מסירות הנפש של ישראל
שיר השירים הוא שיר האהבה הגדול בין ד' ובין כנסת ישראל (רש"י בהקדמתו לשיר השירים).
אחת הנקודות המיוחדות החוזרות פעמים רבות בפירוש רש"י לשיר השירים היא מסירות הנפש של ישראל על אמונתם בד'.
מאמר זה יסכם את המקומות בהם נזכרת ברש"י בשיר השירים מסירות נפשם של ישראל:
- על הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (ב, ב) כתב רש"י: "כשושנה בין החוחים - שמנקבין אותם, ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, כן רעיתי בין הבנות - מפתות אותה לרדוף אחריהם לזנות כמותם אחרי אלהים אחרים, והיא עומדת באמונתה".
- על הפסוק "הנך יפה רעיתי, הנך יפה, עיניך יונים" (ד, א) כתב רש"י: "עיניך יונים - גוונייך ומראיתך ודוגמתך כיונה הזאת הדבקה בבן זוגה, וכששוחטין אותה אינה מפרכסת, אלא פושטת צואר, כך את נתת שכם לסבול עולי ומוראי".
- על הפסוקים "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני. מה דודך מדוד היפה בנשים, מה דודך מדוד שככה השבעתנו" (ה, ח-ט) כתב רש"י: "השבעתי אתכם - האומות אנשי נבוכדנצר, שראיתם בחנניה מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש, ואת דניאל לגוב אריות על עסקי התפילה, ואת דורו של מרדכי בימי המן.
אם תמצאו את דודי - לעתיד לבא ליום הדין שיבוקש מכם להעיד עלי, כענין שנאמר: 'יתנו עדיהן ויצדקו' (ישעיה מג, ט).
מה תגידו לו - שתעידו עלי שבשביל אהבתו חליתי ביסורים קשים ביניכם.
יבא נבוכדנאצר ויעיד, יבא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו עלי שקיימתי את התורה.
מה דודך מדוד - כך היו שואלין האומות את ישראל: מה אלקיכם מכל האלהים שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו.
שככה השבעתנו - להעיד לו על אהבתך".
- על הפסוק "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים" (ו, יא) כתב רש"י: "מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס, אף ישראל גולין לבין האומות ולוקין מלקיות הרבה ואין מעשיהם נמאסין".
- על הפסוק "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים" (ז, א) כתב רש"י: "שובי שובי השולמית - אומרים אלי: שובי שובי מאחר המקום.
השולמית - השלימה באמונתך עמו, שובי שובי אלינו, ונחזה בך - נציב ממך נציבים ושלטונים, כמו 'ואתה תחזה מכל העם' (שמות יח, כא)".
- על הפסוק "זאת קומתך דמתה לתמר" (ז, ח) כתב רש"י: "זאת קומתך דמתה לתמר - ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר, שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם, ואת עמדת בקומה זקופה כתמר הזה".
- על הפסוק "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (ח, ז) כתב רש"י: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - על שכינם בלשון 'רשפים' נופל עליהם לשון 'לא יכבו'.
מים רבים - האומות. ונהרות - שריהם ומלכיהם. לא ישטפוה - על ידי חוזק ואימה, ואף על ידי פתוי והסתה.
אם יתן איש את כל הון ביתו - כדי להמיר אהבתך.
בוז יבוזו לו - כל אלה הקב"ה ובית דינו מעידים שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה".
יש לציין שדברי רש"י הללו מפורשים בדברי דוד המלך, נעים זמירות ישראל: "תתננו כצאן מאכל, ובגוים זריתנו, תמכֹר עמך בלא הון ולא רִביתָ במחיריהם, תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו... כל זאת באתנו ולא שכחנוך, ולא שקרנו בבריתך. לא נסוג אחור לבנו, ותט אשֻרינו מִנִי אורחך. כי דכיתנו במקום תנים, ותכס עלינו בצלמות, אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר?! הלא אלקים יחקר זאת, כי הוא ידע תעלֻמות לב, כי עליך הֹרגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד, יב-כג).
מתוך נאמנות זו של ישראל לד' מבקש דוד: "עורה, למה תישן ד', הקיצה, אל תזנח לנצח. למה פניך תסתיר, תשכח ענינו ולחצנו, כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו. קומה, עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך" (שם, כד-כז).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
