חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן (משלי יב, יב).

ההבדל בין רשע לצדיק מתחיל בשתי מילים: "חמד" ו"יתן".

הרשע מבסס את נקודת מבטו על העולם בשאלה "מה אני יכול להרוויח"? הבסיס של הרשעה הוא אגואיזם. וכשאדם שואל מה אפשר להשיג, כשאדם מחפש מה לחמוד, העולם מלא בדברים שהוכנו במיוחד בשבילו.

הקב"ה סידר בעולם מצודות שיצודו את מי שמוכן להיות רע. את מי שהערך העליון בחייו זה הוא, ולא המוסר. וכיון שהוא מוכן להיות רע כדי להרוויח, הכין לו הקב"ה הרבה רווחים שיושגו דרך רוע ורשעות. וממילא הרשע ניצוד בהם.

מה שגרם לרשע להיות ניצוד במצודות האלו, הוא העובדה שהוא ניגש לעולם דרך החמדה, ולכן חמד רשע, הוא מצוד הרעים.

לעומת זאת הצדיק מבסס את נקודת מבטו על השאלה "מה אני יכול לתת"? השורש של הצדקות הוא האידיאל, הרצון לתת מעצמי למטרות חשובות. כדי להיות צדיק צריך עוד הרבה עבודה, אבל מי שמחפש לקחת לעצמו, לא יתחיל אותה. שורש הצדיקים הוא הבחירה לתת.

הנמשל הוא העבודה בעולם הזה לצורך העולם הבא:

גם רשעים היו אמורים לכאורה לנסות להשיג לעצמם עולם הבא. אם יש משהו טוב, למה לא לקחת? אם אפשר להרוויח גם וגם, למה לא?

אבל העולם לא עובד כך. מי שמחפש להשיג, מי שמרוכז בעצמו, לא יגיע להשיג לעצמו עולם הבא. העולם הזה מלא מצודים קודמים, מלא רווחים מידיים יותר, שימשכו את הרשע.

כדי לעבוד בעולם הזה בשביל עולם הבא צריך את שורש הצדיקים – את הנתינה. ההבדל בין צדיק לרשע אינו ששניהם רוצים את טובת עצמם, רק הצדיק יודע שהטובה האמיתית היא בעולם הבא, והרשע טועה שהטובה האמיתית היא בעולם הזה; ההבדל ביניהם הוא שהרשע מחפש את טובת עצמו, וממילא נופל ברשת העולם הזה, והצדיק מחפש לתת וממילא זוכה למדרגה גבוהה שמתבטאת בשכר עולם הבא.  

העולם הזה הוא עולם החומר, האדמה. כדי להיות צדיק צריך להיות שורש, צריך להיות צינור, שכל מהותו לקחת חומר מהאדמה ולהעלות אותו אל העולם שמעל. להצמיח שם את פירות עץ החיים, מבלי לראות אותם ומבלי להינות מהם כבר עכשיו.

הרשע ניצוד בתוך האדמה. הוא רוצה לקחת לכאן, ולא להעלות אל העולם העליון. וממילא הוא נשאר חומרי ואין לו כל כך חלק בעולם העליון.

חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.