שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא, ל)

חן פירושו שדבר טוב בעיני אחרים ללא סיבה אוביקטיבית. יופי הוא דבר שטוב בעיני אחרים מסיבות אוביקטיביות ומוחלטות. למשל: אופנה היא 'חן', כי היום היא מוצאת חן ומחר כבר לא. ובעיני אנשים מסוימים היא יפה, ובעיני אחרים לא. לעומת זאת יש יצירות אומנות או מבנים שגם לאחר אלפי שנים אנשים ממשיכים לחשוב שהם יפים. היופי שלהם הוא דבר מוחלט, ובדרך כלל גם נוכל להסביר על פי כללים ונוסחאות למה דבר מסוים יפה ודבר אחר לא.

גם חן וגם יופי לא מעידים על טוב, על איכות או על מוסריות. חן ויופי גורמים לאנשים לאהוב את הדבר מסיבה חיצונית שאינה מהותית לו.  

ולכן החן הוא שקר, כי אין כאן דבר אמיתי ומוחלט, והיופי הוא הבל, כי יש בו אמת מוחלטת, אלא שהוא לא חשוב בפני עצמו לעומת טוב, איכות או מוסר. ובכל מקרה גם החן וגם היופי הם ענינים שכל משמעותם איך הדבר נראה בעיני אחרים. אדם לא יכול להלל את עצמו על החן או היופי שלו, רק אחרים יכולים לקבוע אם יש בו חן או יופי בעיניהם.

מה שיהלל בעלה של אשת החיל אותה הוא שיש בה תכונה אמיתית שבשבילה שווה להתחתן איתה גם אם אין בה חן או יופי. יש בה תכונה שהיא עצמה יכולה להתהלל בה, כי מעלתה לא מצד מה שאחרים רואים בה, אלא יש לה מעלה מוחלטת משל עצמה.

במקרה של אשת החיל, החן והיופי שמוצאים בה אחרים הוא העושר שלה, הסחורה הטובה שלה, ומה שהיא עושה הכל בחכמה. אבל בעלה בחר בה עוד לפני שהיה לה את כל אלו, כי היא היתה יראת ה'. כי האידיאל שמוביל אותה היה טוב ונכון בעיניו. גם כשבניה עוד לא אישרו אותה, והוא עצמו לא יכל להלל אותה כלפי חוץ, היא יכלה להתהלל בפניו, כי הוא הבין את גדולתה מראש.

הנמשל הוא התורה:

לכל חכמה, מדע או אומנות יש משהו שגורם לאנשים לבחור בהן. לפעמים זו תכונה שאין בה אמת מצד עצמה, אבל היא נראית נכונה בעיני אנשי אותו הדור. כמו הבנות מדעיות שחשבו בעבר שהן נכונות והתברר בהמשך שלא. החן הזה הוא שקר, אבל כל עוד הוא מוצא חן בעיני אנשי הדור, הוא גורם להם להלל את אותה חכמה.

לפעמים זו חכמה נכונה באופן מוחלט, שאכן ניסחה נכון את כללי הטבע או יצרה חברה נכונה ויציבה. אבל גם אז מצד עצמה היא הבל, כי היא באה רק לסדר טוב יותר את חיי בני האדם החומריים, והם הרי הסתדרו גם לפניה.

כך או כך, לחכמה עצמה אין איך להתהלל בפני אחרים על יתרונותיה. אם היא מוצאת חן בעיניהם ועוזרת להם לסדר את חייהם, הם יקחו אותה, ואם לא אז לא.

אבל מה שיהלל עם ישראל לעתיד לבוא את התורה הוא שיש בה תכונה אמיתית באופן מוחלט שבשבילה שווה היה לקבל תורה גם לפני שהבנו עד כמה היא טובה כאן בעולם הזה. גם לפני שהיה לה חן או יופי בעינינו. לא היה נראה לנו שהיא מסדרת טוב יותר את החיים החומריים שלנו. ובכל זאת לקחנו אותה כבר אז.

התורה היללה את עצמה בפנינו על יראת ה' שנמצאת בה, והיא מעלה אמיתית ומוחלטת. כי היא לא באה לסדר את חיי העולם הזה טוב יותר, אלא להעלות את העולם הזה למעלה. וזו התכונה בגללה בחר בה עם ישראל, גם אם היא לא תועיל לו כאן למטה. וגם לעתיד לבוא, כל העמים ימשיכו לרצות את היתרונות של העולם הזה, אלא שהם יבינו שהתורה נותנת את היתרונות האלו טוב יותר. אבל עם ישראל ידע גם לעתיד לבוא שהעיקר הוא יראת ה', והעיקר הוא לעלות אל הרוחניות ולעבוד את ה' מיראה עליונה.

[הרחבה ועיון נוסף: שם משמואל מועדים שמיני עצרת תרע"ד, אורות ישראל ה יא, חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף כ עמוד א 'שקר החן'].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.