תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ (משלי לא, לא)

בניה של אשת החיל לא יודעים להלל אותה רק לאשר אותה, ובעלה יודע גם להלל אותה. אבל בעלה לא עוצר שם, הוא פונה אל הבנים ומציע להם איך ידעו גם הם להכיר את המעלה האמיתית של אמם: הבנים נהנים מפרי ידיה של האם, מהסחורה הטובה שלה, או ממה שהיא לימדה אותם וחינכה אותם. אבל את כל אלו הם לוקחים לטובת עצמם. ולכן מבחינתם אשת החיל טובה להם, אבל מה הטעם להלל אותה באזני אחרים שאולי היא לא מועילה להם?

אומר בעלה לבנים: במקום רק לקחת לעצמכם מפרי ידיה, תנו חלק ממנו בחזרה לה. אמנם היא לא צריכה אתכם, יש לה את פרי ידיה בעצמה, אבל לכם חשוב לשים לב שלא אתם המטרה. לא בשביל לסדר את החיים שלכם היא עבדה כל הזמן, אלא לצורך מטרות גבוהות הרבה יותר, שגם החיים שלכם שייכים אליהם. כשתתנו לה מפרי ידיה, אז תשימו לב שלא אתם המטרה של מעשיה, וזו הפעם הראשונה שתשאלו את עצמכם אם כך, מה כן המטרה שלה. ותבינו שאשת החיל לא ניסתה לייצר עושר או כבוד בשבילה או בשביל משפחתה, אלא כל העושר והכבוד משמשים את היותה יראת ה'.

ואז תתחילו להבין את גודל האידיאל של יראת ה' ואת מה שהוא טוב ומיטיב לכולם. ולכן אשת החיל היטיבה לכם, ולכן היא היטיבה לכל מי שקיבל את הסחורה שלה. ואז מי שיפגוש את הסחורה שלה בשוק, לא יהלל רק את הסחורה, אלא יהלל אותה. כי הוא יבין שהיא עשתה סחורה כל כך טובה כדי להיטיב לכולם, ולא לתועלת עצמה. ובסחורה עצמה יראו קודם כל את גדולתה של מי שעשתה אותה.

הנמשל הוא התורה:

העמים לעתיד לבוא לא ידעו להלל את התורה, אלא רק לאשר אותה. הם יבינו רק את התועלת החומרית שהיא נותנת להם. בעלה, עם ישראל, ידע גם להלל אותה על יראת ה' שבה שהיא העיקר. אבל האם נגזר על העמים להשאר מנותקים מהאידיאל שמוביל את התורה? האם בעיניהם היא תשאר תמיד ענין טכני שמסדר טוב יותר מכולם את העולם החומרי?

לכן פונה עם ישראל אל העמים ומציע להם לטעום את האידיאל של התורה.

לעם ישראל זה היה קל, הם קיבלו את התורה כשאי אפשר היה עוד להבין שהיא מסדרת גם את העולם החומרי, וממילא עם ישראל ידע שעיקר התורה הוא העולם הרוחני. אבל בזמן שכבר ברור שהתורה מסדרת הכי טוב שאפשר גם את העולם החומרי, איך יוכלו העמים לקבל נקודת מבט אידיאלית על התורה?

לכן מציע להם עם ישראל לעשות את המצוות לשמה. פרי ידיה של התורה הם המצוות המעשיות בעולם הזה. ולמרות שהם טובות לעולם הזה עצמו, תנו אותן לה, ותעשו אותן לשמה ולא לשם התועלת שיוצאת מהן. ואז האומות ישאלו את עצמן אם התורה לא נועדה לעזור לעולם הזה, אלא את המעשים האלו עצמם עושים בשבילה, אז מה המטרה שלה? אם כך יצא שכל המבט מתהפך. לא התורה באה לסדר את העולם החומרי, אלא העולם החומרי כולו נוצר על פי התורה ובשביל להופיע אותה. ולכן הוא מסודר כל כך טוב על פיה.

וכשיבינו את הנקודה הזו אז בשערי המשפט לא רק ישתמשו בתורה כדי לסדר את הסכסוכים שיש בין אנשים, אלא יבינו שכל העולם הזה והנהגתו הם מעשי התורה, והיא בחרה להופיע דרך החומר. ואם כן, לא המוסר נועד לפתור סכסוכים ובעיות בין אנשים, אלא כל העולם הזה על כל סיבוכיו נועד כדי שיהיה מקום לגלות בו את המוסר. ואז יהללו אותה בשערים על מעשיה החומריים, שמתגלה שהעולם הזה כולו כולל כל הסיבוכים שלו, הוא לא נתון ובעיה שצריך לפתור, אלא מגלה בעצמו מטרה אידיאלית וגדולה, של אשה יראת ה'.

[הרחבה ועיון נוסף: ליקוטי מוהר"ן תורה סב 'וכל זה הוא מכוון מהשי"ת', אורות הקודש  חלק ג - מוסר הקודש  ד, שם משמואל שמות פרשת כי תשא תרע"ג 'ויש עוד לומר', בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק נא 'ובמה נהיה בטוחים', שפת אמת שמות פרשת יתרו תרמ"ז].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.