עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (משלי יז, ו).
הזקנים עשו כבר הרבה דברים חשובים בחיים, הם למדו הרבה חכמה, וצברו נסיון חיים עשיר. על כל אלו הגיוני לתת להם כבוד. אבל כשאדם מגיע לזקנה, בדרך כלל את הכבוד האמיתי ראוי לתת לו לא על החכמה והמעשים שעשה, אלא על הצאצאים שלו.
אדם יכול בימי חייו להסיר לעשות דברים מוגבלים בכמות או בהשפעה שלהם. גם אם הוא היה ראש ממשלה, הוא השפיע על המדינה ההסבילה להבדיל בלבד, ובעניינים מסוימים בלבד. בדרך כלל כמה עשרות שנים אחר כך לא יזכרו מה הוא עשה. גם אם הוא היה רב גדול, אנשים מסויימים אותם מסויימות שמעו אותו, ואנשים מסויימים יקראו את ספריו גם בזמן, וגם עליהם הוא ישפיע השפעה מוגבלת. גם הבנים שלו מוגבלים במעשיהם, אפילו שהם רבים ממנו ויכולים לעשות יותר.
אבל כשאנחנו רואים כבר את בני בניו של האדם, אפילו שהם עוד קטנים, ולא הספיקו לעשות שום דבר, אנחנו מבינים את הפוטניציאל האדיר של העשיה שיש כאן. כשאדם אחד הופך כבר לכמה עשרות אנשים, ואנחנו מבינים שלא רק שכל אחד מהם יעשה עוד ועוד דברים בעולם, גם כל אחד מהם יהפוך בעזרת ה' לכמות כזו של אנשים בעצמו, וכן הלאה, אז אנחנו מתחילים להבין את גודל ההשפעה שיש לאדם בעולם.
נדירים מאוד המקרים, בהם אדם יעשה בימי חייו דברים יותר חשובים ומשמעותיים, ממה שיעשו כל צאצאיו.
ולכן העטרת האמיתית שבה מתכבד הזקן, אינה המעשים שעשה, ולא החכמה שצבר, אלא צאצאיו, בני בניו.
אלא שיש כאן בעיה, הזקן הזה הרי לא עשה כמעט כלום בגידול בני הבנים שלו. את בניו הוא ילד, גידל וחינך, אבל את בני בניו ילדו, גידלו וחינכו הבנים ולא הוא, ובוודאי אם נדבר על הצאצאים העתידיים שלו. ואם כן הוא לא עשה כאן שום דבר מיוחד, כדי שנכבד אותו עליו.
ובאמת אנחנו לא מכבדים אותו על המעשה בלבד. מעשי האדם שהוא עושה בבחירתו, וברצונו הטוב, הם כאין וכאפס לעומת מעשי ה' שה' בחר להעביר דרכו. העטרת האמיתית היא מה שה' בחר להעביר דרכו כל כך הרבה טוב לעולם.
הטוב שה' בוחר להעביר דרכנו לעולם, תלוי בבחירה הקטנה שלנו. אנחנו פותחים פתח כחודו של מחט, וה' בוחר לפעמים להעביר דרכו טוב כפתחו של אולם. הזקן בחר ללדת את בניו, לגדל אותם ולחנך אותם בדרך טובה. דרך הפתח הזה ה' ממשיך להעביר דרכו טובה הרבה יותר גדולה, בבני בניו וצאצאיו עד סוף הדורות. וזו העטרת של הזקן.
לעומת הזקן, הבנים אינם יכולים להתכבד באבותם. הבן אינו יכול להסתפק בכך שהוא בן של רב גדול, נכד לאדמו"ר מפורסם, או חלק ממשפחה ידועה. אם מעשי הבן רעים, יש אפילו צד של גנאי בכך שהוא בא מחינוך טוב כל כך, ובכל זאת המעשים שלו רעים כל כך.
הבנים הם מעשה האבות, אבל האבות אינם מעשה הבנים בעולם, צדקותו של האב אינה מתייחסת אל הבן ולא רשומה על שמו, ולכן הוא לא יכול להתכבד בה. הבן נדרש לפעול בעולם בעצמו, במעשיו שלו, ובצאצאיו שלו.
אמנם אם הבן הולך בדרך הטובה של אבותיו, השם הטוב שלהם מפאר גם אותו. הוא מוסיף פאר למעשים שלו. כשרואים שהוא בא ממשפחה של צדיקים, ומבינים מאיפה הוא קיבל את חינוכו הטוב, הבן הופך להיות בעיני בני אדם חלק מהמעשים של אותה משפחה. וכחלק ממנה, מעשיו הטובים מקבלים פאר רב יותר, כשרואים שהצדקות אינה מקרה, אלא חלק מדבר גדול. כיון שאנשים רואים בצדיקי המשפחה הזו כולה כלל אחד, מעשיו הטובים מצטרפים למעשיהם הטובים של אבותיו, ושל שאר בני המשפחה, ומוזכרים כולם יחד.
הנמשל, כמו שאומר המדרש, הוא אבות האומה:
מעשי האבות, אברהם, יצחק ויעקב, הם מעשים גדולים מאוד. חלק משמעותי בתורה מוקדש להם, אנחנו לומדים אותם, ומנסים להדמות להם. ובכל זאת ברור שהעטרת האמיתית, הכבוד של האבות, אינו מעשיהם, אלא מה שהם אבות של עם ישראל.
המעשים של האבות, כמו כל מעשה, מוגבלים לזמן שבו נעשו, ולאנשים שפגשו אותם. אבל עם ישראל ממשיך בדרכם ומתקן את העולם במשך כל הדורות. את הפעולות שיכולים לעשות כל בני בניהם של האבות, אי אפשר כלל למנות, והאבות לבדם לא יכלו לעשות את מה שיעשה עם ישראל בכל הדורות.
מעשי האבות הטובים הם הבסיס לבחירה של ה' בהם, אבל העיקר הוא הבחירה עצמה שבחר בהם ה', והוציא מהם את עם ישראל. זוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו.
אמנם הבנים, אנחנו, לא יכולים לשים עטרת לראשנו את העובדה שאנחנו בני האבות בלבד. אדם לא יכול להסתפק בשייכותו לעם ישראל, ולא לקיים מצוות, העם לא יכול להסתפק בזכות אבות ולעבוד עבודה זרה.
הברית עם האבות קיימת לעד, ולכל ישראל יש חלק לעולם הבא, אבל מאיתנו נדרש לפעול ולקדם את העולם. אנחנו צריכים לעשות את חלקנו, כמו שהאבות עשו את חלקם. העטרת שלנו לא תהיה רק מה שאנחנו בני האבות, אלא המעשים שאנחנו והצאצאים שלנו נעשה.
אלא שאם אנחנו הולכים בדרכי האבות , אז אנחנו חלק מדבר גדול מאוד, חלק מעם ישראל כולו שיצא מהם, שיש לנו לנו תפארת למעשינו הטובים במה שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. אלה לא סתם מעשים טובים, אלא מעשים טובים של עם ישראל. לאחר שבחרנו לעשות טוב בעצמנו, העובדה שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב הופכת את המעשים הטובים שלנו להיות גדולים הרבה יותר.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
