סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
נאמר בפרקנו:
כא. "אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה.
כב. אבן מאסו הבונים, היתה לראש פנה.
כג. מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.
כד. זה היום עשה ד', נגילה ונשמחה בו".
יש לשאול על פסוק כ"ב ארבע שאלות:
בהסבר שאלות אלו נאמרו שתי דרכים עיקריות: האחת של הגמרא, שהאבן היא דוד, והשניה של רש"י ורד"ק שהאבן היא עם ישראל. בימינו נוספה דרך שלישית ולפיה האבן היא מדינת ישראל.
הגמרא במסכת פסחים (דף קיט ע"א) מפרטת מי אמר כל חלק מהפסוקים האחרונים בפרקנו: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
אודך כי עניתני - אמר דוד,
אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה - אמר ישי,
מאת ד' היתה זאת - אמרו אחיו,
זה היום עשה ד' - אמר שמואל,
אנא ד' הושיעה נא - אמרו אחיו,
אנא ד' הצליחה נא - אמר דוד,
ברוך הבא בשם ד' - אמר ישי,
ברכנוכם מבית ד' - אמר שמואל,
א-ל ד' ויאר לנו - אמרו כולן.
אסרו חג בעבתים - אמר שמואל,
א-לי אתה ואודך - אמר דוד,
אלקי ארוממך - אמרו כולן".
הסביר רש"י:
"אבן מאסו הבונים - כלומר: דוד, שמימיו רועה צאן היה, ונעשה ראש ונפלאת בעינינו, לשון רבים אמרו אחיו.
זה היום עשה ד' - שמואל היה מתנבא עליהם שסופן לגיל ולשמוח, שיושיעם מיד אויביהם.
הושיעה נא אמרו אחיו - כלומר על ידי דוד, ודוד אמר הצליחה נא, שיצליח במלכותו.
ברכנוכם אמר שמואל - שיברך כולם כלומר מברכין אנו אתכם.
לנו - לשון רבים.
אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח".
נראה שהגמרא דורשת את הפסוקים על משיחתו של דוד על ידי שמואל, בקרב אחיו.
ולפי רש"י האבן היא דוד, שמאסו אותו לפי שהיה רועה צאן. והוא נהיה למלך שהוא ראש פנה. כעין זה כתב ה"מצודת דוד": "אבן מאסו - עם כי הייתי אני, דוד, כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין, עתה אני אבן הניתן בראש הזויות, כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל, להיות נראה משתי הרוחות".
אבל הגמרא ורש"י לא ביארו מי הם הבונים, ומדוע הם נקראים כך.
הסבר לכך כתב המהרש"א בחידושי אגדות שם: "אודך כי עניתני אמר דוד וכו'. נראה לפרש 'אודך כי עניתני' וגו' במלחמה עם גלית הפלשתי. ולפי שעל ידי זה אמר שאול: 'בן מי זה הנער', שראה בו טכסיסי מלכות, ודואג השיב על זה: עד שאתה שואל אם הוא ראוי למלכות, שאל אם ראוי הוא לבוא בקהל, כמפורש כל זה במסכת יבמות (עו ע"ב), על כן אמר ישי: 'אבן מאסו הבונים', שהם דואג וסייעתו, שהיו תלמידי חכמים שנקראו 'בונים', שהיו מואסים בו, שאיני ראוי לבא בקהל, והיה לראש פנה מבית דינו של שמואל שהותר לבוא בקהל, ונעשה ראש פנה ומלך על ידו.
ואמר 'מאת ד' היתה זאת' אמרו אחיו, שמתחילה גערו בו מלילך במלחמה על גלית, כמפורש בקרא, ואחר שראו שהצליח אמרו: 'מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו' שיהרוג דוד הפלשתי שכל ישראל יראו מפניו.
ואמר: 'זה היום עשה ד'' וגו' אמר שמואל על אותו יום שבא שמואל על פי הקדוש ברוך הוא למשוח את דוד. ועל זה אמר בשעת משחו דאז 'אנא ד' הושיעה' גו' אמרו אחיו ו'הצליחה' אמר דוד, כמו שנאמר: 'וימשח אותו בקרב אחיו, ותצלח רוח ד' אל דוד'.
ואמר: 'ברוך הבא' גו' אמר ישי, כדכתיב בענין: 'ויחרדו זקני העיר לקראתו, ויאמר שלום בואך' דהוה ליה למימר: 'ויאמרו שלום' וגו', אבל אמר: 'ויאמר' בלשון יחיד, על ישי, שהוא עיקר הזקנים. ואמר: 'שלום בואך', דהיינו שאמר כאן שהוא אמר: 'ברוך הבא' ו'ברכנוכם מבית ד'' אמר שמואל בתחילת ביאתו לשם, שהיה מסתפק באיזה מאחיו בחר ד', אמר לכולן: 'ברכנוכם מבית ד'' גו', ו'א-ל ד' ויאר לנו' גו' אמרו כולם אחר שהאיר הקדוש ברוך הוא לשמואל מי הוא מבניו שנבחר למשוח, אמרו כולם: 'א-ל ד' ויאר לנו'.
'אסרו חג בעבותים' אמר שמואל כמו שנאמר בענין: 'התקדשו אתי בזבח' וגו'.
'א-לי אתה ואודך' אמר דוד בסוף סעודה, על שבחר בו הקדוש ברוך הוא יותר מאחיו, ולו נאה לברך ברכת המזון, כדלקמן בסעודה דלעתיד, דלאחר שאוכלין ושותין כו' אומר דוד: לי נאה לברך וכו' ועל זה 'וארוממך' אמרו כולם, דהיינו שאומרים ברכת הזימון, כדאמר בפרק 'שלושה שאכלו': מנין לברכת הזימון? שנאמר: 'גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדו'".
לפי זה הבונים הם תלמידי החכמים שמאסו בדוד, וחשבו שהוא אינו ראוי לבוא בקהל. והוא נהיה למלך, שהוא ראש פנה.
כתב רש"י: "אבן מאסו הבונים - עם שהיו שפל בין האומות".
רש"י ענה על השאלה הראשונה מי היא האבן: עם ישראל.
על השאלה השניה מי הם הבונים נראה שרש"י ענה שהם העמים. אבל רש"י לא הסביר מדוע הם נקראים בונים.
על השאלה השלישית מדוע הבונים מאסו את האבן רש"י לא ענה, אבל יודעים אנו שהגויים שונאים את ישראל.
על השאלה הרביעית כיצד היא היתה לראש פנה רש"י לא ענה .
הסבר מפורט לכל השאלות כתב רד"ק: "אבן מאסו הבונים, אם על ישראל נאמר, יקרא כל ישראל בכלל אבן, כמו: 'רועה אבן ישראל' (בראשית מט, כד), על דרך משל, כי ישראל עיקר העולם, שמקיימים בנין העולם בחוקיהם ובמשפטיהם על בני אדם.
והנה ישראל היו מאוסים בגלות, והיו מואסים אותו הבונים, כלומר: המלכים, מלכי הארץ מאסו זאת האבן, שתהיה אפילו אחת אבני הבנין, כל שכן שתהיה פינה. כלומר: שמחשבתם שאין צורך לעולם בהם, ויחשבו לכלותם. והנה בעת הישועה, היתה לראש פנה, כמו שיעשה האדם פינות הבית באבנים גדולות ויפות, להעמיד ולקיים אבני הבנין, כן יהיו ישראל לעתיד לבוא יהיו לראש פנה, ויהיו קיום העולם".
לפי הרד"ק האבן היא עם ישראל.
הבונים הם מלכי העמים שמאסו את ישראל ורצו להשמידם.
ובגאולה השלמה יראו כל העמים שעם ישראל הוא קיום העולם!
במהרה בימינו, אמן.
הסבר שלישי אמר הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, שהאבן היא מדינת ישראל!
הסברו בנוי על דברי המהרש"א שהבונים הם תלמידי החכמים, שמאסו בציונות ובמדינה, וחשבו שהיא אינה ראויה לקום. אבל היא נהיתה לראש פנה, ו"מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו"!
ולכן "זה היום עשה ד' - יום העצמאות - נגילה ונשמחה בו".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
מזמור יט | הקדמה רבי אברהם אבן עזרא כתב בפתיחת פירושו למזמורנו: "זה המזמור נכבד מאד". כך נאמר במזמור: א....
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר תהלים
מזמור קטז | הקדמה נאמר בפרקנו: יז. "לך אזבח זבח תודה, ובשם ד' אקרא. יח. נדרי לד' אשלם, נגדה נא לכל...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר תהלים
מזמור קיח | הקדמה נאמר בפרקנו: כא. "אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה. כב. אבן מאסו הבונים, היתה לראש...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר תהלים
מזמור קכד | הקדמה מזמור זה הוא מזמור מפורסם מאד, והוא נאמר על ידי עדות המזרח והחסידים בכל יום חול, לפני "שיר...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר תהלים