מבט על העולם הטבעי

אילו לא היתה מגילת קהלת נכתבת, לא היה מתגלה בתנ"ך כיצד יש להבין את הבריאה כפי שהיא מופיעה לפנינו. לא היינו יודעים היכן נשקפים הטוב והאמת למתבונן בעולם הגשמי כפי שהוא בגולמיותו, לולא הופעת התורה. התנ"ך בכללו מלמד אותנו לרומם את חיינו בהתאם לסדר העליון שניתן משמים. הוא חושף את 'מאחורי הקלעים' של העולם שהתגלו במעמד הר סיני. אולם הוא אינו עוסק בהסברת מהותו של הסדר האנושי הטבעי והסתמי שקיים בעולם מול עינינו.

על רקע פער זה, מגילת קהלת באה ומישירה מבט אל עולם הטבע. שלמה תר אחר האמת של החיים כפי שהיא צפה ועולה מהם עצמם. הוא ממצה את החשבון עם העולם ובוחן: האם לחיי האדם בעולם הזה יש פשר כמו שהם בסתמותם? האם עולמנו הוא טוב או רע? האם ניתן לראותו כבעל ערך העומד בפני עצמו, או שהוא רק הכנה לעולם אחר, כפרוזדור לטרקלין? מעל כל השאלות הללו, עומד לאורך המגילה חיפוש אחר רצון האלוקים, והתבוננות בדרכי בריאתו את העולם.

כל ימי עולם מחפשת האנושות אחר האמת של חייה. בתנ"ך אמת זו מתגלה באופן נשגב ומרומם, והיא עתידה להתגלות לעתיד לבוא לעין כל. אך הבנת החיים לא תהיה שלמה אם לא נכיר את האמת הנובעת מהם כפי שהם לפנינו בתכונתם הנוכחית. זהו מבטה של מגילת קהלת. שלמה מברר את 'העולם הזה' באופן המזוקק ביותר, מתוך מבט של רוח הקודש.

המגילה מסיקה בסופה שכל דבריה מחייבים את האדם לירא את ה' ולשמור מצוותיו. אך בניגוד לשאר ספרי התנ"ך, תהיה זו המסקנה בעקבות בחינת העולם הזה, ולא הנחת היסוד הברורה מאליה כבר מתחילה.

אם כן, מגמתו של שלמה במגילה היא לבחון את תכונות העולם כפי שהוא לפנינו, ולגלות בסופו של דבר את אמיתות החיים האלוקיות הנסתרות בו.

החיים הטבעיים של האדם

לשם הבהרת הדברים נצביע על ההבדל בין מגילת קהלת לשאר ספרי התנ"ך בחיי האדם הפרטי. ניתן לחלק את חייו של היהודי עובד ה' לשני תחומים: בתחום הראשון כלול כל מה שקשור לקיום התורה והמצוות. מלבד לימוד התורה קיום המצוות ועבודת ה', כלולים בכך גם ענייני תיקון המידות, ואף המעשים הנעשים לשם שמים כגון אכילה לשם התחזקות בעבודת ה', או מנוחה לשם המשך הלימוד. כל אלו שייכים לסדרי הקדושה של היהודי.

מנגד, קיים בחיי האדם גם תחום שני הכולל את כל מעשי החולין שהוא אינו עושה אותם לשם שמים. הכוונה היא לאכילתו של האדם להשביע את רעבונו, תענוגי הרשות, עבודת האדם לפרנסתו, וכן השעות בהן הוא פשוט ישן[1]. בתחום החולין נכללים גם הברואים אותם פוגש היהודי בחייו: הדומם, הצומח, החי ורוב בני האדם. בכל אלו לא קיים פשר גלוי של עבודת ה' וקדושה. חיי החולין מתנהלים על פי חוקים קבועים והכרחיים, וקשה לזהות מטרה נשגבת כלשהי בעצם קיומם. לעתיד לבוא יתגלה כיצד 'אבן מקיר תזעק' כך שכל ענייני העולם הזה יהיו מקושרים אל הקדושה. אך כעת עדיין לא ניכר במבט רגיל כיצד כל חפץ וכל פעולה משמשים לתפקיד נשגב.

ובכן רוב התורה מתמקדת כאמור בתחום הראשון: היא מורה לאדם כיצד להיות קשור לקב"ה, וכיצד יש להרחיב את סדרי הקדושה בחיים יותר ויותר.

אולם נותרות עדיין שאלות חשובות: מה מקומם של צדדי החולין אשר מוצא היהודי בעצמו, שאינם מקושרים ישירות אל הקדושה? האם יש להבין את שגרת החיים היום יומית רק כאוסף של ניסיונות ומאורעות המנסים להסיט את האדם מעבודת ה'? האם יש דרך נכונה לחיות את חיי החולין על פי עבודת ה'?

בשאלות אלו עוסקת מגילת קהלת. רק באחרית המגילה תופיע קריאה מפורשת לאדם שעליו לעבוד את ה'. קהלת יקבע כי הלקח העיקרי מכל דבריו הוא שיש להוסיף ככל שניתן ביראת ה' ושמירת המצוות. נדגיש כי גם אז, לא תהיה זו הדרכה נרחבת, אלא פסוק אחד. למעשה תהיה זו קריאה ללמוד את דרכי יראת ה' משאר ספרי התנ"ך.

חשיבות בירור ה'עולם הזה'

כעת יש להבין: מדוע יש להקדיש מגילה שלימה לחקירת החיים הסתמיים? מהו הערך בבירור שמתמקד מלכתחילה רק בתחום הגולמי של החיים, ואינו מביא בחשבון את החלק העיקרי והעליון שלהם? שהרי לכאורה ניתן היה להסתפק בהליכה על פי דרכי החיים הנכונות הנגלות בכתבי הקודש.

התשובה לשאלות אלו נעוצה במעשה ה' ובאופן בו הוא ברא את העולם. שהרי החלוקה בין חיי החולין ובין חיי הקדושה נקבעה במעשה הבריאה עצמו. בימי הבריאה הקב"ה התקין רקיע שהוא גבול בין עליונים ותחתונים, וקבע שבני האדם יהיו מצויים בעולם שתחת השמש. קהלת עצמו מדגיש את המגמה המכוונת של הבורא להסתיר את האמת של הבריאה: "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן [-האלוקים] בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף" (ג, יא); "וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ..." (ח, יז).

אם כן, בצדק תובע קהלת להבין את היחס הראוי אל מעשה ה' שהציב את האדם בעולם סתמי. במגילת קהלת מתברר כיצד רצה ה' שנתייחס לענייני ההבל שבהם הוא הקיף אותנו, ומהי הדרך בה עלינו ללכת בדרכי העולם הסתמיות.

רוב ספרי התנ"ך מתייחסים אל כל מה שרואות עינינו בתור עולם הדורש עיבוד ופיתוח על מנת שייחשפו טובו ומהותו האמיתית. כל עוד העולם הסובב אותנו נותר במצבו, הוא ידוע מראש בהבלו ובגולמיותו ולכן אין הרבה מה לעסוק בו. מגילת קהלת מתייחדת בחיפוש אחר הכוונה בבריאת העולם באופן בו הוא נברא.

על פי אותו עיקרון, מובן מדוע חשוב לברר את חיי האדם באמצעות דרכי החכמה הקרובות למבט האנושי, בלא להביא בחשבון מלכתחילה את אמיתות התורה: הלא ה' הוא שברא את האדם עם תפיסה מסוג מסויים. על כן יש חשיבות עליונה להכיר את העולם באופן שיובן על ידי התפיסה האנושית, בכדי לגלות את חכמת ה' המונחת בה.

שלמה המלך מעמיד לדורות את דרכי המחשבה הנכונות. הוא מוביל את החכמה האנושית אל הישגים חדשים, כך שהיא תוכל להתקרב אל רוח הקודש ולגלות את המהות האמיתית של החיים. אך לא פחות חשוב מכך: הוא משרטט גם את מגבלות החכמה, ואת התחומים בהם עליה לעמוד ולדעת כי אין בכוחה להשיגם.

מגילת קהלת פונה אל כל העמים

על מנת להשלים את הבנת דרך הבירור של מגילה זו, נתבונן ביחס המיוחד שיש לה אל אומות העולם הרחוקות מן התורה.

לגויים יש שייכות מיוחדת למגילת קהלת. במדרש קהלת רבה (א, ב) נאמר שהמגילה נקראה על שם אמירתה במעמד התקהלות ציבורית גדולה שכלל גם את הגויים: "למה נקרא שמו קהלת? שהיו דבריו נאמרין בהקהל, על שם שאמר (מלכים א, ח): 'אז יקהל שלמה'... והוא שמלכת שבא אמרה לו (מלכים א י, ח): 'אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה'. וכתיב (מלכים א, ה): 'ויבואו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה'". כך כותבים גם הרמב"ן בתחילת דרשתו על קהלת והאלשיך (א, א).

המלבי"ם מוסיף שלא רק אנשים פשוטים היו באים לדרשות מגילת קהלת אלא גם מלכי העמים. על פי זה הוא מבאר את הפסוק מספר מלכים (א ה, יד): "וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ". וכותב המלבי"ם: "שמלכי הארץ באו לשמוע חכמתו, ובשובם למדינתם באו כל העמים ללמוד לקח מפיהם מה ששמעו המלכים ממנו. ויש לומר שרמז בזה על ספר קהלת שנאמר בהקהל, ובו דיבר בדרך החקירה והחיפוש על כל ענייני העולם, והיה בזה לימוד גם למלכים לההביל [-להחשיב כהבל את] הצלחת העולם, וגם להמון העמים יחד". הנצי"ב ('רינה של תורה', הקדמה) מוסיף שמלכי האומות שמעו מפי שלמה את קהלת בחג הסוכות.

לא מקרה הוא שבני האומות באו לשמוע דוקא את דברי קהלת. כפי שהתבאר בסעיף הקודם, מגילה זו מפענחת את עולם הטבע כמו שהוא לולא הופעת התורה, והרי זהו העולם שאותו מכירים הגויים. כך מבאר ה'פורת יוסף' בתחילת פירושו על המגילה: "וסיבת ההבדל בין משלי שאמר [-ששלמה הציג את עצמו בתחילת הספר כ]'מלך ישראל', ובין קהלת שאמר: 'מלך בירושלים', כי חכמת התורה ומצוותיה תאות [-נאותה] לישראל לבד. לכן בספר משלי שהכוונה למצוות ותורה אמר 'מלך ישראל', כמו שאמרתי. אמנם בקהלת שהכוונה [של המגילה היא] לההביל את תכליות הדברים הזמניים [-ענייני הטבע והעולם], יאות לכל הכלליות [-מתאימה מגילה זו לכל האומות כולן]. לכן יאות שיהיה המדבר מלך כולל [-כלל אנושי], כדי שיהיה בקי בכל ענייני הישוב... ולזה אמר 'מלך בירושלים', שלא רצה לומר שיהיה מלך לעיר ההיא בלבד [שאז היה עליו לומר: 'מלך ירושלים']... אלא אמר 'מלך בירושלים', שהכוונה מלך החלטי וכולל על כל הכללות [-על כלל בני האדם]...".

יש לשים לב לחידוש הגדול של מסירת דברי קהלת לגויים. הרי על כל דברי התורה קיים איסור ללמדם לגוי, שכן נאמר במסכת חגיגה (יג, א): "אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר (תהילים קמז): 'לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום'". בנוסף, גם לגויים עצמם יש איסור חמור ללמוד תורה, כפי שפוסק ר' יוחנן (סנהדרין נט, א): "נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר: 'תורה צוה לנו משה מורשה' — לנו מורשה ולא להם"[2]. ואם כן, היאך מסר שלמה אחת ממגילות התנ"ך לכל מלכי הארץ[3]?

אולם מתוך הבנת אופי המגילה, התשובה לשאלה זו ברורה מאליה. קהלת עוסק בעולם הגלוי, הלא הוא עולם הגויים. שלמה לא לימד את גויי הארץ את מצוות התורה, אלא את דרכי עולם הטבע שאיתו מתמודדים בני האדם יום יום. על כן מסירת דברי קהלת לגויים דומה לשבע מצוות בני נח, אשר אותן טוב ונכון ללמד את הגויים, שהרי זהו דבר ה' הממוען אליהם (כפי שנאמר בגמרא בסנהדרין שם).

במגילה זו נמצאת אפוא הבחינה בתורה דרכה יכולים גם הגויים להתנשא אל קדושת דבר ה'. מגילה זו מלמדת מה היא דרך הסברת התורה בה יש לאחוז בבואנו לתקן את העולם כולו.

אך דוקא מחמת השייכות של כל הגויים למגילה זו, חשוב להדגיש שאין הם מבינים אותה לעומק, אלא באופן מוגבל בלבד. המגילה עצמה מבהירה בחתימתה שתפיסתה באופן שלם ויישום נרחב של הדרכותיה אפשריים לעם ישראל בלבד (ראה לקמן). אכן חשוב לשים לב ששלמה לא נדד בין העמים להשמיע להם את דברי קהלת. להיפך: הוא נשא את דבריו דוקא בירושלים, במועדים בהם בני ישראל מתאספים במקדש. מי מבני האומות אשר הגיע והצטרף למעמד — זכה, אך הוא היה נספח בלבד במעמד הנשגב. זוהי הסיבה שבתחילת המגילה (א, יב) שלמה מציין שהוא היה מלך ישראל: יותר ממה שחשוב היה לו לפנות החוצה אל הגויים, היה חשוב לו לגלות בחינה חדשה של דבר ה' הפונה אל עם ישראל פנימה. הדרכה זו משלימה את הדרכות התורה, ומעמידה בסיס גדול וחזק לעבודת ה', גם בחיי החולין.

סיכום

במאמר זה שאלנו את השאלה בסיסית ביותר: מהו בעצם הנושא של מגילת קהלת? התברר לנו שמגילה זו בוחנת את העולם הטבעי כמו שהוא, ובכך מעמידה מבט חדש בתכלית על העולם. כל התנ"ך עוסק בביאור תורת משה, ובהיסטוריה האלוקית של עם ישראל. מבחינה זו ההתיחסות לחיי החומר היא רק בהקשרים של הדרכות התורה כלפיהם. אך במגילת קהלת פונה רוח הקודש להבין את ענייני העולם הזה בתור נושא בפני עצמו. הואיל והקב"ה ברא את העולם כך שרוב התופעות שבו אינן מגלות את האמת של התורה, יש צורך להבין את מהות העולם כפי שהוא.

על בסיס הבנה זו, הצבענו על כך שמגילת קהלת היא הספר בתנ"ך המסביר לכל העמים את העולם הגלוי שאותו הן מכירות. לכן כל מלכי העמים היו מתאספים ובאים לשמוע את מגילת קהלת מפי שלמה. אולם חשיבותה של המגילה היא קודם כל בכך שהיא מבארת לעם ישראל כיצד עליו להתייחס לכל מרחבי החולין של החיים.

[1] כל זאת ביחס לרוב בני האדם אשר לא זכו עדיין שכל פעולה והנאה שלהם יהיו לשם שמים. כמובן שאיפתו של כל אדם היא להידמות לצדיקים והחסידים שהגיעו למדרגת 'בכל דרכיך דעהו'.

[2] וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (י, ה.) ועיין בתוס' במסכת סנהדרין שם.

[3] ניתן לתרץ קושיה זו בדרכים אחרות מן התירוץ שיובא בסמוך. ראשית, הטורי אבן (על הגמ' בחגיגה שם) מבאר שאיסור לימוד תורה לגוי הוא מדברי חכמים בלבד, ויתכן שהוא נתקן לאחר ימי שלמה. אמנם בגמרא נראה שאיסור זה לפחות מדברי קבלה, שהרי לומדים אותו מן הפסוק בתהילים: "ומשפטים בל ידעום".

ניתן עוד לתרץ ששלמה לא כיוון את דבריו לגויים, אלא הקהיל את עם ישראל ולימדם תורה, ולא היה עליו למנוע את הגויים ומלכיהם אשר הצטרפו מעצמם לשמוע את דבריו; כל האיסור ללמד תורה לגוי, הוא כאשר דברי התורה מופנים אליו — עיין שו"ת אגרות משה (יו"ד חלק ב, סי' קלב). אולם הדבר עדיין אינו מיושב, משום שלפי זה לכאורה לא היה לשלמה לקיים אירוע בין לאומי כה מרכזי וקבוע.

על פי ה'שלטי גיבורים' (מסכת עבודה זרה, סוף פרק ראשון) מותר ללמד את הגויים את כל ספרי הנביאים והכתובים, וכולם נכללים בתוך שבע מצוות בני נח המותרות ורצויות להם בלמידה, משום שדרכם הם פוגשים את הנחמות הגדולות של עם ישראל. הנצי"ב (שו"ת משיב דבר, יו"ד, עז) ואחרונים נוספים הקלו אף יותר וסברו שיכולים הגויים ללמוד את כל התורה שבכתב.

כל החילוקים הללו שנויים במחלוקת (עיין בשו"ת יביע אומר — יורה דעה סימן יז.).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.