בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל (משלי יד, ו).

כל דבר בעולם אפשר להסביר בהרבה צורות. לכל שאלה בעולם יכולות להיות הרבה תשובות. לכל פעולה בעולם יכולות להיות הרבה משמעויות.

הלץ משתמש בתכונה הזו לטובת היצר שלו. הוא בוחר מה מתאים לו, מה מתחשק לו לעשות, ולפי זה הוא מסביר מה נכון. הרי במילא אפשר להסביר כך ואפשר להסביר אחרת, אז הוא יסביר איך שמתאים לו, וזו תהיה האמת לצורך הענין. הקריטריון היחיד שקובע לדעת הלץ הוא איכות המליצה: כמה זה נשמע נכון. אם הוא פיתח תאוריה שנשמעת מספיק מדעית, אז היא האמת. אם הוא כתב כתבה שנשמעת מספיק מקצועית ובדוקה, אז היא האמת. אם הוא פרסם סקר שנשמע מספיק אמין, אז הוא האמת.

לעומתו הנבון מחפש את האמת, הוא מחפש להבין דבר מתוך דבר. ברור לו שיש הרבה אפשרויות להסביר, ברור לו שיש הרבה תשובות אפשריות, מתוך כל דבר יכולים לצאת תוצאות רבות, אבל אותו מענין מי מהן נכונה. ולכן הנבון מפתח שיטות להכריע בין אפשרויות שונות. כמה הם נשמעות מקצועיות לא מענין אותו, הוא צריך דרכים שיכריעו מה האמת. ולכן הוא לומד לבדוק נתונים ולהשוות, הוא לומד לעשות ניסויים, וקבוצות ביקורת, הוא לומד לנסח בכמה דרכים ולא להצמד למילים יפות, הוא יודע להעריך האם כותב המאמר מומחה בתחומו, או רק יודע להתנסח.

את ההבדל ביניהם נראה כשהם יחפשו את האמת. לפעמים גם הלץ לא יודע מה הוא רוצה, הוא צריך לדעת מה האמת. הוא צריך לדעת אם לסמוך על חיסון חדש, הוא צריך לדעת אם להכנס לעסק שנראה לו קצת חשוד, הוא צריך לדעת על מי הוא יכול לסמוך.

ברגעים כאלו הלץ אבוד. הוא הולך תמיד לפי מה שנשמע נכון, אבל ברור לו שזה לא בהכרח האמת. ולכן כשהוא מבקש חכמה באמת, הוא מגלה שאין. הוא מגלה שלפי הדרך שבה הוא הלך עד עכשיו אין דבר כזה חכמה באמת, יש רק ניסוחים. ואין לו את הכלים והידע להבדיל בין מה שאמיתי ומה שלא.

אבל הנבון, שכל החיים מבדיל בין האפשרויות השונות, כדי להבין מה באמת יוצא ממה, קל לו להשיג דעת. קל לו למצוא את הנתונים הנכונים. הוא יודע איפה לחפש, הוא יודע איך לסנן, הוא יודע איך להכריע במקרה של ספק. והוא מגיע מהר מאוד לתשובה הנכונה.

הנמשל הוא התורה מול שאר הדתות:

הדתות לא יודעות מה באמת מוסרי ומה לא, אין להם קשר ישיר לבורא, שהוא היחיד שיכול לעשות את כל החשבון בעולם המורכב שלנו. ולכן הם מתרגלות שמה שנשמע מוסרי, הוא המוסר.

מיטב המוחות עובדים, באופן טבעי, כדי לנסח במילים מספיק מוסריות את מה שמתאים להם. כדי שמה שנשמע מוסרי יהיה מה שהם רוצים בלי שום קשר לשאלה אם הוא באמת מוסרי או לא.

ממילא הדתות השונות מתרגלות שאין דרך להגיע לאמת, יש רק ניסוחים. אין איך לקבל מהקב"ה אישור לנכונות המחשבות שלהם, וממילא גם אין צורך לבדוק אם יש אישור כזה.

התורה יודעת בדיוק מה מוסרי ומה לא, כיון שהיא הגיעה מבורא העולם. היא מכילה בתוכה כבר את כל החשבונות כדי לתת את המעשה המוסרי ביותר, גם אם לנו הוא לא תמיד נשמע כל כך מוסרי. גם אם לנו נשמע שמחיית עמלק היא מעשה בעייתי, אנחנו יודעים שאנחנו מצליחים לראות רק את הכאן ועכשיו שבמוסר, ולא יכולים להבין מה המשמעות של מעשים כאלו לאורך דורות, או לעומת העולם הבא.

עם ישראל לא מסתפק בתורה שהוא קיבל, אלא יושב להבין דבר מתוך דבר, לדמות מילתא למילתא, להוסיף בהלכה, לחדש בתורה שבעל פה, להגדיל תורה ולהאדירה. ולכן עם ישראל חייב ללמוד כלים לדעת מה נכון. לדעת למה הקב"ה התכוון. מתי הולכים לחומרא ומתי לקולא, מה דוחה מה, ומה גם פיקוח נפש לא דוחה. במה בית דין יכול להפעיל שיקול דעת, ובמה תשבי יתרץ קושיות ובעיות.

כשמגיעים לשאלות חדשות של מוסר, שבאמת לא יודעים את התשובה עליהן, שאלות שאין להן תשובה שנשמעת נכון, כמו ניתוק חולה סופני מהמכשירים, או הפלה של ילד בעל מום, גם הלצים מחפשים מה האמת, מה התשובה הנכונה. אלא שהם התרגלו שאין איך להגיע לאמת, ותשובה שנשמעת מוסרית יותר אין כאן, ולכן מבחינתם אין אמת כלל, ואין תשובה מוסרית במקרה כזה. הם יחפשו לראות מה דעת הקהל אומרת, מה יחשב מוסרי בעיני הציבור וזו תהיה התשובה. אבל ללומדי התורה קל למצוא את התשובות המוסריות, כי הם יודעים מה הקריטריונים המוסריים, הם יודעים איפה לחפש, ומה סדרי העדיפויות. ולכן הם ידעו לתת תשובה מוסרית הלכתית גם לבעיות חדשות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.