פרקנו עוסק באשה רעה המחטיאה את הרבים, ובין שאר הדברים נאמר עליה: "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה".
הגמרא במסכת סוטה (דף כב עמוד א) דרשה פסוק זה ביחס לתלמידי חכמים:
"אמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: מאי דכתיב: 'כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה'? כי רבים חללים הפילה - זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה,
ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה".
יש לשאול על דרשה זו שלש שאלות:
- מדוע דרשה הגמרא את הפסוק על תלמידי חכמים?
- מדוע דרשה הגמרא את החצי הראשון של הפסוק על תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה?
- מדוע דרשה הגמרא את החצי השני של הפסוק על תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה?
א. הסברי רש"י
על השאלה הראשונה כתב רש"י שם: "כי רבים חללים הפילה - באשה זרה משתעי, ותלמיד שאינו נוהג עצמו כשורה קרי ליה נמי הכי".
על השאלה השניה כתב רש"י שם: "זה תלמיד שלא הגיע כו' - הפילה לשון 'נפל', שלא כלו לו חדשיו".
על השאלה השלישית כתב רש"י שם: "ועצומים - לשון 'עוצם עיניו' (ישעיהו לג), שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה".
ב. הסבר המהרש"א
הסבר אחר כתב המהרש"א שם על השאלה השלישית: "ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה. פירש רש"י מלשון 'עוצם עיניו'. ויש לפרש כמשמעו ורוצה לומר: גדולים וחשובים שהגיעו להוראה, כמו שנאמר לעיל בסוף פרק ראשון: 'ואת עצומים יחלק שלל' כאברהם יצחק ויעקב". כלומר: למדו מהמלה "עצומים" שמדובר בתלמיד חכם עצום!
על פי זה יש לענות בצורה אחרת מרש"י גם על השאלה השניה: המלה "חללים" רומזת לתלמיד חכם צעיר, שיחסית הוא עדיין חלול - עדיין לא הגיע להוראה.
ג. רמז בשם הגר"א לגמרא זו מעשרת הדברות
הגר"א אמר שהשינוי בניקוד המלים "לא תרצח", הנובע מההבדל בין הטעם העליון לבין הטעם התחתון רומז לגמרתנו. הניקוד בפתח רומז לתלמיד שלא הגיע להוראה ופותח את פיו ומורה, עליו נאמר: "לא תרצח" בפתח, כמו שנאמר: "רבים חללים הפילה". ועל תלמיד שהגיע להוראה, ומקמץ וסותם את פיו ואינו מורה, נאמר "לא תרצח" בקמץ, כמו שנאמר: "ועצומים כל הרוגיה".
יהי רצון שנדע תמיד מתי לדבר ומתי לשתוק.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
