נאמר בפרקנו (בפסוק כ"ה): "דאגה בלב איש יַשְחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה".
מה פירוש המלה "ישחנה", ומה הקשר בין שני חלקי הפסוק?
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "דאגה בלב איש ישחנה - ישיחנה מדעתו.
ודבר טוב ישמחנה - יעסוק בתורה, והיא תשמח את הדאגה שבלבו, ותצילנו ממנה.
ולדברי האומר 'ישיחנה לאחרים' כך סופו של מקרא: ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגה".
רש"י כתב שני פירושים על המלה "ישחנה". הראשון: ישיחנה מדעתו. והשני: ישיחנה לאחרים.
לפי הפירוש הראשון, שישיחנה מדעתו, החצי השני של הפסוק אומר שהאדם יעסוק בתורה, שהיא דבר טוב, והיא תשמח אותו.
לפי הפירוש השני שישיחנה לאחרים, החצי השני של הפסוק אומר שהחבר שסיפרו לו את דאגתו ינחם את המספר לו בדבר טוב שישמח אותו.
מקור דברי רש"י הוא בגמרא ב מסכת יומא (דף עה עמוד א): "דאגה בלב איש ישחנה - רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים".
אבל יש להעיר שהמלה "ישחנה" על פי הפשט אין פירושה לא: "יסיחנה מדעתו", ולא: "יסיחנה לאחרים", אלא: "ישפילנה" ו"יורידנה"!
ב. הסבר ה"מצודות"
הסבר אחר כתב ה"מצודת ציון" : "ישחנה - מלשון שְׁחִיָה והשפלה, כמו: 'שַׁחוּ רָעִים' (משלי יד, יט)".
ה"מצודת דוד" הרחיב והסביר: "דאגה - כשבא דאגה בלב איש ימעט וישפיל אותה מכמות שהיא, ודבר טוב הוא אם יוכל לעצור כח לשמוח עוד את הדאגה, ולחשוב כי לטובה בא מה שבא".
ג. הסבר המלבי"ם
הסבר דומה להסבר ה"מצודות" מבחינת הלשון כתב המלבי"ם, אבל הסביר שגם דברי רש"י על פי חז"ל מתכוונים לכך.
בביאור המילות כתב המלבי"ם: "ישחנה - משורש 'שחה', במשקל 'יַגְלֶנָה', [כלומר: כמו המלה "יגלנה" ששרשה הוא ג.ל.ה. כך "ישחנה" הוא משרש ש.ח.ה.] שישפיל אותה למטה".
בביאור הענין הרחיב המלבי"ם וכתב: "דאגה בלב איש ישחנה, כל המדות הם צפונים בנפש האדם, עד שהרוח מעלה איזה ציור על הלב. ויש בכח האדם להעלות את הציור למעלה, וכן להשפילו למטה. למשל: יכול לעורר ציור טוב או רע מן המדות, ואז יבא בו הרוח ויגלהו ויעלהו אל הלב להמשיל בו הציור הלז. כמו ציור הגאוה, או הענוה, הקנאה, והתאוה, וכדומה. ובין כוחות הנפש נמצא גם כן הדאגה, שהוא מה שאדם דואג על העתיד. והציור הזה כשימשול בלב - מנפש ועד בשר יכלה. שגם העשיר והשלו, כשתמשול הדאגה בלבו - ידאג על העתיד, פן יחרב ביתו, פן יכלה עשרו, פן ימותו בניו, פן ימשלו אויביו עליו, וכדומה, והוא ביגון תמידי. ועת יעלה ציור הדאגה בלב נתן החכם שתי עצות לזה:
א] להשפיל הציור הלז, ולהורידו לעומק הנפש, ושם בחשך שמו יכוסה, על ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה, ולא ידאג.
ב] שיעלה על לבו ציורים טובים, מתנגדים לציורי הדאגה. למשל: יצייר שאחריתו טוב, שביתו יעמוד נכון, שהוא מלא ברכת ד', ושיש תקוה לאחריתו.
וזהו שאמר: דאגה בלב איש - כשעלה ציור הדאגה וימשול בלב, העצה או שישחנה ויורידנה למטה, או שישמחנה בדבר טוב, ועל ידי ציור טוב לעומת ציור הרע והמעציב - ישמח אותה.
וכן אמרו חז"ל (יומא עה ע"א): 'חד אמר יסיחנה מדעתו, וחד אמר יסיחנה לאחרים'. ושניהם אמת ומיוסדים בשני חלקי הכתוב. במה שאמר: 'ישחנה' - הוא שיסיחנה מדעתו. ובמה שאמר 'דבר טוב ישמחנה' - הוא שיסיח אותה לאחרים, רוצה לומר: לרעיונות אחרים טובים משמחים".
יש להעיר שהמלבי"ם בדבריו האחרונים "שיסיח אותה לאחרים, רוצה לומר: לרעיונות אחרים טובים משמחים" אינו מפרש כרש"י וכפשט הפשוט שישיח את דאגתו לחברים אחרים, אלא הסביר שהכוונה היא לרעיונות אחרים.
יהי רצון שנהיה כל הזמן שמחים ועוסקים בתורה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
