עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה)
בשלב הראשון ניכרת אשת החיל כלפי חוץ בלבושים היפים שעשתה לה, שש וארגמן לבושה, שמעידים על טיב המלאכה שלה. אבל מבחינת אשת החיל, כל המסחר שהיא עושה אינו מטרה לעצמו. המטרה היא מידות טובות, תורה וגמילות חסדים.
ולכן מגיע שלב שבו היא ניכרת גם כלפי חוץ, לא בלבוש החומרי, אלא במידות הטובות שלה. אלא שהמידות האלו אינן נפרדות אצלה מהעושר החומרי שבו היא לבושה, ולכן מהלבוש שלה מבינים טוב יותר גם את המידות.
לאשת החיל נותן העושר החומרי עוז, שלא יוכלו לשנות אותה. היא לא צריכה למעט במעשי החסד שלה, היא לא צריכה לחפש את טובת עצמה, והיא לא חוששת שתצטרך בעתיד להקדיש את חייה לפרנסה. העושר של אשת החיל מלביש את המידות הטובות שלה ואת המעשים הטובים שלה בעוז, שמבטיח שהם לא ישתנו בעתיד.
והיא לבושה גם בהדר. הדר הוא התחושה הכללית שיוצרים פרטים רבים. החסד והצדקות של אשת החיל נראים דרך כל פרט מפרטי החיים. דרך העושר שלה, דרך המשפחה שלה, דרך המעשים שלה ודרך הסחורה שלה.
ולכן אשת החיל שוחקת ליום אחרון כשיבוא, כי בניגוד לעשירים רגילים, שהחשש העיקרי שלהם הוא המוות, נגדו לא יועיל העושר שלהם; מבחינת אשת החיל עיקר השכר שלה יהיה בעולם הבא. ולכן למרות שהיא עושה דברים גדולים מאוד בעולם הזה, כשהיא חושבת על העולם הבא היא לא עצובה אלא שוחקת.
הנמשל הוא התורה:
בשלב הראשון התורה נראתה על ידי עם ישראל בשש וארגמן, בחומריות שאותה העמים יודעים להעריך, אבל טהורה וקדושה. העמים ראו שאפשר להיות גם עם חזק על אדמתו, וגם עם מוסרי וצדיק. גם חומריות וגם רוחניות.
אבל מבחינת התורה כל מטרת החומריות היא הרוחניות שתופיע דרכה. ולכן מגיע שלב נוסף שבו החיבור בין התורה לחומריות כל כך גלוי, עד שהתורה נראית כלפי כל העמים לא רק בחומריות של עם ישראל, אלא בעקרונות היסוד שלה. והעקרונות האלו משולבים בחומריות שמחזקת אותם.
החומריות נותנת לתורה עוז, שלא ינסו לשנות אותה. כי כשהתורה מובילה בצורה הטובה ביותר גם את הצדדים החומריים של העולם, אין לאנשים אינטרס לשנות את התורה ולהקל מהדרישות שלה.
ואז אפשר לראות את התורה דרך כל הפרטים בעולם הזה. בכל דבר חומרי אפשר לראות את העקרון הרוחני המוביל אותו. ולכן התורה לובשת עוז, וכולם רואים שהיא לא בת שינוי, ולא צריכה להתאים את עצמה לעולם הזה, כי היא מתאימה לו ומובילה אותו. והיא לובשת הדר על ידי כל הפרטים של העולם הזה שכולם מתאימים לה ומונהגים על ידה בצורה הטובה ביותר.
וכשמגיע השלב הזה, התורה סיימה את התהליך של החיבור שלה אל העולם החומרי, היא כבר עברה עם עם ישראל את כל השלבים הקשים של נסיונות הלמידה של שילוב הרוחניות והחומריות. והיא שוחקת ליום אחרון, ליום ה' הגדול והנורא, שבו גם הגויים יקבלו אותה. היא שוחקת ליום שבו העולם הזה יהפוך לעולם הבא, והוא שכרה.
[עיון נוסף והרחבה: אורות התורה פרק יב ב, אורות הקודש חלק ב תתקמז, שמונה קבצים קובץ א תטז, תתמג, אורות הקודש חלק ג קמט2].
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
