אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל: מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף: (משלי יז, ח – ט).

ישנן שתי סיבות שונות למחילה על פשעים: האחת היא שוחד, השניה היא אהבה.

השוחד הוא תשלום. לשופט (המושחת) יש אינטרס לקבל עוד ועוד כסף, לנאשם יש אינטרס לצאת זכאי בדין, והשוחד מסדר את שני האינטרסים יחד. השופט מקבל כסף והנאשם יוצא זכאי. כיון שיש כאן אינטרסים, זה לא משתנה. גם בהמשך יוכל הנאשם לתת שוחד ולצאת זכאי. ולכן בעיניו השוחד הוא אבן חן: הוא כאבן שמכבידה את המאזניים לטובת הצד שלו, והוא נותן לו חן מיוחד בעיני השופט שיזכה אותו תמיד, ולא משנה מה הוא עשה.

התוצאה היא שבעוד כל אדם צריך להשכיל לאן לפנות, כלומר צריך להבין מה נכון לעשות בעולם, ורק אז ללכת לכיוון הזה; בעל השוחד פונה לאן שמתחשק לו, ואחרי שפנה הוא משכיל איך לצאת גם זכאי. שהרי האפשרות לתת שוחד מאפשרת לו לצאת זכאי מכל מצב, וממילא אפשר לפנות לאן שרוצים לפי היצר, בלי לתת דין וחשבון.

לעומת זאת האהבה מתנהגת אחרת: מי שמכסה על פשע שפשע בו חבירו, לא עושה את זה כי הטה את הכף לטובתו, ולא כי הוא מוצא חן בעיניו בלי קשר למעשיו, אלא כי הוא מבקש את אהבתו, ולא רוצה לתת לאשמת החבר להפריע לתהליך. האוהב רוצה שחבירו יחפש גם הוא את האהבה, ולכן לא יפשע בו עוד. ולכן הוא מאפשר לחברו להגיע לבד למסקנה שהוא היה לא בסדר, ושיפסיק מרצונו את הפשע.

אבל אם החבר שונה בדבר שוב ושוב, ולא רוצה להפסיק לפשוע, דווקא האהבה תחייב להפרד זה מזה. כיון שהאוהב למד כבר את התנהגות חבירו, שכבר מאולף בדבר הזה, והוא יודע שהפשעים ימשיכו. ולכן כדי שלא תתפתח שנאה, הוא נפרד ממנו. כך החבר לא יכול להמשיך לפשוע, ואפשר לשמר את מעט האהבה שעוד יש, ולחכות להזדמנות אחרת שבה החבר יבקש גם הוא את האהבה ולא ירצה לפשוע עוד.   

הנמשל הוא היחס למידות הרחמים של הקב"ה:

יש שתי אפשרויות להתיחס למידות הרחמים של הקב"ה:

האחת היא שוחד ח"ו. כך עם ישראל התיחס אליהן כשהיה בארץ. אפשר לתת לקב"ה קרבנות, ובזה להטות באופן קבוע את הכף לטובתנו, ולמצוא חן בעיני ה' בלי קשר למעשינו. ממילא העם הניח שהוא יכול לפנות לכל אשר ירצה, גם לעבודה זרה, רצח או גזל, וכשתתעורר בעיה הם כבר ישכילו מה לעשות עם הקב"ה: קצת שוחד של קרבנות וה' יוותר.

אבל האפשרות האמיתית היא שה' מבקש אהבה עם עם ישראל: כדי שהחטאים שלנו לא יפריעו לאהבה הזו, כדי שנוכל מעצמנו לרצות בקרבת ה', ומעצמנו להפסיק לחטוא, ה' לא ממהר להעניש. הוא מאריך אף, ונותן לנו את האפשרות לחזור בתשובה מאהבה.

אלא שאם העם רואה בזה שוחד, ושונה בדבר שוב ושוב ולא מראה נכונות לתיקון, אז צריך להפרד. כשהתכונה הזו הופכת לאילוף, אי אפשר לבקש כך אהבה. וכדי לשמר את האהבה שנותרה, צריך להפרד מהקב"ה ולא לחטוא עוד בארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה. עד שיגיע הזמן שעם ישראל עצמו יבקש את האהבה, ואז מידותיו של הקב"ה לא יהיו בעיניהם כוותרנות, אלא כאפשרות לתיקון עצמי מבורך.

אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל: מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף:

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.