מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע: מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי (משלי כ, ח-ט).

כדי לבער את הרע מהמדינה, המלך צריך להפעיל מערכת רצינית. הוא צריך חוקרים כדי שיגלו מי עובר על החוק, הוא צריך משטרה שתביא אותם לדין, הוא צריך שופטים שישפטו אותם, והוא צריך בתי כלא ומערכת ענישה כדי לטפל בהם.

כל זה נכון במקרים הקשים. אבל ברוב מוחלט של המקרים, לא צריך להפעיל את המערכת. עצם העובדה שהמלך יושב לדון, עצם העובדה שיש מערכת שמטפלת בפשיעה, גורמת שלא תהיה פשיעה.

הפושעים כמובן מבצעים את הפשעים שלהם רק במקום שעיני המלך לא רואות. אבל אם הם יודעים שעיני המלך יראו אותם, שהם יגיעו למשפט, הם מראש לא מבצעים.

אבל עיני המלך מזרות ומרחיקות כל רע, לא רק את הרע של הפושעים המקצועיים. חלק גדול מהרע שקורה במדינה נובע מטעות יותר מאשר מכוונה רעה. לאנשים דווקא יש רצון טוב, הם לא מתכוונים בכלל לעשות רע; אבל הם לא נזהרים מספיק כשהם חוטבים עצים, או כשהם נוהגים, הם לא תמיד זוכרים מה מותר ומה אסור, וקצת נוח להם לא לדעת את החוק. לפעמים יש להם הגיון מסוים: המכולת טעתה כמה פעמים בחשבון, לכן לא נורא אם הם יקחו פעם אחת בלי לשלם; הוא התחיל, הם רק מתגוננים, וכו'.

אנשים לא חושבים באופן אוביקטיבי. הם מפרגנים לעצמם, נוח להם להאמין לעצמם. לכן הם בקלות משתכנעים שהם היו בסדר גמור, וקשה להם מאוד לחשוב שמשהו בהתנהלות שלהם פגום. אם האדם צריך לשפוט את עצמו הוא יצא תמיד זכאי. למעט מקרי קיצון, או אנשים צדיקים במיוחד.

אבל כשאנשים יודעים שהמלך יסתכל, כשהם יודעים שפקיד מס הכנסה יעבור על הדוחות שלהם, שמצלמת מהירות תבדוק אותם, שהם יצטרכו לעמוד לפני שופט שלא בהכרח חושב כמותם, ולא בהכרח יסכים עם הטענות שלהם, אז מי מהם יאמר זיכיתי לבי? מי יכול לומר שבאמת הרצון שלו זך ונקי, שהוא באמת התכוון בכל מאודו לעשות את הטוב, ואם יצא רע הוא לא אשם? הרי מי שיבחן את הטענה הזו לא יהיה הוא. כשהוא מנסה להכנס לראש של השופט ולחשוב האם הוא גם יסכים שהייתי בסדר, אז הוא פתאום צריך לחשוב על אפשרויות נוספות: אולי השופט לא יחשוב שנזהרתי מספיק? צריך להזהר יותר. אולי השופט יחשוב שהייתי צריך ללמוד את החוק? בא נלמד אותו. אולי השופט לא יסכים להתקזזות עם המכולת על דעת עצמי? כדאי לברר את החוק, או לדבר עם בעל המכולת. אולי השופט לא יסכים שהוא התחיל, או שהתגובה שלי היתה סבירה? כדאי לבדוק. עצם העובדה שהמלך יושב על כסא דין, ועיניו יבחנו את המקרים במבט חיצוני, מרחיקה את כל סוגי הרע מהמדינה, כי היא מחייבת את האנשים לשפוט את עצמם במבט חיצוני ובקורתי. וממילא המלך ברוב המקרים ישאר מובטל.

גם לגבי עבירות שנעשו כבר, לאנשים נוח מאוד לחשוב שהם לא צריכים לתת עליהם דין וחשבון. נוח לשכוח מה שהיה, זה הרי לא נעים לזכור את זה. נוח לחשוב שכבר ביקשנו סליחה, לא צריך גם לתקן את הנזק. נוח לחשוב שהיינו קטנים, שזה היה בטעות, נוח לחשוב שכבר החזרנו מספיק.

אבל אם המלך יסתכל על זה, אם המלך יגדיר אם כבר טהרנו מהחטאת או שעוד לא שילמנו את חובנו לחברה או לנפגע, אז מי יאמר טהרתי מחטאתי? מי יקח על עצמו את הסיכון שהוא טועה? כדאי לבדוק. כדאי להסתכל האם יש כאן עילה לתביעה, האם גם המלך יחשוב שמה שהיה כבר נגמר. כך כל רע, גם הרע שכבר היה בעבר, מורחק על ידי עיני המלך.

הנמשל, כמו שאומרים המדרשים, הוא ימים נוראים, והדין בעולם הבא:

אם אדם צריך לשפוט את עצמו, אם הוא צריך להחליט לבד אם הוא קיים את התורה, הוא מן הסתם יענה שכן. הרי הרצון שלו זך, הוא לא מתכוון לעשות שום דבר רע. אם יצא דבר אחד או שניים רעים מתחת ידיו, או הרבה, זה כי הוא לא נזהר מספיק, ולא התעורר בבוקר לתפילה, הוא לא זכר אם היום שבת או לא, הוא לא זכר אם בשבת מותר לברור ואיך, ההגיון שלו אמר שיין לא צריך הכשר, מה כבר יש בו? רק ענבים.

כשמגיעים הימים הנוראים, אלול, ראש השנה, יום כיפור, הקב"ה יושב על כסא דין. אדם יודע שהקב"ה בוחן את מעשיו לא לפי התירוצים שלו. הקב"ה בוחן אם הלב שלו באמת זך, לפי האמת. ובכלל לא בטוח שהוא יסכים עם איך שהוא רואה את הדברים. הקב"ה בוחן אם הוא כבר תיקן את החטאים הישנים שלו, אם הוא באמת נטהר מהם, או שהם עדיין כאן.

אדם יודע שלאחר מאה ועשרים, הוא יעמוד למשפט. ההסברים שלו לא יועילו שם, בעולם האמת. הוא יבחן לפי הקב"ה, ומי אמר שהקב"ה יסכים איתו?

ולכן מי יאמר זיכיתי ליבי? מי יאמר טהרתי מחטאתי? הרי צריך שהקב"ה יגיד את זה. אז צריך להתחיל לעבוד, צריך לברר, צריך ללמוד, צריך להשתפר באמת. ממילא הרבה פעמים כבר לא צריך עונש. עיני ה' שמסתכלות על מעשינו גורמות לנו לזרות את הרע מאיתנו. אנחנו מנקים את עצמנו מהרע, ויכולים לעשות את זה בצורה יעילה מאוד. כל עוד אנחנו זוכרים שלא אנחנו נותנים לעצמנו את הציון.

הפסוק הבא ממשיך את אותו נמשל. קרא כאן

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.