ברקע לפגישה בגורן: הזריה הראשונה מאז הרעב

מיקום ההתרחשויות בכל המגילה הוא ב'בית לחם', והן סובבות סביב השדות והתבואה. אלימלך גולה מחמת הרעב אל שדות מואב. נעמי ורות שבות במהלך קציר השעורים הראשון, כאשר היבול שב אל ישראל. רות הולכת לשדות ושם פוגשת את בועז. לאחר מכן, היא מבקשת מבועז לקחתה בעת זריית הגורן. בועז שולח אותה עם שעורים אל חמותה כדי שלא תשוב אליה ריקם. בסוף המגילה מתרחשת גאולת רות ונעמי בהקשר של גאולת השדה.

מתחילת המגילה ועד כה, השדה מתגלה כמקום ההופעה היחיד של בועז. עד לפרק הבא (ד), המוקד של קרבת ה' במגילה הוא בשדה. שם מופיעה הברכה. זוהי סיבת העומק העומדת מאחורי לינת בועז בגורן – הוא נשאר קרוב אל ברכת ה' לעם ישראל.

בפרקנו, בועז עוסק במלאכת הזריה שהיא השלב האחרון בהכנת התבואה שהגיעה מברכת ה'. עד הזריה התבואה אינה מוכשרת למאכל האדם. מן הזריה והלאה התבואה מזומנת למאכל, ולו בתור גרגירים. השלב המכריע של הזריעה ניכר גם מן הנימוק שמביא רש"י לשינת בועז בגורן – "שהיה הדור פרוץ בגנבה וגזל והיה ישן בגורנו לשמור גורנו". ברור הדבר שלאחר עשר שנות רעב, סכנת הגזל היא מוחשית ביותר מצד בני העם הרעבים. ועם זאת, עד לפעולת הזריה לא הטריד חשש הגניבה את בועז.

גימור התבואה על ידי הזריה הוא הסיבה לכך שמכל מלאכות השדה, בועז ערך סעודה דוקא לאחר הזריה – "וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ" (ז). אולי זוהי כוונת דברי חז"ל שבועז בירך ברכת הטוב והמטיב על מזונו (ילקוט שמעוני רות, תרד): "'ויטב לבו' – שבירך על מזונו הטוב והמטיב"[1]. ובמדרש רות רבה נאמר: "מהו 'ויטב לבו'? – שברך על מזונו". מדרש זה מתמיה – וכי מיוחד הדבר שבועז בירך ברכת המזון על מזונו? כך מפרש זאת התורה תמימה (הערות רות פרק ג הערה ט) על בסיס התרגום למגילה: "לא נתבאר ענין זה, ומאי רבותיה? אך בתרגום מפרש כאן ענין זה בזה הלשון: 'ובריך שמא דה' דקביל צלותיה ואעדיה כפנא מן ארעא דישראל" [=וברוך שם ה' שקיבל תפילתו והסיר את הרעב מארץ ישראל]. אמנם גם זה גופא צריך ביאור – איפה מרומז ענין תפלתו בזה? אבל יתבאר עוד על פי התרגום לעיל (פרשה א פסוק ו): 'כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם', ותרגומו בזה הלשון: 'ארום דכר ה' ית עמי' למתן להון לחמא בצלותא דצלי בועז חסידא' [=משום שזכר ה' את עמו לתת להם לחם בזכות תפילתו של בועז החסיד]. ומבואר לפי זה דענין הברכה היה שהודה להקב"ה על ששמע תפלתו להעביר הרעב".

בועז עסק לאורך זמן בהשבת ברכת ה' לישראל באמצעות תפילה ותיקון הדור. אך גם כשהברכה שבה לישראל – כל עוד לא הגיעה התבואה לידי מימוש באמצעות הזריה, בועז טרם ערך סעודת הודיה לה'. באותו הלילה זכה סוף סוף בועז לברך על המוגמר.

מצב התקרבותה של רות מקביל לתבואה. יחד עם טובת התבואה מגיעה אל בועז טובת האישה המיועדת לו מאת ה'. רות הגיעה בשעת הקציר. אך כשם שהתבואה היתה עדין בגולמיותה, כן גם רות היתה עדין רחוקה ממימוש הקירבה לבועז. כעת, לראשונה, פונה רות אל בועז שיביא את הקשר איתה לידי מימוש.

[1] הבנה זו מיישבת שאלה נוספת: כיצד ידעה נעמי כי בועז זורה את גורן השעורים בלילה? האם בועז הודיע לה? או שמא היתה זו רוח הקודש? אמנם נראה שהיה זה אך טבעי שהזריה הראשונה לאחר שנות הרעב, תהיה מפורסמת, בהיותה גמר פעולת התבואה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.