כל האנשים שעלו מבבל לארץ כדי לבנות את המקדש, עוד לא הגיעו לירושלים, אלא התבססו קודם בערים שלהם. וכשהתקרב ראש השנה, שכנראה היה החג הראשון שהגיע מאז שעלו לארץ, באו כולם לירושלים יחד.
יהושע הכהן הגדול ושאר הכהנים, וזרובבל הפחה והקרובים שלו, בנו את המזבח למרות שבית המקדש עוד לא בנוי. והתחילו להעלות עליו עולות מראש השנה ואילך, וכן את כל העולות הרבות שיש בחג הסוכות.
אבל את המקדש הם לא ייסדו בנתיים, כי הם פחדו מהעמים שהיו כאן בארץ, שיפריעו להם לבנות. ולכן הם העדיפו קודם כל לאסוף את החומרים, האבנים ועצי הארז שהביאו להם מלבנון בפקודת כורש, ורק אחרי שהחומרים יהיו מוכנים יתחילו בעבודה.
וכשהגיע חודש אייר שאחר כך, ייסדו את בית המקדש. כשהכהנים תוקעים בחצוצרות והלוויים במצילתיים, ושרים מזמורים מספר תהילים. וכל העם מריעים בקול גדול.
אבל הזקנים שראו את הבית הראשון, וידעו איזה כבוד היה לו בגויים, ושהוא היה המרכז של עם ישראל כולו, וראו שעכשיו רק מעט מאוד מהעם עלו, בכו בקול. והפסוק אומר שקול התרועה גבר על קול הבכי, אבל הפסוק אומר את זה בצורה לא ברורה כך שאפשר להבין גם הפוך.
ואז שמעו העמים שישבו בארץ שהיהודים שעלו מבבל בונים בית מקדש, ורצו להצטרף גם הם, כי השומרונים עבדו לה' ולעבודה זרה יחד. והם רצו להיות העיקר בארץ, כי הם הרוב, ושבית המקדש עצמו יהיה שלהם, והעולים המעטים יצטרפו אליהם ויהפכו להיות חלק מהשומרונים.
אבל זרובבל ויהושע הכהן הגדול וראשי האבות של העם הבהירו להם שמי שבונה את המקדש הוא לא כל מי שגר בארץ ועובד את ה', אלא רק היהודים בכל מקום שהם, גם מי שנשאר בגלות.
התגובה של העמים בארץ היתה לנסות ולעצור את הבניה בדרכים שונות. והם מצליחים לעכב אותה בכל ימי כורש, וכשכורש מת ואחשורוש מולך, הם כותבים לו כתב שטנה. מכאן הפרקים עוברים לארמית, ובכתב השטנה נאמר שידע המלך שהיהודים בונים את ירושלים שהיא עיר שדרכה היתה תמיד למרוד במלכים אחרים ולהשתלט עליהם. ולכן אם העיר תבנה ויהיו לה חומות, יותר לא יהיה לאחשורוש שליטה בכל אזור ארץ ישראל, והוא לא יקבל משם מיסים. כי מלכי ירושלים יקחו את כל המיסים אליהם.
זו כמובן הגזמה גדולה מאוד, אבל אחשורוש רצה בעצמו לבטל את בניית המקדש ולכן ההסבר הזה הספיק לו. והוא אמר שבאמת שלמה למשל היה מולך בכל אזור הארץ, ואת המיסים נתנו לו. ובאמת היה בירושלים מרידות נגד סנחריב ונגד נבוכדנצר.
אלא שאחשורוש לא יכל לבטל את ההיתר שנתן כורש לבנות את הבית. ולכן הוא אומר לעמים ששלחו את המכתב לבטל בעצמם את הבניה, בלי שידעו שהוא נתן את ההוראה. והוא מצידו לא יעשה להם כלום. וכך הם עשו וביטלו בכוח את הבניה, למשך שש עשרה שנים נוספות.
עד כאן הפרקים האלה.
שאלה ראשונה: אנחנו יודעים מספר דניאל שהעיכוב בבנית המקדש היה מתוכנן. הקב"ה החזיר את העם לארץ בהצהרת כורש, שבעים שנה אחרי שבבל קמה, אבל בנה את בית המקדש שבעים שנה אחרי שהמקדש נחרב. שזה הפרש של שמונה עשרה שנה. אז אם הקב"ה התכוון שהבניה תעצר, למה הוא עושה את זה דווקא דרך הגויים שגרים בארץ? למה בכלל הוא גרם שכורש יתן רשות לבנות מראש ואחר כך רק תעצר הבניה בכוח, וכאילו נגד רצון ה'?
שאלה שניה: למה לא ברור מהפסוקים אם קול הבכי של הזקנים גבר על קול התרועה של העם או להיפך? ולמה הפרקים מחוברים כך שנראה קצת כאילו זה הקול ששומעים צרי יהודה ובנימין?
ושאלה אחרונה: כאן המקום היחיד בתנ"ך שאחשורוש מוזכר מחוץ למגילת אסתר, האם יש קשר בין הסיפור הזה לבין המגילה?
כמו שהסברנו בפרקים שעברו הסיפור הגלוי שמסופר בספר עזרא הוא של גאולה ובניית בית שני, אבל בנסתר יש מאחריו את הבעיה שהעם לא עלה ולכן הגאולה הזו לא תהיה הגאולה האחרונה.
הנקודה הזו מודגשת בפרקים שלנו על ידי הבכי של הזקנים וקול התרועה של העם. הזקנים בוכים כי הם רואים את הבעיה. הם מבינים שהעם לא עלה ושבית המקדש השני יהיה רחוק בכבוד שלו מבית המקדש הראשון. אבל שאר העם רואה כאן סיפור של גאולה בלבד, ולכן הוא מריע.
הפסוק בנוי כך שאמנם כתוב בו שקול הבכי נבלע בקול התרועה, כלומר שהסיפור בספר עזרא לא עוסק ישירות בבעיה הזו, אלא בסיפור הגאולה. אבל אפשר לקרוא את הפסוק גם הפוך, כדי שנבין שמצד האמת הבעיה הזו מתבטאת הרבה מאוד מאחרי הקלעים גם בספר עזרא. ולמעשה שומעים אותה הרבה מאוד.
הסיבה בגללה אומר הקב"ה לדניאל שבית המקדש השני יחרב, היא שבשנה הראשונה של דריווש כבר היה ברור שהעם לא רוצה לעלות באופן מיוחד. וממילא זו לא תהיה הגאולה האחרונה. ומאותה סיבה גם נגזר שבית המקדש עצמו לא יבנה מיד, אלא רק לאחר שבעים שנה מחורבנו. והנקודה הזו רמוזה בפרקים שלנו.
אם אחשורוש עצמו היה מבטל את הבניה, או אם כורש לא היה נותן רשות לבנות את הבית מראש, לא היה מובן למה יש עיכוב בבניה. אבל העובדה שהעמים המעטים שיושבים בארץ ביטלו את הבניה, שמה את האצבע על הבעיה.
אם העם כולו היה עולה, השומרונים המעטים שהיו בארץ לא היו יכולים לעכב שום דבר. אבל כיוון שעלו רק ארבעים ושתיים אלף איש, היה לשומרונים כוח לעצור את הבניה. וכך נבין מה הסיבה שבגללה הבניה מתעכבת.
הבעיה הזו רמוזה בצורה חזקה עוד יותר במגילת אסתר. שם נגזר על כל היהודים הריגה כיוון שהם "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ". כלומר בגלל שהיהודים לא עלו כולם, ונשארו מפוזרים בגלות, נגזרה עליהם גזירת השמדה.
אבל הגזירה הזו גורמת בעקיפין להמשך הבניה, כי בזכותה אפשר לחסל את צרי יהודה ובנימין. כמו שכותב מרדכי אל "מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ" כולל מדינת יהודה "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם", שהם צרי יהודה ובנימין.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
