גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ (משלי כ, יא).
כשאדם נזכר במה שהוא עשה במהלך שנות הילדות המוקדמות שלו, הוא בדרך כלל לא לוקח אחריות על מה שהוא עשה. הוא אפילו לא ממש מרגיש שזה היה הוא. אדם לא מרגיש צורך להתבייש במה שהוא עשה כשהיה ילד קטן, הוא לא מרגיש צורך לפצות חברים מהגן שהוא פגע בהם, הוא לא מרגיש צורך לבקש מההורים שלו סליחה על שהעיר אותם בלילות.
האדם הבוגר שונה מהותית מהילד הקטן שהוא היה. הוא שונה בצורת החשיבה שלו, הוא שונה באחריות שהוא לוקח, הוא שונה ברצון הטוב שלו. ולכן הוא לא מרגיש שהילד שהוא היה, זה באמת הוא כמו שהוא היום. וממילא הוא לא מרגיש צורך לתקן את מעשיו של אותו ילד.
כיון שהיום פעלו, כלומר התוצאה של העבודה שלו, התוצאה של הגדילה שלו היא שליבו זך, הרצון שלו נקי, ומעשיו ישרים והולכים בדרך טובה, הוא מתנכר למעללים הרעים שעשה כשהיה נער. אז הלב לא היה זך והמעשים לא היו ישרים, היום הוא אדם אחר.
יש בזה צד נכון, האדם באמת נהיה אדם אחר. אבל יש כאן גם צד לא נכון, האדם האחר הזה, אחראי על מעשי האדם הקודם שהוא היה. אין מישהו אחר שיהיה אחראי. להתנכר לצורת החשיבה של הילד הקטן ההוא, זה הגיוני. הרצון וצורת החשיבה ההם כבר לא קיימים. אבל האדם מתנכר גם למעשים הרעים שעשה, וזה כבר לא הגיוני, התוצאות של המעשים ההם עדיין כאן, גם אם הרצון שלו כבר שונה. אם האדם גרם נזק כשהוא היה קטן, במידה והוריו לא תיקנו את הנזק אז, הוא צריך, לפחות מבחינה מוסרית, לתקן אותו כשהוא גדל. האדם לא צריך להיות טוב רק ברצונו, הוא צריך גם להשאיר אחריו טוב. בכלל זה לתקן מעשים רעים שהוא יכול לתקן. כשאדם לא מתקן דברים שעשה כשהיה קטן, כשהוא לא מודה להורים שלו על מה שהם עשו למענו אז, הוא מראה שלא אכפת לו מהמעשה הרע שנעשה. שלא אכפת לו מהטוב שנתנו לו, ושרק בזכותו הוא הגיע למקום שהגיע. האדם החדש שיש היום, לא היה מגיע למה שהגיע, בלי הילד הקטן שהוא היה קודם. ולכן הוא צריך, מבחינה מוסרית, לקחת אחריות על המעשים שהוא עשה בעבר ולתקן אותם. הוא צריך להכיר בטובה שעשו לו אז, שבלעדיה הוא לא היה מגיע למה שהוא היום.
הנמשל, ממשיך את הנמשלים הקודמים, והוא הפירוט של "מי יאמר... טהרתי מחטאתי":
כשאדם חוזר בתשובה, הוא נהיה בריה חדשה. כשאדם משנה את הרצון שלו, כשהוא כבר לא רוצה לחטוא, כשהוא רוצה לעשות את הטוב, אז הוא אדם שונה מהאדם שהוא היה בזמן החטא. ולכן יש אפשרות לחזור בתשובה גם על מעשים שכבר נעשו, כי האדם ההוא צריך לקבל עונש, לא האדם החדש שיש כאן. אבל זה לא אומר שהוא לא צריך לתקן את המעשה הרע ההוא. חזרה בתשובה אמיתית לא מנסה לשנות רק את הרצון של האדם, אלא גם את המעשים שלו עד כמה שאפשר. אם אדם לא מנסה לשנות את החטאים שלו, אם הוא לא מנסה לתקן בפועל את מה שהוא גרם, אז הוא מראה שלא באמת אכפת לו שהוא עשה רע. לא באמת אכפת לו שהוא פגע באנשים, אכפת לו רק להיות עכשיו בסדר עם הקב"ה, אכפת לו רק שלא להענש. וזו לא חזרה בתשובה שלמה.
אבל הנטיה של אנשים היא להתנכר למעללים שלהם. לומר שאם עכשיו הם זכים בלבם וישרים במעשיהם, אז הרצון הרע שהיה להם איננו וכן גם המעשים הרעים שהם עשו אינם. וזה לא נכון.
ולכן מי יכול לומר טהרתי מחטאתי? נוח לנו לחשוב שטהרנו מחטאתנו כשנטהר הרצון, אבל האם הקב"ה גם אומר כך? האם כשהמלך ישב על כסא הדין הוא יסכים איתנו שנטהרנו? כשאדם יודע שהקב"ה יחליט אם הוא נטהר מחטאתו או לא, הוא עושה מאמץ נוסף לטהר מה שהיה. הוא חוזר בתשובה בכל שנה גם על חטאי העבר, הוא מנסה לתקן גם אותם כמה שהוא יכול. ולכן גם את הרע שהיה בעבר, המלך מזרה בעיניו.
הפסוק הבא ממשיך את אותו נמשל. קרא כאן
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
