רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק (משלי כז, י).

יש לי אנשים שלאדם איתם קשר רעיוני, הם חושבים דברים דומים, הם פועלים למען אותם מטרות. יש אנשים שהקשר איתם הוא קשר טבעי: קרובי משפחה, שהקשר איתם לא מותנה בחשיבה דומה.

גם אם בימים רגילים אין לאדם קשר עם קרובי משפחה, כי הם חושבים שונה לגברים רחוק אחד מהשני, כשיש לאדם צרה קרובינים יתגייסו לעזרתו. וכמו שכבר אמר שלמה "בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד". אדם עלול ולכן לעזוב את החברים שלו, ולהניח שבע צרה הוא תמיד יוכל לסמוך על קרובים שיעזרו לו .

אבל אתה אומר שיש לי מחיר. כשהרע עוזר לך, הוא משתמש לפי צורת החשיבה שלך. הוא ידאג לא לפגוע בערכים היקרים לך. כשהשכן עוזר, אתה לא צריך לעזוב את הבית בשביל העזרה, אתה יכול לגור עוד מקום. אבל כשהאח עוזר לך, למרות שהוא יעזור לך לזמן צרה, הוא משתמש לפי צורת החשיבה שלו. אתה צריך לקבל עזרה על פי דרכו. אתה יכול להצטרף לעזוב את המקום שאתה מציע, ולבוא אל הבית שלו.

טוב לך המעזר בשכנך הקרוב אל ביתך, פיזית ורעיונית, למעשה באח הרחבה , פיזית ורעיונית.

העצה הטובה לאדם ולכן היא שלא יעזוב את רעהו כשמצבו טוב. שלא יאמר שהוא לא צריך חברים, הוא כבר יסתדר, ואם תהיה צרה, תמיד יעזרו לו הקרובים גם אם הוא לא משקיע בקשר איתם. ולא יאמר אדם אפילו שיעזוב את החברים של אביו , אפילו שהוא לא ממש חושב כמותם, כי בסופו של דבר הוא קרוב רעיונית לאביו מולידו, יותר מלאחיו . החברים של אביו יזכרו לו זכות אבות ויסייעו לו, על פי דרכו של האב לכל הפחות. אם אדם שהרי יעזוב את רעיו , ייאלץ ביום שיתהפך מזלו, ביום אידו , את הבית וללכת לעזוב לבית האח . יאלץ לעזוב את מקומו הרעיוני והרוחני כדי לקבל את העזרה מאחיו שאינו חושב כמותו.

למישהו ישקיע אדם בקשר עם חביריו, וישמור על קשר עם חביריו של אביו גם כן, כדי שבשעת צרתו יכול לעזור לו הקרובים שהוא פיזית ורעיונית, ולא יזדקק לעצב השני הרחבה , שלמרות שיעזור לו, יהיה לזה מחיר.

הנמשל, כמו שאומר המדרש, וכפי שמפרש רש"י, הוא עזיבת ה 'והגלות:

הקב"ה הוא רענו , אנחנו הולכים לדרוכו, ייחודו של עם ישראל הוא הקשר עם הקב"ה. גם אם לא זכינו לקשר אישי עם ה ', גם אם לא זכינו עובדים מאבה, הקב"ה הוא רע אבותינו , אברהם יצחק ויעקב, והוא נתן לנו תורה ללכת לפי מצוותיה, ולהמשיך לשמור על הקשר.

אבל עם ישראל לא הרגיש צורך לשמור על קשר. כשהוא היה מיוחד טוב וחזק, כשהיינו במקומנו, ארץ זבת חלב ודבש, כשייחוד שלנו משאר העמים היה נראה מאובן מאליו, העם לא שמר על רעות עם הקב"ה , מעבר לזכות אבות , כרע אבותינו , אברהם יצחק ויעקב, לא שמר על קשר.  

ומה אם תבוא צרה? מי יציל אותנו אז? העם סמך על הקרובים הטבעיים: על שאר העמים, שקרובים אלינו מצד הטבע, לצד היצר הרע. העם הלך דורכיהם והניח שהם יעזרו במשך הזמן לצרתו: בין אם ישלחו לעצבו צבא, בין אם לשמש אותם בכסף, ובין אם יצא אפילו העם לגלות, והסתכל בין העמים לצד הדמיון אליהם, ולהטמע בהם.

כשעם ישראל עזב את רעו , ואפילו כרע אבותיו לא ברירת שמר על קשר, הגיע © יום אידנו , הגיעה הגלות שחייבה אותנו לעזוב את הקשר הרעיוני שמייחד אותנו מכל עם, שחייבה אותנו לעזוב את המקום הפיזי שבו היינו, ארץ אשר עיני ה" בה תמיד, ולבוא אל בית אחינו . ללכת אל ההעמים, שהם אחינו הטבעיים, אבל לא הרוחניים.

למד עד כמה ואז טוב לנו שכן קרוב מאח רחוק . עד כמה הייחוד הרוחני הוא המרכז של חיינו, והצד הטבעי המשותף לכל העמים. עם ישראל ראה שכדי להעזר בעמים צריך לעזוב את ארצו, כיון שציפינו אל גוי לא יושיע. עם ישראל ראינו לא נטמעים בעמים, אלא אנחנו צריכים לחדד ביחד את הייחודיים שמבוסס על היותינו רעי ה '. אם כן טוב היה לנו לשמור על המצוות, לשמור על הקשר עם רענו ורע אבותינו , עוד כשהיינו בארץ, ולא להצטרף לעזוב אותה כדי ללמוד את השיעור החשוב הזה.

רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.