סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי (משלי לא, כד)

לא לכולם הסחורה של אשת החיל מתאימה, היא נעשתה לצורך מקומות ואנשים מסוימים. אבל גם בשביל מי שלא מותאם לגמרי לסחורה הזו, יש לאשת החיל מה לתת.

היא עושה סדין, שהוא בגד כללי, שאפשר לכסות איתו את המיטות או הרצפה, ואפשר להתעטף בו כלבוש כללי מעל הבגדים, ומוכרת למי שרוצה. בבגד כללי כזה יוכלו הרבה אנשים למצוא תועלת, גם אם הוא לא מותאם בדיוק למטרה מסוימת או לאדם מסוים.

ולכנעני, מבני חם, שלא מחפש בכלל בגדים, ולא רואה בהם צורך, כמו שפגשנו לאחר היציאה מתיבת נח, היא עושה חגור. כדי שיוכל גם הוא לכסות את עצמו. וכיון שהוא לא רואה בזה צורך מיוחד, היא נותנת לו אותו במתנה, ולא מוכרת, כדי שייקח.

הנמשל הוא התורה:

התורה מותאמת לעם ישראל, אליו היא ירדה מהשמים. אבל יש לתורה מה להציע גם לעמים אחרים. וכיוון שכבר נודע בשערים בעלה, התורה מתחילה להשפיע גם עליהם.

יש לתורה עקרונות מוסריים כלליים, שמתאימים לא רק לעם ישראל אלא לכל העמים. בלולב או ציצית, רק עם ישראל מבין, והם מותאמים למידה שלו בלבד. אבל בלא תגנוב ולא תרצח מבינים כל העמים. ולאט לאט גם בלא תחמוד, לא תרדה בו בפרך, לא תכרות את עצה וכדו'.

סדין המוסר הכללי של התורה, יכול לכסות שטחים נרחבים גם בחיי העמים, ובתנאי שהם ירצו לשמוע. בתנאי שהם קונים את החכמה הזו, ומוכנים להשקיע בלימוד ובהבנה שלה. ולכן היא מוכרת גם להם את הסדין שעשתה.

והתורה מלמדת את כל העמים איך להתגבר על היצר, ולנהל אותו. כשנכנסנו לארץ, היינו צריכים להשמיד את הכנענים. לחגור נגדם חרב, כי הם היו עמים מושחתים שלא הסכימו לווסת את היצרים, ולשמור על מוסר בסיסי. אז חגרה בעוז מתניה בלבד.

אבל כשהתורה משפיעה על העולם, היא נותנת גם לכנעני חגור, למנוע מהיצר להשפיע על הלב שלו. וממילא לא צריך לחגור עוד חרב להלחם, כי כולם יכולים לתקן את עצמם.

[עיון נוסף והרחבה: אדר היקר עקבי הצאן עמודים קמט קנ, אורות הקודש מוסר הקודש התגלות המוסר הכללי ד, שם משמואל כי תשא תרע"ג 'ויש עוד לומר', שם משמואל שמות פרשת תצוה וזכור תרע"ד 'ועם מה שאמרנו', ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יא 'ובאומות העולם נאמר'].

סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.