כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב (משלי כו, כז).

כוח המשיכה עובד תמיד, על כולם. חפצים בעלי צפיפות חומר גבוהה נמשכים כלפי מטה.

לפעמים אנשים חושבים שאפשר להמנע מהעובדה הפיזיקלית הזו, בזכות המודעות והכוונה שלהם.

יש מי שכורה שחת, הוא חופר מלכודת כדי שחיה או אדם אחר יפלו בה וישחתו. הוא מניח כמובן שהוא עצמו לא יפול במלכודת, הרי הוא זה שחופר אותה, והוא מודע לקיומה. אלא שהוא צריך לדעת שהחוק הפיזיקלי של כוח המשיכה לא יודע שהוא מודע לבור, וזה לא מעניין אותו. גם הוא עצמו חפץ שיכול ליפול לבור הזה. וכיון שהוא מתעסק בבור כל הזמן, והוא האדם שמסתובב בקרבתו הכי הרבה, יש סבירות גבוהה שבסופו של דבר, ברגע של חוסר מודעות או חוסר זהירות, בה יפול.

יש מי שגולל אבן כבדה במעלה ההר. הוא רוצה להביא אותה אל הגבהים ושתשאר שם. אבל לכוח המשיכה לא אכפת שהוא מתכוון שהאבן תשאר למעלה. האבן נמשכת כל הזמן למטה, וככל שהוא גולל את האבן יותר גבוה, כך הוא רק מגביר את הנזק שיגרם כשהיא תשוב ותתגלגל אליו.

כך שבין אם האדם הוא החפץ שעלול ליפול כיון שהוא עומד ליד בור עמוק, ובין אם חפץ אחר כמו אבן הוא זה שעלול ליפול עליו, כיון שהוא במקום גבוה ממנו, אין דרך להמנע מנזק על ידי הכוונה בלבד. צריך בטיחות: צריך להרחיק חפצים שנמשכים כלפי מטה ממדרונות מסוכנים.

הנמשל הוא סכנות החומריות והיצר, גם כשמתכוונים לקדושה:

כוחות היצר עובדים תמיד, על כולם. האדם בנוי מגוף ונשמה, הנשמה נמשכת כלפי מעלה, אל מקורה, הגוף נמשך כלפי מטה, אל העפר שממנו לוקח ואליו ישוב.

לפעמים אנשים חושבים שאפשר להמנע מנפילה ברשת היצר למרות העיסוק בחומריות, אם מתכוונים לקדושה.  

יש מי שעוסק בחומריות, ובדברים המעוררים את היצר. הוא כורה בידיו שחת עמוקה בתוך עפר הארץ. באופן טבעי מי שיעסוק כך בחומריות יפול לשאול וישחת. אבל האדם מניח שהוא לא יפול, הוא מודע לסכנה, הוא יודע שהוא עוסק ביצר, והוא מתכוון להשאר קדוש. לו זה לא יקרה.

אלא שהוא צריך לדעת שהמודעות שלו והכוונה שלו לא מעניינים את היצר הרע: היצר מושך אותו בדיוק כמו כל אדם אחר. וככל שהוא עוסק יותר בעומק החומריות, כך היצר מושך אותו יותר. וכיון שהוא עסוק בבור החומרי של היצר כל הזמן, בסופו של דבר ברגע של חוסר מודעות, שכרות, או וויתור עצמי, הוא ימצא את עצמו נופל בשחת ואולי גם לא מצליח לצאת ממנה.

יש מי שמנסה להתחכם: הוא מנסה ליצור תורה, או דרך בעבודת ה', שלוקחת את הצדדים החומריים ומעלה אותם. יש לו דרשות והסברים למה דווקא העיסוק בחומריות וביצר יכול לקדש אותו, ולהביא אותו למעלות עליונות. הוא גולל את האבן החומרית במעלה ההר, בתקווה להפוך אותה לחלק מהשמים, לחלק מעולם הנשמה.

אבל היצר ממשיך לעבוד, והכוונות והרעיונות שלו לא מגיעים לאוזני היצר. הקב"ה, כמובן, לא חתום על הרעיונות שלו, וככל שהוא מעלה יותר גבוה את האבן ומתיר לעצמו יותר, כך הוא יגלה לבסוף שהתורה שהוא פיתח ממנו באה ואליו תשוב. הוא ימשך כבר בעולם הזה יחד עם האבן שגלל כלפי מטה, וככל שהעלה אותה יותר וככל ששכנע אנשים שזו הדרך להתחבר אל ה', כך הנזק שיווצר מהנפילה יהיה גדול יותר. ובעולם הבא יגלה כמובן שהרעיונות שלו שבו אליו והשיבו אותו אל האדמה, ומעולם לא היה להם חלק בשמים.

[עיון נוסף והרחבה: ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת נצבים [יג] 'ולא יהיה לך ולא תשא', ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער א כ, חפץ חיים - חובת השמירה פרק ו 'ואחר כך מצאתי'].

כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.