מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה: דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד: (משלי יב ה – ז).

הצדיקים אינם מחפשים את טובת עצמם דווקא, אלא את מה שנכון באופן מהותי, ונכון לכולם. ולכן מחשבותיהם מחפשות את המשפט, בין אם הוא לטובתם ובין אם לא. לעומת זאת הרשעים מחפשים את טובת עצמם בלבד. אבל כדי לשכנע גם אחרים לתת להם מה שטוב להם, הם מחפשים תחבולות, ומרמים אנשים כדי להשיג את טובת עצמם.

ולכן כשהרשעים מדברים, ומנסים לשכנע, כדאי לחשוד שדבריהם אורבים לדם, ושגם אם הם נשמעים נכונים וצודקים, הם לא באמת רוצים את טובת השומע, ומוכנים גם לפגוע בנפשו.

אבל איך נדע מה לא נכון בדבריהם? הרי הם מרמים טוב, וההסברים שלהם נשמעים נכונים. לכן צריך להעזר באנשים הישרים, ולשאול אותם מה נכון. הישרים יודעים להרגיש מה נכון לכולם, מה המשפט. וכשהישרים הולכים לפי ההגדרות של עצמם, הם יכולים לראות שדברי הרשעים לא מתאימים להגדרות האלו, והפה שלהם מציל אותם מהם.

ההסברים של הרשעים נופלים באופן סופי, כשבאים עליהם ייסורים. כשהעולם שסביבם מתהפך. הרי הרשעים מחפשים את טובת עצמם, אבל כשיש ייסורים, או כפי שאומר המדרש, כשהקב"ה מביא על אומה את עונשה, לא ברור יותר מה טוב לרשעים. הרי טובתם מחייבת שינצלו מהייסורים, ולהנצל מהייסורים מחייב להכיר בקב"ה, ולחזור בתשובה; וזה סותר את כל מה שהם אמרו עד עכשיו. ולכן הם אינם, או כי הם כלים בייסורים כיון שהם לא מצליחים לחזור בתשובה, או כיוון שהם חוזרים בתשובה ואינם רשעים יותר.

אבל ההסברים של הצדיקים עומדים בכל מצב, כיון שמראש הם לא חיפשו את טובת עצמם, ומראש הם מחוברים לקב"ה. ולכן הייסורים, גם אם פוגעים בצדיקים מסויימים, בית הצדיקים עומד, ועובר אותם.

הנמשל הוא ההסברים שנועדו לתמוך במעשים רעים, לעומת ההסברים של המעשים הטובים:

המעשים הצדיקים, מעשי המצוות, אינם מתעלמים מצרכי הגוף והעולם הזה. המחשבות שמאחרי המעשים האלו הם משפט: מה נכון לתת לכל כוח, מה צריך ומה לא. אבל המעשים הרשעים, המעשים שנובעים מהיצר ולא מהחכמה, מתעלמים מצרכי הנשמה, ומהעולם הבא.

מעשי היצר צריכים למצוא איזה תיאוריה שתצדיק אותם, אבל המחשבה שמאחרי התיאוריה הזו לא חיפשה מה נכון, מה אמיתי ומה המשפט, אלא מדובר בתחבולות שנועדו לבלבל אנשים, ולגרום להם להאמין שאפשר לעשות את מעשי היצר. ואם צריך להשתמש במרמה בשביל זה, ליצר אין בעיה. ולכן כשהיצר מוביל תרבות וחברה מסויימת, היא תפתח סולם ערכים מוטעה, שנועד בסופו של דבר להצדיק את רצון היצר. לא תמיד נראה מיד שמוסכמה חברתית מסוימת, או עקרון מוסרי מסוים קשור ליצר, אבל אלו תחבולות, עקרון שמוביל לעקרון אחר, כאילו קשור בחבל, עד שבסופו של דבר, היצר יכול לעשות כרצונו.

ולכן, כששומעים את דברי המעשים הרשעים, כששומעים את התיאוריות שנשמעות יפות ומוסריות, צריך לדעת שהם אורבים לדמנו. הם נראים טובים, אבל מדובר במארב מסוכן. קבלה של סולם הערכים, ושל נקודת המבט המוסרית שלהם תאבד מאיתנו, בסופו של דבר, את הנפש.

אבל איך אפשר להתגונן בפני מוסכמות חברתיות? איך אפשר לשים לב מה מהעולם שסביבנו נכון ומה לא? פי הישרים: המצוות, החובות ההלכתיות, דברי התורה, אלו יצילו אותנו. מי ששומר על ההלכה לכל פרטיה, גם כשהיא לא מסתדרת עם מה שמקובל; מי שמדבר בדברי תורה, גם כשהם נשמעים מיושנים ולא מעודכנים לפי התרבות שסביבו; הוא ינצל מהמארב. התורה ובמיוחד ההלכה, מונעות מאיתנו ללכת למקומות לא ישרים בעקבות התרבות, ובתנאי שאנחנו שומרים עליהם ולא מנסים לשנות אותם בהתאם לתרבות.

ובסופו של דבר, פעם בכמה זמן, העולם מתהפך. יש שינויים מהותיים במבנה המדיני, במדע, בתפיסה הדתית והרוחנית של העולם. וכשמגיעים שינויים כאלו, כל התיאוריות היפות, וכל המוסכמות המוסריות של התרבות הקודמת נעלמות. את מקומן יתפסו תיאוריות אחרות, ומוסכמות אחרות שיתאימו לזמן החדש. כשאנחנו רואים תיאוריות נעלמות ואחרות באות במקומן, מסתבר שגם החדשות יפנו את מקומן לאופנה הבאה. פעם האלילות בראש, ופעם הנצרות, ואחר כך החילונות. פעם הלאומיות בראש, ופעם הפרטיות.

אבל המעשים הצדיקים, גם אם הם משתמשים לפעמים במוסכמות הנוכחיות להסביר, גם אם הם לוקחים את המשלים שלהם מהמדע המקובל בזמנם, ממשיכים כולם בתוך אותה מסגרת, באותו בית. ובית הצדיקים נשאר עומד גם בכל התהפוכות שהעולם עובר. היהדות אותה יהדות, התורה אותה תורה, והמצוות אותן מצוות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.