אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה (משלי יב, ד).

בני זוג משפיעים מאוד אחד על השני. האשה משפיעה על בעלה, והאיש משפיע על אשתו בתחומים רבים: נקודת המבט על החיים משתנה ומתעצבת בהתאם לנקודת המבט של בן הזוג, וכן המטרות בחיים, המידות, היחס לבני אדם ועוד. אפשר לראות עד כמה השפיעה לרעה איזבל על אחאב, עד שבחירתו להתחתן איתה נחשבת להתמכרות לרע: "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ".

כשאדם עושה דברים בעולם, בדרך כלל בן הזוג שלו לא נמצא איתו. הוא הולך לעבודה לבדו, הוא לומד לבדו, הוא יוצר קשרים עם אנשים לבדו. אבל ההשפעה של בן הזוג נמצאת איתו בכל מה שהוא עושה. ולכן השפעת האשה על בעלה משולה לעצמותיו, לא רואים אותן, הן נסתרות, אבל הן מה שמעמיד אותו ומה שמאפשר לו לפעול.

האשה המבישה, זו שמשפיעה על בעלה לרעה, וגורמת שבסופו של דבר יתבייש במעשיו, היא כמו רקב בעצמותיו. בשלב הראשון הוא עוד עומד, אבל עם הזמן הוא הולך ונופל, הולך ומאבד את יכולת העשיה שלו, ואת המטרות הטובות שלו.

לעומתה אשת החיל אינה רק "עצם מעצמיו", בצורה יציבה וטובה, היא גם משתתפת בפועל בכל מה שבעלה עושה. היא לא רק משפיעה על תכונותיו, אלא גם מייעצת לו, עוזרת לו, דוחפת אותו למטרות נכונות, ושותפה איתו במפעליו. "מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם, חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ", עד כדי כך ש"נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ", וגם זה בזכותה. "שלי ושלכם שלה".

ולכן היא עטרת בעלה, היא לא רק משפיעה על תוכיותו, אלא גם מקיפה אותו, ובכל מקום אליו יפנה היא נמצאת, והיא ככתר שנמצא על ראשו וכולם רואים את שותפותה ואת השפעתה הטובה על מעשיו.

הנמשל הוא התורה מול שאר הדתות:

כל דת משפיעה מאוד על האדם: היא משפיעה על נקודת המבט שלו על העולם, היא משפיעה על המטרות שלו בחיים, היא מגדירה את יחסיו עם מה שלמעלה ממנו, והיא מגדירה את המוסר שלו. הדת, בדרך כלל, לא שותפה במעשיו בעולם, היא לא אומרת לו כמעט מה לעשות, היא לא מציבה לו את המטרות הישירות, אבל נקודת המבט שלה נמצאת בכל מה שהוא עושה.

ולכן הדתות המבישות, אלו שיביישו את מאמיניהן לעולם הבא, הן כרקב בעצמות האדם המאמין בהן. אם לא היתה לו דת, הוא היה מגדיר את המטרות שלו לפי צרכי החיים שלו, הוא היה מגדיר את המוסר שלו לפי מוסר אנושי פשוט. אבל כיון שהוא אדם דתי, הוא עלול להציב מטרות רעות, כמו פגיעה בבני דת אחרת, רק מכיון שהם לא שייכים לדת שלו. הוא מוכן לקבל הגדרות מוסריות שסותרות את המוסר האנושי, ובשם המוסר ללכת ולרצוח. הוא עלול להקריב את הבנים שלו, בניגוד לכל טבע אנושי. גם מה שהיה לו כבן אדם, הולך ונרקב.

אבל התורה, לא די שהיא מייצבת את התכונות הפנימיות של האדם, מסדרת נכון את יחסיו עם אלוקים, ונותנת לו מוסר אמיתי ומוחלט; היא גם מצווה עליו מה לעשות. התורה שותפה בכל מעשי האדם, ובכל מה שיעשה יש לתורה מה לומר לו. התורה נותנת לנו מטרות ארוכות טווח לתיקון העולם, ומגדירה כיצד נתקדם בהן למעשה. ובזה היא מעטרת את האדם במצוות ובמעשים טובים בכל אשר יפנה.

אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.