ברכת בני העם לנולד

המגילה מתארת את הברכות הגדולות אשר נאמרו מפי הנשים לנעמי, ומפי העם והזקנים אשר בשער לבועז. גם בנישואין וגם לאחר הלידה, הברכות שנאמרות מאותתות כי הנולד נועד לתפקיד רם דרג בתולדות האומה, ולא יהיה כאחד האדם - "יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה... וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל" (יא-יב). האם יש תפקיד מסוים באומה שכלפיו מכוונים המברכים? על פי רש"י (ישעיהו ט, ו) המילים "וקרא שם בבית לחם" פירושן שיזכה לשררה וממשלה – "וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו 'וקרא שם בבית לחם', וכמו 'ועשיתי לך שם'. אף כאן [=בישעיהו]: ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה ולשלום הניתן לו אין קץ".

כבר במדרש רות רבה (פרשה ז) מבואר שהנשים בירכו את נעמי על מושל ורודה שיקום ממנה: "'ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום' – מה היום הזה רודה ברקיע, כך יהא בזרעך רודה ושליט בישראל לעולם. אמר רבי חוניא: מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליהו".

גם ר' יוסף קארו מבאר (בספרו 'מגיד מישרים' מגילת רות) כי בני העם מברכים על המלכות, וזאת באמצעות ההשוואה לרחל ולאה: "יתן ה' דתהא סיועא דהקב"ה בהדייהו. כרחל וכלאה דנפקו מניהון מלכין מרחל נפקו יוסף ויהושע וגדעון ושאול ויהוא ומלכים אחרים. ומלאה נפקא מלכות בית דוד אשר בנו שתיהן דבניינא דמלכות בית ישראל אתבני מתרוייהו ומאן דאיהו מיוחס הוה מקרי אפרתי ומשום הכי קאמר דבין המיוחסים הנקראים אפרתים. ועשה חיל ובין שאר עמא הנקראים בית לחם יקרא שם. ויהי ביתך כבית פרץ דמיניה נפיק מלכות בית דוד ולא כזרח דלא"[1][2].

וכן מבאר המלבי"ם (ד, יא): "ברכה אל האשה, שהגם שהיא בת עכו"ם מצד שבאה אל ביתך בית צדיק כמוך תהיה בצדקתה כרחל וכלאה שהיו גם כן בנות לבן הארמי, ועל ידי שנזדווגו ליעקב בנו שתיהם את בית ישראל, כן יבנה ממנה בין נאמן שהיא בית מלכות שבזה תלוי הצלחת כל בית ישראל".

מגילת רות מתרחשת במהלך תקופת השופטים בה אין מלך בישראל. ברכת בני בית לחם היא ביטוי של תביעת מלכות שהתעוררה בישראל. הם לא הסתפקו בשאיפה שהנולד יהיה שופט בלבד, כפי המצוי באותה התקופה. הם בירכוהו שיגשים את עידן המלוכה שאליו מייחל ישראל.

הברכה לבועז שלא יצא מן הארץ

בני העם מברכים את בועז שיתקן את חטא אלימלך, בכך שהחיל שיעשה ישאר לשכון בתוך העיר – "וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם". גדולת זרעו תהיה כרוכה וקשורה לבית לחם. באופן זה מבאר האברבנאל (דברים כה): "...יהי רצון מלפני השם יתברך שלא יקרה לך כאשר קרה ליעקב עם נשיו שיצא מהארץ ההיא ללכת אל ארץ כנען. ואתה לא תעשה כן אבל עשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם ולא תצא מכאן".

קיימת תכונה בשבט יהודה של התנשאות אל מעבר לעם. תכונה זו באה לידי ביטוי בירידת יהודה מאת אחיו, עזיבת אלימלך למואב, ועזיבת דוד לארץ פלשתים. על תכונה זו מתבססת ברכת בני בית לחם. מברכים הם לא רק את הזרע אלא גם את עצמם. התקוה היא שמעתה העליונות שבבית דוד לא תוביל לנדודים ופרישה מישראל, אלא תמצא מקום ראוי לה בתוכם. מעתה תהיה גדלות המלכות מיהודה דביקה בישראל ללא הפרדה. מתברר כי בזכות היטמעות רות מזרע מואב בישראל, התכונה האוניברסלית המתאימה לבית המלכות, מופיעה בתוך ישראל. תכונת ההתנשאות של יהודה הנוטה אל מעבר לעם ישראל, לא תצטרך עוד לצאת מגבול הארץ.

לאחר שנים עתידים היו בני בית לחם לגלות כי שאיפתם התגשמה מעבר למצופה. דוד אמנם נולד בבית לחם והחל את מלוכתו על יהודה בבית לחם וחברון הסמוכה. אך אז התפשטה משם מלכותו על כל ישראל. הוא כבש את ירושלים ויסד בה את בית מלוכתו.

[1] תרגום חפשי: יתן ה' שהקב"ה יסייע לבועז ורות כמו שסייע לרחל ולאה אשר יצאו מהן מלכים: מרחל יצאו יוסף, יהושע, גדעון, שאול ויהוא ומלכים אחרים. ומלאה יצאה מלכות דוד. 'אשר בנו שתיהן' – שבניין מלכות בית ישראל נבנה משתיהן. ומי שהוא מיוחס היה נקרא אפרתי. ולכן בירכו: 'ועשה חיל באפרתה' – שיעשה חיל בין המיוחסים הנקראים אפרתים. ובין שאר העם הנקראים 'בית לחם' יקרא שם. 'ויהי ביתך כבית פרץ' שממנו יצאה מלכות בית דוד, ולא יהיה כזרח שלא יצאה מלכות ממנו'.

[2] החיד"א מבאר ב'פני דוד' (פרשת ויגש אות ט) כי כוונת הברכות היא שיצאו מאותו הנולד מלכים, והם יהוו אות וסימן על כשרות נישואי בועז לנעמי: "'יתן ה' האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ויהי ביתך כבית פרץ וכו'' – הכונה דברחל ולאה היה פקפוק משתי אחיות. והמופת שלא היה שום נדנוד איסור [הוא] שיצאו משתיהן מלכים, כמו שפירשו המפרשים בכונת הפסוק: 'אני אל שדי פרה ורבה וכו'' – וכי תימא הלא על הראשונים אני מצטער שמא יאמרו שחטאתי בשתי אחיות, לזה אמר: 'ומלכים מחלציך יצאו' עד כאן דבריהם. והן הן דברי הזקנים לבועז בנשואי רות אשר לו ימנע טוב הגואל מטעם איסור מואבית ואמר: 'פן אשחית נחלתי'. לזה אמרו: 'יתן ה' וכו' כרחל וכלאה' שהיה בהם פקפוק ואנו רואים אשר בנו שתיהם על ידי מלכים ונביאים, ואלו היה חטא ח"ו לא יצא מהם מלך. 'ויהי ביתך כבית פרץ' שממנו מלכים יוצאים כמשז"ל. 'אשר ילדה תמר' והיה חשש, ועל ידי שיצאו מלכים נתאמת שהיה לשם שמים וכך רצה הקדוש ברוך הוא. גם עתה הזרע של רות יצאו ממנו מלכים ויכירו שהוא זיווג נאה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.