לפרק זה שלוש דרכי פירוש:
דרך א - הצלה מצרות לאדם פרטי

דרך ב - הצלת העם מהגלות

דרך ג - הצלה מיצר הרע וסיעתא דשמיא להיות צדיק

מתאים לבקש על שמירה מהחטא, ועל סיעתא דשמיא להיות צדיק:

(א) שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת העולות לצדיקים מעלה אחר מעלה לפי עבודתם[1] אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים שהם משל לאבות, ואצפה מתי יגיעו מעשי למעשיהם[2], אבל מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: שהרי אין בי כוח להגיע למעלה כזו[3] (ב) אבל עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם ה֑' שהוא עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: בכל יום, בשביל הצדיקים ולכן יעזור לי להיות צדיק כי כל הבריאה תלויה בזה[4] (ג) ובשביל זה אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ ליפול ברשת היצר[5] וגם אַל־יָ֝נ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ: לשמור עליך גם מחטאים שלא מצד היצר[6] (ד) כי הרי הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל: ששומר על כלל עם ישראל שלא יפלו בחטא[7], וכך גם לכל אדם פרטי יש נקודה מזה בלב, שגם אם הוא נרדם בשמירה ולא שם לב, הנקודה הזו עוזרת לו לשמור עליו מהחטא.[8] (ה) אבל יותר מזה לצדיק:[9] ה֥' שֹׁמְרֶ֑ךָ אישית. כי גם הצדיקים צריכים שמירה מהחטא.

כל עונש או שכר הוא כמו שהצל זז לפי תנועת היד, כך השכר והעונש באים לפי מעשה האדם[10]. ואצל הצדיק ה֥' צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: כלומר בצורה ברורה וחזקה, כך שהעונש והשכר באים מיד, והצדיק ישים לב שטעה, ויתקן בזמן.[11]

(ו) השמש היא משל למה שמאיר מעצמו כלומר לפעולות האדם שנובעות מתוכו, והירח למה שמקבל אור מבחוץ, כלומר לפעולות האדם שמושפעות מבחוץ. ושניהם צריכים שמירה. וזה פירוש[12] יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה: לצדיק יש שמירה גם מזה וגם מזה. (ז) ועוד גם על רע שהצדיק עשה בעבר ה֗' יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע שלא תהיה עבירה גוררת עבירה. וכשישוב מאהבה, הרע עצמו יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ: כי יהפך לזכויות[13] (ח) וכך ה֗' יִשְׁמָר־צֵאתְךָ֥ מהעולם וּבוֹאֶ֑ךָ בתחיית המתים[14], כך שתשמר מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם: הבא, לחיים נצחיים.[15]

[1] רש"י תהלים פרק קכא

שיר למעלות - רמז במזמור שני למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד דתניא בספרי שיר המעלות אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שיר למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא, וזהו שיסד הקליר (בסילוק דיוצר של יום ב' דסוכות שיסד ר' אליעזר הקליר שהוא בנו של רשב"י בחגיגה פ' אין דורשין ע"ש) ומתחתיה שלשים מעלות זו למעלה מזו עד כסא הכבוד טסות ועולות בשיח נעימות שיר המעלות:

אלשיך תהלים פרק קכא

(א) שיר למעלות אשא עיני וכו'. ראוי לשים לב אל אומרו כאן למעלות בלמ"ד ולא המעלות בה"א ככל שאר המזמורים. אמנם ידבר את דברי השירה בשביל המעלות שהוא יתברך מעלה את האדם מדרגה על מדרגה, זו למעלה מזו, לפי הדרגות הכנת האדם, לפיהן יהיה עולה במעלות כאשר יבא בס"ד... הנה כי שיר זה נתקן בשביל המעלות שביד האדם להיות עולה על ידי טוב מעשיו ובחירתו כמדובר, וזהו אומרו (פסוק א) למעלות בלמ"ד שהוא שיר בשביל המעלות:

[2] שפתי צדיקים כתובים

אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כו' [תהלים קכא, א]... ולי נראה באופן אחר על פי מה שאמרו חז"ל (ילק"ש ואתחנן תתל; תדא"ר כג) לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק יעקב. ולכאורה קשה להבין שנראה כמו תפלת שוא שבודאי כמוהם לא היה בעולם ולא יהיה וכבר אמר החכם (חגיגה יג א) במופלא ממך אל תדרוש ובפרט בדורות האחרונים שאם התנאים הגדולים אמרו (שבת קיב ב) אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים, ק"ו בן בנו של ק"ו אנחנו נמלים ויתושים, איך אפשר לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותינו הקדושים שהיו דבקים וקשורים תמיד בכל עת ובכל רגע בשכל הקדוש ובחכמה העליונה הנעלמה מעין כל חי. אך האמת יורה דרכו שבודאי חז"ל לא אמרו זאת רק כדי לחזק לבות בני אדם לתשובה ומעשים טובים ולחזק האמונה בלב ישראל שאפילו איש חוטא שעונותיו רבו מלמנות והוא מטה עד דיוטא התחתונה לא יתייאש מן הרחמים ויאמין באמונה שלימה שהבורא ית"ש הוא קרוב לכל קוראיו באמת והוא כל יכול רצון יראיו יעשה כו' ובידו לגדל ולחזק לכל כי לא יפלא ממנו כל דבר, רק יחזק לבו תמיד ביראת ד' ובאהבתו ויתפלל בלב שלם שיעזור לו השי"ת ויתן לו לב טהור ורוח נכון יחדש בקרבו ואז יכול להמשיך עליו חכמה בינה ודעת באיזה דרך יגיע מעשיו למעשה אבותיו כמו שאמרו חז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י ב) והבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד א). וזהו שאמר דוד המלך ע"ה אשא עיני אל ההרים ר"ל אני רוצה תמיד שיגיע מעשי למעשה אבותי, ואיני יודע מאין יבא עזרי כי לפי ערכי הוא דבר רחוק מאד, אך מובטח אני שיהא עזרי מעם ד' כו' אל יתן למוט רגלך כו', כאדם האומר לנפשו ד' שומרך מכל רע כו' ד' ישמור צאתך כו' רק חזק ואמץ לבי בטח בד' ועשה טוב. ע"כ כנ"ל:

[3] בני יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ב - אור תורה

ועתה נבא אל הביאור, אשא עיני אל ההרים (הרים הם האבות כנודע [שמו"ר פט"ו ד'] שמעו הרים את ריב וכו' [מיכה ו ב], והנה הכוונה, אסתכל בעיני לערוך מעשי נגד מעשה האבות וכאין נחשבו מעשי נגד מעשיהם, אז אמרתי בלבי) מאין יבא עזרי (איזה זכות יהיה בידי בדומה למעשה אבותינו שאהיה ראוי שיהיה לי עזר בלי מבוקש ותפלה טרם יקראו וכו', זאת אשיב אל לבי) עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ, דהנה עשה הש"י את השמים וארץ מבלעדי איתערותא דלתתא בלי בקשה ותפלה כי אדם אין, ועכ"ז עשה וחידש הכל בחסדו וטובו, הנה לזאת אאמין בטובו הגם שבידי זכות אין כמעשי אבותי עכ"ז הוא עזרי בזולת תפלה ובקשה.

[4] אלשיך תהלים פרק קכא

(ב) עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ:

והוא, כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (עי' ילקוט שמעוני ישעיה תקיג) על מאמר הנביא כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה (ישעיה סו כב), אשר עשיתי לא נאמר, אלא "אשר אני עושה", מלמד שבכל יום עושה הקדוש ברוך הוא שמים חדשים וארץ חדשה, והם רוחניים. ומה גם לחכמי האמת האומרים כי מעסק התורה וסודותיה נעשים אורות רוחניות ומהם נעשים לצדיקים לעתיד לבוא, ובהם הבטיח הוא ית' את ישראל באומרו, כי כאשר השמים החדשים וכו' עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם (שם). ובזה יאמר, הנה אין ספק כי עזרי לא יבצר מעם ה', כי הלא הוא עושה תמיד שמים וארץ, ולמי הם אם לא לעושי רצונו, ואין ספק שלא יניחני ויהיה כל הטוב ההוא חנם, כי אם שיקיים אומרו ככה יעמוד זרעכם ושמכם:

[5] מטיב שיר שיר השירים פרק ה

כך הצדיק נרגש ומשתנה הליכות עולמו לפי המעשים מיד, ואם בא לידו איזה מכשול ודבר עבירה שמגיע קלקול והשחתה למעלה, אף הוא נענש ומרגיש מיד איזה עונש, וכדכתיב ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך (תהלים קכ"א), דשם מיירי בהבטחה לצדיק כדכתיב אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, פי' ההשגחה עליו בתמידות בלי תנומה, ושבע יפול צדיק ולא יתנהו למוט,

אמרי אמת ויקרא פרשת בחקותי

דאיתא (קידושין ל ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' וצריכים לברר בכל יום, ביהדות הרי מדה טובה מרובה, ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו כדכתיב (תהלים קכא ב, ג) עזרי מעם ה' וגו' אל יתן למוט רגלך כי הכל הוא בכח סייעתא דשמיא כדאיתא (קידושין שם) ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו

[6] אלשיך תהלים פרק קכא

משיבה רוח הקדש ואומרת, הנה על ידי בואך ליטהר והכירך כי אין לך לישען אלא על ה', כלומר ואליו תשוב, על ידי כן יסייע אותך, כי (ג) אל יתן למוט רגלך, שישמרך מן החטא כמה דאת אמר רגלי חסידיו ישמור (שמואל - א ב, ועי' יומא לח ב) שלא תבא תקלה על ידך, וזהו אומרו למוט בפת"ח הלמ"ד, שהוא כאומרו להמוט בה"א הידיעה, שהוא היצר הרע שהוא המוט ומכשול הידוע כמו שאמרו ז"ל (סוכה נב א) ישעיה קראו מכשול, אל יתן יניחך ה' בידו, כמה דאת אמר ולא נתן סיחון (במדבר כא כג), שלא יניח לאותו מוט רגלך. ולהיות כי לפעמים בלי השסת היצר הרע יזדמן לאדם פתאום עון וקשה לימלט ממנו, לזה אמר עוד מעט תעלה במעלה אחרת, והיא שאל ינום שומרך, שיהיה תמיד ער לשומרך:

[7] אלשיך תהלים פרק קכא

(ד) ואל תאמר כי לכל כללות ישראל יעשה כן, כי לא ינום שומר ישראל, ובתוך עמי אנכי יושב, כי הן אמת שהנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל דרך כלל את האומה, אך מה שיתווסף בך, הוא, שעם היותך יחיד (ה) ה' בעצמו יהיה שומרך:

[8] אמרי אמת דברים ראש השנה

איתא ברמב"ם (תשובה פ"ג ה"ד) שתקיעת שופר בראש השנה רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, זהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו שבתחילת הבריאה כתיב (בראשית ב כא) ויפל וגו' תרדמה ואצל אברהם אבינו שהבטיחו הקדוש ברוך הוא כי גר יהיה זרעך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (שם טו יג, יד) כתוב ג"כ מקודם (פסוק יב) ותרדמה נפלה שקודם שנעשה בנין מוכרחים לעבור זאת, ומקודם ההבטחה לאברהם כתיב (שם פסוק א) אנכי מגן לך היינו שכל אדם יש לו נקודה מאברהם אבינו שעל זה נאמר (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, איתא (ר"ה ג א) דתשרי הוא ר"ה למלכי אומות העולם, וישראל יש להם התחדשות מניסן לצאת בכלל מן הטבע וההעלם וזהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו שהשופר מעורר התחדשות, כתיב (שיה"ש ה ב) אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי וגו' שראשי נמלא טל, אני ישינה ולבי ער היינו דכתיב (תהלים קכא ד) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, אין שינה למעלה (מדרש תהלים שם), שינה אין לפניו, והנקודה שבאדם היא מזה והיינו ולבי ער, היוצר יחד לבם (תהלים לג טו), חלק אלוק ממעל, אולם לב האבן מסתיר זאת וצריך כל אחד להאמין ולחזק את עצמו שיש לו נקודה יהודית שאינה נאבדת אף פעם,

[9] אלשיך תהלים פרק קכא

(ד) ואל תאמר כי לכל כללות ישראל יעשה כן, כי לא ינום שומר ישראל, ובתוך עמי אנכי יושב, כי הן אמת שהנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל דרך כלל את האומה, אך מה שיתווסף בך, הוא, שעם היותך יחיד (ה) ה' בעצמו יהיה שומרך:

[10] קדושת לוי בראשית לחנוכה

הנה הבחינה הא' שזכרנו כאן נקראת 'כה', דהיינו כמעשים טובים שנעשים למטה כמו כן מושכים השפע מלמעלה למטה. וכמו ששמעתי מהבעל שם טוב על פסוק 'ה' צלך' (תהלים קכא, ה), כמו שהבעל חי עומד אצל הצל, הנה כפי תנועותיו כן מתנועע הצל, כן כביכול ברוך הוא וברוך שמו, כפי מעשים של אדם התחתון כמו כן עושה עמו מלעילא כביכול, דהיינו אם יתנהג אדם עם חבירו במדת החסד כן מתנהג עמו השם יתברך כביכול. לכן מה מאוד היה ראוי להתנהג במדת החסד תמיד, כדי שימשיך עליו גם כן מדת החסד, ואז ייטיב לו.

ונראה גם כן שזה רמזו חכמינו ז"ל באמרם על פסוק (דברים ד, ד) 'ואתם הדבקים', הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון וכו' (עי' ספרי עקב יא, כב; שבת קלג, ב), דהיינו באם שיתנהג אדם במדת החסד ושפעת חסד תרד עליו מלמעלה, ואז יהיה זיווג, וזהו 'הדבקים'.

של"ה תולדות אדם השער הגדול

שו. ובמדרש (ספר והזהיר משפטים מג.): אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור להם לישראל כי שמי 'אהיה אשר אהיה' (שמות ג, יד), מהו 'אהיה אשר אהיה', כשם שאתה הווה עמי, כך אני הווה עמך. וכן אמר דוד (תהלים קכא, ה) 'ה' צלך על יד ימינך', מהו 'ה' צלך', כצלך. מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך, ואם אתה בוכה לו הוא בוכה כנגדך, ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מסוברות, אף הוא נותן לך כך, אף הקדוש ברוך הוא צלך, כשם שאתה הווה עמו, כך הוא הווה עמך, עד כאן. הנה הוא על דרך מה שכתבתי, כי העליונים מתעוררים כפי התעוררות התחתונים. ולזה דימו העליונים אצל התחתונים, כדמיון הצל אצל הצורה, להיותם מתייחסים ונערכים זה עם זה, ולכך יעורר הצל, כפי מה שתעורר הצורה, כך כפי הפעולות אשר יעוררו התחתונים, כפיהם יעוררו העליונים, טובות או רעות. והוא אמרם 'ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מסוברות' כו'. והוא אמרם גם כן 'כשם שאתה הווה עמי' כו', וכל זה הוא מצד היחס והדמיון אשר ביניהם, ולכן ישמעו ויענו העליונים אל התחתונים, והוא שיפתח המקור העליון וירד שפע הברכה והאור.

שם משמואל ויקרא פרשת קדושים

במד"ר (פ' כ"ד) ישלח עזרך מקודש מקידוש מעשים שיש בידך ומציון יסעדך מציון מעשים. פירוש דכל מעשי האדם כפולים המה, דכמו שעושה למטה נעשה דוגמתו למעלה, וכמו שפי' הבעש"ט בפסוק (תהלים קכ"א) ה' צלך כמו שבנטות האדם לעומתו נוטה הצל כן כביכול למעלה. ומובן שהעיקר למעלה, ולמטה הוא רק סימן למה שלמעלה. וזהו ציון מעשים מלשון (יחזקאל ל"ט) ובנה אצלו ציון שהפי' סימן, וכאשר אדם עושה מצוה ודעתו עלי' שכן נעשה למעלה, ממילא עושה ברגש הנפש ובדחילו ורחימו ורעותא דליבא, ביודעו שמעשיו הם ציון וסימן לבד לעולמות העליונים שהוא מניע במעשיו, אז מסעדין אותו מלמעלה, אבל כשאין דעתו עליו אין במעשים הטובים שלו כ"כ שבח שיסעדו אותו. וקידוש מעשים הוא שיהי' מובדל מגשמיות, וכאילו כל עשייתו רק למעלה ולא למטה, והוא עוד יותר מציון, והוא מביא לעזר שהוא עוד יותר מסעד:

[11] מטיב שיר שיר השירים פרק ה

ובשביל שהצדיק ירא שמא יגרום החטא לסלק השגחה מעליו כדאיתא במגילה (ד"י), על כן הוסיף הקדוש ברוך הוא ברוה"ק להבטיח, ה' שומרך מן העבירה, ומפרש היאך שומרו מן העבירה, והלא הבחירה חפשית לכל אדם, ע"ז מסיים ה' צלך, דשכר ועונש הבא על מצות ועבירות, כצל הבא ע"י נטית המיצל הוא, אלא שכל אדם שאין העונש מגיע לו מיד שעושה רע, אינו רואה ומבין בהעונש שמגיע לו לאחר איזה שנים שהוא משום אותה עבירה שעשה לפני כמה שנים, על כן אינו מפשפש במעשיו, ואפילו אם יפשפש לא ימצא, וא"כ אותו הצל שבא עבור נטית מעשיו אינו נראה לו, מש"ה אינו נשמר שלא ישוב עוד הפעם לאותה עבירה, משא"כ הצדיק הקדוש ברוך הוא מענישו מיד שעושה העון, ורואה את הצל שבא עבור נטית המעשה ושב ורפא לו ולא ישוב לכסלה, ונמצא נשמר בזה יפה, והיינו ביאור מה שהבטיחו ה' שומרך מן העבירה, היאך ישמרנו, ה' צלך, אשר בהשגחתו בא השכר ועונש כצל הבא ע"י נטית המיצל, יהיה על יד ימינך, תיכף ומיד שתעשה יגיע הצל, ובזה תהי נשמר יפה:

וגם חנה אמרה בשירתה רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש (ש"א ב'), וא"א לפרש הכונה של השמירה ממכשולי העולם וע"ז אמרה ורשעים בחשך ידמו, כמו שהולכים בחשך ונכשלים, דא"כ לא מתפרש יפה סיום המקרא כי לא בכח יגבר איש, מה זה מועיל כח ותגבורת למכשולים שבעוה"ז, אלא עיקר השמירה של אותו מקרא הוא מן החטא, והכי מפורש ביומא (דל"ח) ישמור מן החטא והובא לעיל מקרא ג', וע"ז אמרה שהקב"ה ישמור רגלי חסידיו מן החטא ולא ביארה איך יהיה השמירה, ובא דוד המלך ופירשה במה שיגיע הצל מיד שיעשה החטא, ויראה את העוות ושב ממנו, וחנה סיימה אבל רשעים אינם נשמרים בצל העונש, משום שהמה כמו היושבים בחשך ואינם רואים בצל שעושה מרחוק ע"י נטיתו, כך הרשעים אפי' המה נענשים לאחר כמה שנים על פשעיהם, אינם יודעים על מה בא העונש שישוב מזה. וסיימה עוד כי לא בכח יגבר איש, שלא נחשוב שהצדיק אין צריך לשמירה כלל, ע"ז אמרה דלא כן הוא, וכדאיתא בסוכה (דנ"א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו כו', והיינו דברי חנה כי לא בכח יגבר איש על יצרו שלא יבא לידי עבירה, ונדרש לשמירה מן השמים:

[12] מדבר שור / הדרוש התשעה עשר

 אמנם מדרגת השמש והירח, ידוע שהיא מענין מי שאורו בא לו מעצמותו שהוא דוגמת השמש ומי שמקבל אור מאחרים הוא דוגמת הירח, ואצל כל אדם ישנן בחי' כאלה וכענין דברי הגר"א ז"ל שכל אדם עושה גלגלים של מערכה שלו ע"י מעשיו והם לגבי' בחי' שמים וצבאותם. ועפ"ד נבין כי יש בחי' שמש וירח בקדושה ויש לעומת זה בקליפה, כדאי' בזוה"ק, שעל חמה ולבנה דקדושה נאמר: "והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים וגו'", ועל דקליפה נאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה". ואע"פ שיש בזה דברים כוללים ועמוקים מאד, ע"כ יש כיו"ב בכל אדם, שענין פעולתו שפועל עליו מצד עצמו ומעשיו וחכמתו הוא ענין חמה שלו, בתורה ומצות לטוב ובעבירות להפכו, וכל מה שמקבל ע"י הצטרפותו לזולתו ואין לו ענין זה מצד עצמו הוא בחי' לבנה שלו. והכל רשום בחמה ולבנה הכוללים, שע"י השגחת אל עליון ב"ה נתנו בהם כוחות להשפיע טוב ורע, והכל נערך ע"פ מעשה בנ"א ע"פ מדת המשפט. ומצינו "יומם השמש לא יככה וירח בלילה", ומזה נבין ג"כ אפשרות ההיפך.

[13] אלשיך תהלים פרק קכא

(ז) ה' ישמרך מכל רע וכו'. הנה ידוע כי כל צרה הבאה על האדם, אין המיצר לו הוא עושה, כי אם העון, כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית (ברכות לג א). והוא כי העון נעשה כח טמא משחית והוא המכה בו כמה דאת אמר ותמוגנו ביד עונינו (ישעיה סד), ולא בלבד הוא המדכאו, כי אם גם גורם לו עון אחר, כי עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד). ונבא אל הענין, אמר בני ראה כמה בידך לעשות, כי אם תהיה עולה בכשרון, עוד תעלה מעלה אחרת, והיא כי ה' ישמרך מכל רע, הוא הרע עצמו שעשית, שמכל עון נעשה מלאך רע גורר לך עבירה אחרת, ועליו אומר ה' ישמרך מכל רע שעשית. ועוד מעלה אחרת אפשר לך לקנות, והוא עד כי הרע עצמו שעשית ישמור את נפשך, והוא כי תשוב מכל עון מאהבה, ויעשו כל הזדונות זכיות כמסקנת הגמרא (יומא פו ב) על מאמר ר' שמעון בן לקיש:

[14] צפנת פענח שמות פרשת שמות

כי ישמור את נפש(י)ך, שירדה שיצאה ממקומה עד שובה ובואה אל מקום מעלתו, ושפיר אמר ה' ישמור צאתך ובואך, והבן.

[15] שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן קצא

ה' ישמר צאתך ובואך, היינו ששומר אותנו מן החטא, וז"ש מעתה ועד עולם שהוא לחיים הנצחיים

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.