הקדמה

נאמר בפרקנו (משלי פרק ו פסוק כב): "בהתהלכך תַנְחֶה אֹתָך, בשכבך תשמֹר עליך, וַהֲקיצות היא תְשיחֶך". בתלמוד הירושלמי במסכת פאה (פרק א הלכה א) מסופר סיפור העוסק בפסוקנו.

א. המעשה בירושלמי

כך נאמר בירושלמי שם: "ארטבון שלח לר' הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון.

אמר ליה: שלח לי מילה דטבא דכוותה. שלח ליה חד מזוזה.

אמר ליה: מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי, ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר.

אמר ליה: חפציך וחפצי לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה, ואנא שלחי' לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך, דכתיב: 'בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך' (משלי ו, כב)".

תרגום: ארטבן איש אחד עשיר וחשוב (עין בהמשך, בדיון מי הוא היה) שלח לרבינו הקדוש מרגלית טובה כל כך יקרה שלא היה לה מחיר. ביקש מרבי שישלח לו איזה דבר טוב כמו אותה מרגלית. שלח לו מזוזה.

אמר לו ארטבן: וכי מה אתה עושה לי? אני שלחתי לך דבר שאין לו מחיר, ואתה שולח לי דבר שערכו פרוטה אחת!

ענה לו רבי: חפציך וחפצי לא ישוו בה! ולא עוד, אלא שאתה שלחת לי דבר שאני אצטרך לשמור עליו, ואני שלחתי לך דבר שאפילו כשאתה ישן הוא שומר עליך, שכתוב: 'בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך' (משלי ו, כב).

ב. הסברי ה"עלי תמר"

בספר "עלי תמר" על הירושלמי שם כתב: "ארטבן זה היה מלך פרס בזמנו של אנטונינוס, ידידו של רבי. וכנראה העובדא שאנטונינוס מלך רומי היה ידידו ומעריצו של רבי העיר את תשומת ליבו של ארטבן מלך פרס, ונעשה גם הוא ממעריציו של רבינו הקדוש.

ונראה שהמקום שהיו פנינים יקרים היה בפרס, מקום מלכותו של ארטבן, ולפיכך שלח לו את הדבר הכי יקר במדינתו, וביקש ממנו שישלח לו גם הוא הדבר הכי יקר אצלו. ושלח לו מזוזה על שם הפסוק במשלי (ג, טו): 'יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה'. וביאר לו רבי: 'חפציך וחפצי לא ישוו בה'. והטעם שלא ישוו בה, שכן אין להשוות דבר גשמי יקר ערך, לדבר רוחני מוסרי יקר הערך. ולא עוד אלא שתמצא בה גם תועלת חיי העולם הזה יקרה מאד".

עוד כתב שם: "ובשאלתות עם 'העמק שאלה' ישנה הוספה: 'מיד נכנס שד בבתו של ארטבן, ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה. כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח - מיד ברחה אותה שדה, ונטל רבינו הקדוש המרגלית לעצמו'. עכ"ל. ומכאן סמך להמנהג שאם אירע פגע או מחלה במשפחה בודקין המזוזה אם היא כשירה על פי הוראת חכמים.

ונראה מגירסת השאלתות שאחרי שארטבן מחה נגד מתנתו של רבינו הקדוש ואמר שהיא שוה רק חד פולר ואין זה תמורה להמרגלית ששלח לו, סירב רבי לקבל את המרגלית. אולם לאחר מעשה זה כבר הודה לו ארטבן שזוהי תמורה טובה בעד המרגלית, ורק אז נטל רבי המרגלית לעצמו".

עוד כתב שם: "אמר לו: חפציך וחפצי לא ישוו בה. צא ולמד הרגשתו של רבי בהערכתו התורה, עד שהיה פשוט בעיניו שגם המלך הפרסי החכם יעמוד על יקרת ערכה ויקבל תשובתו כתשובה כהלכה. די לקרוא בילקוט זכריה י"א כדי להוציא המסקנא שארטבן מלך פרס זה היה פילוסוף בעל מחשבות נעלות, שכן אנו קורין שם: 'ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד' - זה רבינו ואנטונינוס וארטבן מלך פרס שמתו בירח אחד. יודעין אנו שאנטונינוס פילוסוף חסיד היה, ואחרי שהמדרש כללם ביחד וקורא עליהם 'שלשת הרועים', יש להניח שגם ארטבן פילוסוף בעל אידיאלים נעלים היה, ומפני כן הניח רבי שארטבן יתעמק בתשובתו וימצא בה תשובה כהלכה. שכן פרשת המזוזה המעוררת האדם המעמיק חקר לדעת אחדות ואהבת ד' ותורתו, הרי בוודאי שמפז ומפנינים יקרה, שלאדם שכזה כל חפצים לא ישוו בה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.