעסוק בעניני עם ישראל, להושיע אותם מיד צר, לתרום או להשקיע במטרות חשובות, וכדו'. מה שנבחר מתוך העושר בתורה הוא הבחירה הטובה של האדם להשקיע את זמנו במטרות של הקב"ה בעולם, ואת זה יכולים כולם לעשות.

גם מצוות ומעשים טובים לא כולם יכולים לקיים בשווה. יש מי שיודע יותר איך לקיים ואיך להדר, ויש מי שיודע פחות. יש מי שיש לו כסף לתרום ויש מי שלא. אבל מה שנבחר אצל ה' הוא הרצון הטוב שיש לאדם שמקיים את המצוות, בזכותו הוא מוצא חן בעיני ה'. ורצון טוב יכול להיות לכולם.

אבל ברור שבסופו של דבר יש דברים שצריך בשבילם את התורה דווקא. כל אדם צריך לדעת תורה. אי אפשר לקיים מצוות ולעשות רצון ה' בלי לדעת תורה. ולכן הקב"ה ברא את מי שיהיה עשיר בתורה, ונתן לו את השכל, הזכרון וההזדמנויות ללמוד תורה.

הקב"ה לא נתן לאדם את התורה כדי שישמור אותה לעצמו, ויזכה לחיי עולם הבא בשביל עצמו. הקב"ה נתן לו את התורה כדי שיפגש עם הרש בתורה וילמד אותו. כדי שכולם בסופו של דבר ידעו את התורה לפחות ברמה בסיסית. העשיר בתורה והרש בתורה צריכים להפגש, ואז נראה שעושה כולם יחד ה'.

נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב: עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.