אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ: כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה (משלי כד, טו – טז).

רשעים יכולים להצליח במשך הרבה זמן. לפעמים ה' נותן לרשע להצליח בדרך הטבע, ולא מתערב במעשיו. לפעמים הרשע הזה פוגע ברשעים אחרים וזה רק מוסיף טוב, ולפעמים עוד לא מלאה סאתו. אבל, ממליץ הפסוק שלנו, לא כדאי לרשע לפגוע בצדיק. לא כדאי לו לנסות להשיג את הטוב שיש לצדיק, ולא כדאי לו גם כשהצדיק רובץ כבהמה, והחומריות שלו מתגברת, לנסות לקחת את החומריות מהצדיק.

כי זה בהחלט יכול להצליח. הקב"ה מייסר את הצדיקים, ועל ידי זה מלמד אותם ומדייק אותם. לפעמים צדיק צריך שיקחו את נוהו, כדי לייסר אותו. ובמיוחד אם הוא רובץ תחת משא החומריות, צריך לפעמים לקחת אותה ממנו. כל זה חלק מהנפילות המזומנות לצדיק על מנת שיקום מהם במצב רוחני טוב יותר. ולכן שבע יפול צדיק, כנגד כל צדדי העולם והקודש, וזה על מנת שיקום. כדי לייסר את הצדיק הקב"ה משתמש ברשעים שיש בעולם במילא, והם במילא רוצים לקחת לשדוד ולארוב, ונותן להם להצליח.

אלא שכשרשע פוגע בצדיק, נוצרת שאלה בעולם, איך הקב"ה נותן שיפגעו בצדיקים? ואנשים עלולים לחשוב שעזב ה' את הארץ. ולכן אחרי שהרשע מצליח לפגוע בצדיק, שהיה צריך את הפגיעה הזו, חשוב לפגוע מיד ברשע ולהעניש אותו, כדי שידעו שה' משגיח על הצדיק, אלא שרצה שהרשע יצליח. וכך פוגע היתוש בטיטוס רק אחרי שהוא שורף את בית המקדש, כי בית המקדש היה צריך להחרב, אבל חשוב שנדע שטיטוס לא ניצח את הקב"ה אלא עשה את מלאכתו של הקב"ה.

ולכן רשע שבחר להיות שליח לייסר את הצדיק, ידע שבזה הוא אובד, ודי ברעה אחת שעשה כדי שיכשל ויפול, אפילו שאם היה עושה רעות לסתם אנשים או לרשעים כמותו היה יכול להמשיך עוד הרבה זמן.

הנמשל הוא לימוד התורה:

כשאדם לומד תורה, יש לו נטיה טבעית להסביר אותה בהתאמה לתאוות ולדמיונות שלו. היצר הרע מתערב ונכנס לתוך לימוד התורה. לפעמים כשיש לצדיק נוה, כשהוא מתעלה למדרגות קדושה, אז היצר מנסה להכנס ולהסביר את התורה בדרכים ארציות יותר, ולהוריד את הצדיק ממעלתו, מהמארב בלי שישים לב. ולפעמים הצדיק לא מבין נכון את הסוגיה בגלל יצר העצלות הבהמי, שגורם לו לרבוץ ולא להתאמץ מספיק בהבנה, ויצר העצלות מנסה לשדוד ממנו את המדרגה שהוא יכול להשיג.

לא כדאי ליצר להתערב בלימוד התורה. כי הוא בהחלט עלול להצליח, הקב"ה רוצה שנברר את הדעות ונתנקה מתאוות ודמיונות. ולכן הוא מאפשר ליצר הרשע להכנס לתוך לימוד התורה, כדי שכשהצדיק יבין את הסוגיה בסופו של דבר, הוא גם יבין שהדמיונות והמחשבות שהיו לו עד עכשיו הם רק יצר, והתורה מתנגדת להם, וילחם בהם. כשהצדיק יבין שאי אפשר להסביר את התורה בדרכים שהיצר הציע, הוא ממילא גם יעזוב את היצר הזה וילחם בו.

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. שבע יפול צדיק, כדי להבין את כל הצדדים והמחשבות שהיו לו ואינם נכונים, ורק אחרי שיצליח לברר את דעתו על ידי הסוגיה, וקם. אבל היצר הזה במה שניסה לעשות רעה, נפל. היצרים הרשעים נכשלים ברעה שהם מנסים לעשות כי התורה מבררת אותם בדרך הזו.

[עיון נוסף והרחבה: נתיבות עולם נתיב כח היצר פרק א, ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות רה, שמונה קבצים א תטו].

אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ: כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.