טוֹב יָפִיק רָצוֹן מה' וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ (משלי יב, ב).

הרבה אנשים שואלים את עצמם איך אפשר לתקן את העולם. הרבה שיטות לתיקון העולם כבר פגשנו, ועוד נפגוש. אבל יש הבדל מהותי בגישה: מי ששואל את עצמו מה לא בסדר בעולם, ואז מתחיל לתכנן תוכניות איך לשנות את זה, הוא איש מזימות. איש של תכנונים מוקדמים שיובילו למטרה. הוא מניח שהוא יודע מה הבעיה, הוא מניח שבכוחו גם למצוא את הפיתרון. אבל אדם לא יכול להתנתק מעצמו, ולכן כל התכנונים וכל המזימות שהוא מתכנן, תמיד יהיו בנויים כך שגם לו אישית יהיה טוב. אם הוא חושב להקים מפלגה, הוא יהיה מהעומדים בראשה, אם הוא יוצא למלחמה, הוא לעולם לא יהיה מוגדר כחלק מהאויב. אם הכשרונות האישיים שלו הם כשרונות מעשיים, גם תיקון העולם שהוא יציע יהיה תיקון מעשי. אם הכשרונות שלו הם כשרונות מחשבתיים, תיקון העולם שהוא יציע יתבסס על לימוד ורעיונות. האדם לא יכול לנתק את צורת החשיבה שלו מעצמו, הוא לא יכול להיות אוביקטיבי לגמרי. וכיון שנקבע מראש שהדרך החדשה צריכה גם להיטיב לו אישית, עם הזמן הוא ירשיע. הוא יגיע למקומות שבהם הטובה שלו מתנגשת בטובת העולם, והוא יבחר בטובה האישית שלו. עם הזמן הוא יגיע לחוסר מוסריות במקומות בהם הוא צריך לשמור על המעמד שלו, או על הנכסים שלו.

לעומת זאת מי שהוא טוב, ומחפש את הטוב האמיתי והכולל, מבין שאין לו שום דרך להבין לבד מה הטוב האמיתי. הוא לעולם לא יוכל לצאת מנקודת המבט האישית שלו, והוא לעולם לא יוכל להכיר את הצרכים של האנושות כולה, ושל היצורים כולם. ולכן הוא פונה אל הקב"ה, ומנסה לקבל ממנו מה רצונו. הקב"ה רוצה את טובת הכל, והרצון שלו הוא מה שיביא לטובת הכל. ולכן אם נוכל להפיק רצון מה', נוכל לדעת מה נכון וטוב לכל העולם, ואיך לתקן אותו. האדם הטוב הזה יעשה את רצון ה' גם כשהוא סותר לכאורה את טובת עצמו, וגם כשהוא לא ירוויח ממנו. הוא יעשה אותו כי הוא אדם טוב, ומחפש את הטוב הכולל.

הנמשל הוא היהדות מול דתות אחרות:

הרבה דתות והרבה שיטות חיפשו בעולם מה האמת, מה נכון, ואיך מתקנים את העולם. אבל הן ניסו לעשות את זה דרך החשיבה העצמאית שלהן. הן ניסו להבין לבד מה המטרה, והן ניסו להבין לבד מה הדרכים והמזימות שצריך לזמום כדי להגיע למטרה הזו. ולכן כמובן שהדתות והשיטות האלו התאימו להוגים שלהן. הם לא יכלו להוציא את טובת עצמם מדרך החשיבה, וכל דת כזו, בסופו של דבר, מיטיבה עם מאמיניה. בני הדת הזו צריכים לשלוט בעולם כולו, מותר להם להפעיל כוח כנגד מי שאינו מאמין בדת שלהם, לראשי הדת וכמריה יש טובות הנאה שונות, ומי שאינו מאמין בדת שלהם יהיה נחות מהם. ברור שכל הדתות והשיטות האלו הרשיעו בסופו של דבר, כי לא יתכן שטובת מאמיני הדת הזו תהיה תמיד טובת העולם כולו, ולכן הם הרשיעו כדי לשמור על טובת עצמם: פגעו בחפים מפשע, רצחו, שדדו והשתלטו על ארצות לא להם.

אבל היהדות מחפשת להיטיב. מחפשת את הטוב הגמור. ולכן אנחנו לא יושבים ומנסים להבין בעצמנו מה נכון, לא מנסים לחשוב לבד מה הדרכים שבהם צריך ללכת כדי לתקן את העולם. אנחנו מפיקים רצון מה': מקבלים ממנו את התורה, ולומדים מה הטוב המוחלט, מה ה' רוצה מהעולם, ואיך צריך לתקן אותו במהלך הדורות.

היהדות לא מיטיבה בהכרח עם מאמיניה: התורה דורשת מאיתנו אורח חיים תובעני של מצוות רבות, היהודים לא אמורים לשלוט על אחרים, ולא להפוך את שאר העולם להיות כמותם, הדרישות מהם גדולות יותר, וגם העונשים שהם מקבלים מאת ה' גדולים ממה שמקבלים עמים אחרים. השכר הוא שכר עתידי, בעולם הבא ולימות המשיח, והיהודים לא אמורים לקבל את שכרם כאן ועכשיו. הדת היהודית לא הרשיעה מעולם, והיא עסוקה תמיד בטוב המוחלט, לעולם כולו וליצורים כולם, טוב שיודע רק הקב"ה את דרכו. 

טוֹב יָפִיק רָצוֹן מה' וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.