גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה (משלי לא, יב)

בזוגיות יש מנגנון טבעי, שכשאחד מבני הזוג פוגע בשני, יש לשני נטיה לפגוע בחזרה. לפעמים המנגנון הזה אינו רע, אלא כלי מועיל בזוגיות. לא תמיד בן הזוג מודע לכך שהוא פגע בשני, וצריך משהו שיסמן לו שמשהו לא תקין, כדי שיוכל לתקן. לפעמים גם לא מספיק אכפת לו, והפגיעה שהוא מקבל בחזרה, גורמת שיהיה לו יותר אכפת לא לפגוע. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. 

ולכן באופן טבעי, כשאחד מבני הזוג מיטיב עם השני, גם השני גומל לו טוב, וכשהוא פוגע בו, גם השני גומל לו רע.

אבל אשת חיל יודעת להתמודד בעצמה עם כל מצב, ולכן היא יודעת לתקן את הבעיות גם בלי שבעלה יבין את הבעיה או ירצה לתקן. ולכן היא גומלת לו טוב, כמו אשה טובה, ולא גומלת לו על הרע, כי היא כבר תסדר אותו בעצמה.

ואם היא גומלת על הרע, זה כי היא הגיעה למסקנה שטוב יותר יהיה לשניהם שהוא יפתור את הבעיה הזו, ולא היא. ואם כך היא גומלת לו טוב גם כשהיא לכאורה גומלת לו רע. כי היא עושה את זה רק מתוך כוונה לטובתו, ולא לטובת עצמה.

לא לגמול על הרע יכול לנבוע לא רק מאשת חיל, אלא גם מסיבות נוספות. יכול להיות שהמידות של האשה טובות כל כך שקשה לה מאוד לעשות רע. קשה לה לכעוס, או לפגוע בחזרה, ולכן היא לא גומלת רע. אלא שזה לא טוב, כי בעלה לא יודע שהוא צריך לתקן, ואין לו לפעמים מספיק מוטיבציה לתקן.

ואז לפעמים היא גומלת טוב ולא רע, אבל לא כל ימי חייה, אלא רק עד שהיא לא תוכל לסבול יותר והם יפרדו חלילה.

אשת החיל גומלת טוב, ולא רע, כל ימי חייה. באופן שהם ישארו נשואים באושר תמיד, כי היא יודעת לפתור את הבעיות, גם בלי לגמול רע.

הנמשל הוא התורה:

כשעם ישראל עושה טוב, התורה גומלת לו עליו. בעולם הבא, ובעולם הזה. אבל כשהעם עושה רע, התורה לא משיבה לו רע. התורה לא זוכרת לנו את הרע ולא מחשיבה אותו בשכר העולם הבא. אין לרע מקום אצלה.

אם כך, אם אין ענישה, איך העם ידע שהוא צריך לתקן? איך העם יקבל מוטיבציה לתקן את דרכיו? התורה היא אשת חיל, והיא יודעת להוביל את העם והעולם לתיקון שלהם, גם אם הם לא מבינים איך, וגם אם אין להם מוטיבציה. היא לא חייבת את ההבנה או את המאמץ שלנו. יש תהליכים שפועלים על העם גם בלי שהוא יודע איך, ומובילים אותו למקום הנכון.

ובכל זאת, יש עונשים בתורה, ועם ישראל נענש בפועל. אלא שאנחנו יודעים שאם התורה, אשת חיל, מענישה, זה לא כי לא היתה לה ברירה אלא לעורר אותנו. אלא כי הטוב שלנו יהיה טוב יותר אם אנחנו נתקן מרצון ומאמץ שלנו. ולכן העונשים עצמם הם טוב ולא רע.

ועוד חשוב שנדע, שהתורה לא גומלת רע, לא בגלל שהתורה ותרנית, אבל כשנגדיש את הסאה היא תחליף אותנו באומה אחרת, או שהיא מחכה שהעם ירד מעל במת ההסטוריה באופן טבעי, התורה מובילה אותנו בדרך הטוב לאורך כל ההסטוריה. כל ימי חייה, אל העולם הבא.  

[עיון נוסף והרחבה: אלשיך משלי פרק לא פסוק יב, ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת קרח 'ואמר אחר כך', חפץ חיים - חומת הדת פרק י 'וזהו שאמר', רש"ר הירש דברים פרק לב פסוק ד, חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף מג עמוד ב 'ומה שאמר', תניא איגרת הקודש פרק יא 'וביאור הענין'].

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.