סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
לפרק זה שלוש דרכי פירוש:
דרך א - הצלה מצרות לאומיות
דרך ב - לעשרת ימי תשובה ולחוטא
מתאים לבקש ישועה מצרות לאומיות, גם כשעם ישראל לא זכאי.
(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים מתוך שני מעמקים: עומק הצרות שבאות על עם ישראל, ועומק החטאים שאנחנו עדיין נמצאים בהם, ולמרות זאת[1] קְרָאתִ֣יךָ הֽ': (ב) כי למרות שאנחנו שפלים ואתה גבוה, ולמה שתשמע בקולנו, אֲדֹנָי֘ כיוון שאתה אדון הכל ומשגיח עלינו שִׁמְעָ֪ה בְק֫וֹלִ֥י ולמרות ששכינתך בשמים וכביכול רחוק מאיתנו תִּהְיֶ֣ינָה אָ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי: כי גם מלא כל הארץ כבודך, ואנחנו קרובים לאוזניך.[2]
(ג) אנחנו יודעים שחטאנו אבל אִם־עֲוֹנ֥וֹת תִּשְׁמָר־יָ֑הּ הרי מול הגודל שלך כל עוון קטן נחשב מרידה גדולה, ולכן אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד: אין צדיק שיוכל להתקיים בעולם רק במידת הדין.[3] (ד) ולכן כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה שלא רק עונש קבעת אלא גם סליחה, ולא רק גלות אלא גם גאולה[4] לְ֝מַעַ֗ן תִּוָּרֵֽא: כדי שייראו ממך. את העונש צריך כדי שיפחדו לחטוא, אבל אם אין סליחה, מי שכבר חטא יתייאש, ולא יפחד יותר לחטוא.[5]
(ה) ולכן גם במצבים מייאשים[6] קִוִּ֣יתִי ה֭' שיגאל אותנו. כי קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י מצד עצמה, וגם וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי: שהבטיח לנו בדברו שיגאל אותנו[7] (ו) נַפְשִׁ֥י מצפה לַֽאדֹנָ֑י יותר מִשֹּׁמְרִ֥ים בלילה שמחכים לַ֝בֹּ֗קֶר ויודעים בוודאות שיגיע, אבל גם יודעים שיש זמן עד אז[8], ואנחנו שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר: של הגאולה השלימה בכל יום שיבוא[9] (ז) יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־ה֫' ואל תתיאשו אם נראה לכם שאתם לא ראויים להגאל, כִּֽי־עִם־ה֥' הַחֶ֑סֶד והגאולה יכולה לבוא מצד החסד ולא רק מצד הזכות וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת: בהרבה דרכים שונות יכולה לבוא הגאולה, גם כשעדיין חוטאים וגם שלא בזמנה[10]. (ח) ואז גם החטאים יתוקנו מצד החסד וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֹנֹתָֽיו: כשיתן לנו לב חדש לשוב אליו.[11]
[1] מלבי"ם תהלים פרק קל
(א) שיר המעלות, תפלה על סליחת העון, ממעמקים קראתיך ה', העומק יאמר על עומק ממשי הפך מקום הגבוה, כמו העני והחלש והגולה וכדומה, וגם יאמר על עומק נפשי מי שבחטאו התרחק מה' הגבוה מעל גבוהים ונפשו עומדת במורד ובשפלות, הגם שבעניני גופו יעמוד בהצלחה וברום עולם ע"ז יאמר אנכי קראתיך משני עמקים שאני בם, עומק ושפלות הגוף, עם עומק ושפלות הנפש:
[2] בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק ח
וג"כ אפשר לפרש ממעמקים על עומק המקום ממש בשעת התפלה, והוא כי המתפלל במקום גבוה הוא מראה כאלו מקרב עצמו למקום השכינה כדי שישמע קולו, כמו המשמיע קולו בתפלתו שביארנו למעלה פ"ו, ולזה צריך שיתפלל במקום נמוך להורות כי מלא כל הארץ כבודו, וגם שעיקר שכינתו למעלה, הוא שומע לצועקים אליו מלמטה ממקום שפל, ולזה אמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', כלומר להיות עיקר מושב שכינתך למעלה מכל המעלות אני קורא אותך ממעמקים, להורות כי גם שתגביה במרום ואיני יכול להתקרב אליך, כל כך אתה קרוב אלי כשאני למטה כמו אם הייתי במקום גבוה, ולכן אני מתפלל אליך וקורא אותך ממעמקים, כי גם שאתה גבוה ונשא עכ"ז אתה אדון העולם ומשגיח על כל דרכי בני אדם, וזהו שאמר אדני שמעה בקולי, כיון שאתה אדון הכל ראוי שתשמע לקולי, גם כי קולי שפל ואתה במקום גבוה, ותהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, כי גם שעיקר שכינתך בשמים, כבודך מלא כל הארץ, ולכן תהיו אזניך קשובות, כיון שאתה קרוב אלי ג"כ בפועל בהיות כל הארץ מלא כבודך, כי לשון אזניך קשובות הוא למי שקרוב אליו, וכאילו מדבר לאזניו, כי ענין האזנה הוא הטיית האזן לשמוע ממקום קרוב, וא"כ הוא ית' שכינתו בשמים, וגם הארץ מלאה מכבודו, שהוא שומע תפלת וצעקת המתפללים אליו בכל לב, ולזה אמר הנביא ע"ה (ישעיה נ"ז) כה אמר רם ונשא וגו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, כי איני צריך לרדת למטה לשמוע צעקת המדוכאים ושפלי רוח, כי גם שמרום אשכון, אני שומע צעקתם, בהיות הארץ מלאה מכבודי, והוא ענין השגחתו ית' על כל בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
[3] מלבי"ם תהלים פרק קל
(ג) אם עונות תשמר יה אם תרצה לשמור עונות ושלא לסלוח, ה' מי יעמד לא ימצא מי שיעמוד ויתקיים, כי אחר שה' בלתי בעל תכלית מחוייב שהעבודה אליו תהיה ג"כ בלתי בעל תכלית, ושחטא היותר קל יגדל מאד, כי לא יצוייר שימלא החוב המוטל עליו לעבוד את הבלתי ב"ת רק מי שהוא בלתי בעל תכלית כמוהו, וא"כ מי יעמוד אחר שגם חטא קטן הוא מרי בלתי בעל תכלית, ואין הבדל בין בלתי בעל תכלית לבלתי בעל תכלית:
בינה לעיתים
[רבינו] בחיי שמות פרק טו
אבל מפני שהשכינה מדת הדין לכך הזכיר משה שם "יה" שהוא מדת הדין, כענין שכתוב: (תהלים קל, ג) "אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד", וכתיב באל"ף דל"ת, ובאורו מי יוכל לעמוד לפני מדת הדין, ומלת "תשמור" איננה לנכח, כי אם לשון נקבה נסתרה, וכן כתיב עוד: (שם קיח, יח) "יסור יסרני יה" וכתיב: (שם צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה", ואמרו בב"ר: (ב"ר צב, א) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה הוי"ה אינו אומר, אלא "יה", כמי שעומד לפני הדיין ודן אותו, ע"כ.
בינה לעיתים דרוש נד
והוא בכלל המכוּון במאמרנו, שיום קיבוץ גלויות הוא גְדול הערך וחשוב מאוד כיום שנבראו בו שמים וארץ: כמו שעל ידי הבריאה באו היצורים כולם לכלל הכרת גדולתו, יתברך, כי זה היה תכלית הבריאה - כן קיבוץ הגלויות יפרסם כל זה, ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לו תכרע כל ברך וכו' [ישעיהו מה, כג]. וגם נכלל בזה, לבל יצמח יאוש בלבות הגולים, לומר היות גאולתם נמנעת או רחוקה, לחסרון זכויותיהם ועל רוב עוונותיהם - כי הלוא "עִם ה' החסד" [תהלים קל, ז] - להתנהג על צד הרחמים, ולא כפי הדין הגמור; כמו שהיה הדבר כן בבריאת שמים וארץ, שראה, יתברך, לא היה העולם יכול להתקיים על קו הדין, ושיתף עִמו מדת הרחמים [ב"ר יב, טו], ונבנה על צד החסד, כאמרו [תהלים פט, ג]: "עולם חסד ייבנה" - כן אמר ה' [ישעיהו נד, ז]: "וברחמים גדולים אקבצך".
ודמיון זה - שתהיה הגאולה בחסד וברחמים כמו שהיתה בריאת העולם בחסד - אֲמָרוֹ הנביא ישעיהו, ע"ה, בשמו, יתברך, כשאמר [שם, ח]:
בשצף - קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך.
יאמר: הן אמת, שהסתרַת פני מכם היתה על צד המשפט, בסיבת מה שקצפתי עליכם על עוונותיכם; ואם כן, משורת הדין לא יהיה מקום לגאלכם כי אם בהיותכם מתקנים ומבטלים הסיבה - אכן, מכל מקום, אומר הוא לרחם אתכם, כאותו החסד עצמו של עולם בכללו, שעל פי הדין לא היה יכול להתקיים, ומצד החסד באה לו הבריאה והמציאות.
[4] ספר מעייני הישועה מעיין ד תמר ב
התמר הב' בתכלית שני במראות האלה. עוד נמצא תכלית אחר בזה, והוא שייעוד העונשים בתורות הנה הוא מצד מועיל ומזיק בקצת, אם מועיל לפי שיצר האדם רע מנעוריו ומצד טבעו הוא נמשך אחרי החטא כמו שנראה מענין אדם הראשון שביום שנברא חטא מפאת תאוותיו, ומענין קין בנו שמקנאתו על אחיו עצמו ובשרו קם עליו ויהרגהו, ולהיות האדם מוכן אל החטא הוצרכו מניחי הדתות לייעד בעונשין ולהפחיד גם בני אדם גם בני איש כדי שלא יחטאו. ואמנם היזק יעודי העונשים הוא לפי שהאנשים אחרי שידעו את ענשם המעותד לבא עליהם יוסיפו לחטא ירעו וישחיתו יותר ויתיאשו מן הטוב, עד שלזה צותה התורה שכאשר יצורו על העיר להלחם עליה יקראו אליה לשלום (דברים כ, י) ובמצור כשלא תשלים שלא יקיפוה מכל הצדדין אבל יניחו צד בלתי מוקף שיוכלו לברוח כדי שאנשי העיר לא יתיאשו כי בהיותם מתיאשים ילחמו בחזקה רבה ויעשו רעות רבות ועצומות, יען וביען יהיה האיש המתיאש במלחמה כמו החולה המתיאש מן הרפואה שלא ישמור עוד לפיו מחסום בכל אוות נפשו, ולראות ה' יתברך תועלת ויעוד העונשים מצד אחד והיזקו מצד אחר לקח בזה דרך אמצע והוא ליעד בעונשים לחטאים בנפשותם ולהודיעם שעוד ישוב ירחמם בשובם אליו וכמאמר המשורר (תהלים קל, ד) כי עמך הסליחה למען תורא, הנה מפני זה כשראה הב"ה להודיע לעמו הצרות הגדולות המעותדות לבא על האומה ראה להודיעם עם זה כדי שלא יתיאשו שעוד ינובון בשיבה כדי שיעמוד לבם תחזקנה ידיהם לסבול גליותיהם וצרותיהם, והוא כמעשה הרופא המובהק אשר יאמר אל החולה הנה עתה יבא לך עונה חזקה ועם מקרים מפחידים אבל אל תירא כי הנה יבא אחריה מרגוע ורפואות תעלה.
[5] אבן עזרא תהלים פרק קל
(ד) כי - הטעם כאשר תסלח לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם:
שפתי חכמים בראשית פרשת בראשית פרק ד
ח (צל"ד בשם מהרש"ל), ע"ד כי עמך הסליחה למען תורא, (תהלים ק"ל ד') ר"ל מאחר שעמך הסליחה ואין אצלך שום העדר ומונע למען זה תורא, אבל מלך ב"ו אין בידו למחול רק כפי דת נמוסו הוכרח לעשות, ואז מיד כשחטא יחשוב כאשר אבדתי אבדתי ויוסף לחטוא, וכך אמר קין אתה טוען וכו' והכל ברשותך ואין מי מוחה בידך ועוני אי אתה יכול לטעון ותגרום לומר ח"ו שהעדר הסליחה מחמת שהוא נגד הנימוס ואין הסליחה בידך:
שם משמואל מועדים שבת תשובה
עוד יש לומר עפ"י דברי הש"ס (יומא ס"ז א) בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין אותו על פתח האולם מבפנים וכו'. ולכאורה אינו מובן דאדרבה לכאורה יותר טוב שיהיו מתביישין ותהי' להם כפרה, כאמרם ז"ל (ברכות י"ב ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו. אך נראה שהוא כעין מה שאמרו ז"ל פ"ג דהוריות (דף י"ב ע"א) דילמא חלשא דעתי' ומיתרע מזלי', שיבינו שעבודתם בלתי נרצית ועוד שיגרום להם זה התרשלות בעבודה, ומקרא מלא הוא (תהלים ק"ל) כי עמך הסליחה למען תורא, כי באם ח"ו יהי' האדם כמתיאש זה גרוע מהכל. וע"כ מתכוון כה"ג להעלים מהם שעלה בשמאל, למען לא ידעו שמדת הדין שורה שלא לקרב כי אם הראוי כנ"ל, ומוטב שיסברו שהש"י מקבלם בימין חסדו, למען יוסיפו בעבודתם ויחליפו כח ויאזרו חיל:
[6] ספר כד הקמח גאולה [א]
ומפני שכל אחד ואחד מישראל הוא חייב שיחזק לבו בהבטחת הנביאים ושתהיה תקותו חזקה בהקב"ה ובדברי נביאיו ולכך הזכיר דוד בכאן (תהלים קל) קויתי ה' קותה נפשי וגו' כי ראה דוד ברוח הקדש ענין הגלות הארוך הזה נתנבא עליו לעתיד לבא בלשון תקוה ותוחלת וכפל הלשון לחוזק התקוה והאמור בהבטחת הגאולה כי בזמן שיהיו ישראל מתיאשים ממנה תבא ויהיה להם פקידה אחר היאוש, וזהו מאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי נחם ה' ציון וגו', סמך נחמת ציון לענין אברהם ושרה שנפקדו אחרי היאוש ולא היו האומות מאמינים שיהיה להם בן, כן ענין הגאולה כל האומות אומרין שאין לישראל תקוה
[7] מלבי"ם תהלים פרק קל
(ה) קויתי ה', יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל, והוא ע"י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ"ז אומר שי"ל אל ה' תקוה וגם יחול קויתי לה' מצד שקותה נפשי, שנמצא בנפשי תקוה שה' יושיעני גם א"ל היה לו ע"ז הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה' עמו, וחוץ מזה לדברו והבטחתו הוחלתי, יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני:
[8] ספר העיקרים מאמר ד פרק מז
ועל זה הדרך ראוי שתהיה תקות הבוטח בשם ומצפה לדברי הנביאים כאדם המקוה הדברים העתידים שמציאותם מחוייב, וזה שאמר המשורר קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי, נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר (תהלים ק"ל ה' - ו'), ופירושו על זה הדרך, כי לפי ששומרי החומות בלילה נחלקים למשמרות, יש שומר עד קריאת הגבר ויש שומר עד הבקר, והשומר עד קריאת הגבר הוא מצפה לקריאת הגבר על הספק, לפי שהוא אפשרי על השווי כי אפשר שיהיה ושלא יהיה, אבל השומרים לבקר, והם השומרים משמרת הבקר, הם מצפים לבקר בבטחון גדול שיהיה, כי הוא דבר מחוייב להיות, ולזה תלה תקותו לשם בשומרי החומות למשמרת הבוקר, ואמר שהיה מצפה לשם ולדברו שהבטיח על ידי הנביאים בבטחון גדול יותר ממה שמצפים לבקר שומרי החומות למשמרת הבקר, שהוא דבר יגיע בחיוב.
מלבי"ם תהלים פרק קל
(ו) נפשי לה' יותר משומרים וממתינים על הבקר, כי השומר וממתין על האדם שיבא ויושיעו אינו בטוח, כי יכול להיות שהאדם ימות או יחלה ולא יבא, אבל מי שממתין על הבקר, הבקר בודאי בא בזמנו, בכ"ז נפש המיחלת לה' היחול הזה גדול משומרים לבקר, ומפרש הם שומרים לבקר שמצד שתקותו נתלה בזמן לא יגיע רק בעתו אחר עבור י"ב שעות של הלילה, וא"א שיבא הבקר קודם לכן
[9] שפתי כהן דברים פרשת נצבים
ובמדרש (ילקוט רמז תתק"מ) אתם נצבים היום, מה היום מאפיל ומאיר כן אפילה שלכם עתידה להאיר עד כאן. הכוונה לומר שזה העולם דומה ללילה, ואף על פי שיבואו עליהם צרות רבות ורעות הכל הוא לטובתם, כי ששת ימי בראשית לא היה בהן לילה והיו שני מאורות גדולים, וכן הוא אומר (ישעיה ל', כ"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, הם שבעה ימי בראשית, ועוון אדם גרם והיה לילה, שכן אמרו חז"ל (עבודה זרה ח' א) כשבא מוצאי שבת והחשיך העולם אמר אוי לי שהחשיך עולם בעדי, אם כן זה גרם להיות הלילה קודם ליום, ועיקר היום הוא היום לא הלילה, שהוא עולם הבא, לזה אמר אפילה שלכם עתידה להאיר, ואמר שלכם שהעולם נברא בשביל ישראל, שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית... והכוונה כמו שאמרתי כדי לחזק לבן של ישראל שיראו הגלויות והגזירות הבאות עליהן שימתינו לאור הבוקר, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ל, ו') נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר... אמר דוד ממי למדתי זה לקוות קיווי אחר קיווי כמו שאמר גם כן קוה קויתי ה', משומרים לבוקר, אותם שהם שומרים ומצפים לבוקרו של משיח, ואף על פי שרואים כמה אותות וחוזרים וגולים ומצפים, זהו שומרים לבוקר. אם כן זה רמז להם משה באומרו אתם נצבים היום, כמו היום שמאפיל וחוזר ומאיר:
ספר כד הקמח גאולה [א]
ושלא להתיאש הזכיר דוד בכתוב שאחריו נפשי לה' משומרים לבקר ביאור הכתוב אף על פי שאני בגלות איני מחליף אמונתי ותורתי אלא לה' כענין שכתוב זה יאמר לה' אני והזכיר נפשי לה' ולא אמר אני לה' להורות שאף אם היו נוטלים נפשי איני מודה אלא לשם זהו נפשי לה' ואני מאותן שמיחלים זמן הגאולה וממתינין וחוזרין וממתינין זהו שכפל לשון שומרים, והבקר הזה הוא בקר הגאולה, וכן מצינו ישעיה ע"ה שהמשיל הגאולה לבקר שנא' (שם כא) משא דומה אלי קורא משעיר וגו', אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וגו'... אומר הנביא אלי קורא ישראל מדחקו של שעיר מגלות שעיר שדומה ללילה ושואלים אותי שומר מה מלילה מה יהא בסוף הלילה בסוף גלות ארם שדומה ללילה כמו הצופה הזה שעומד על משמרתו והוא שומר והבריות שואלים אותו כמה חלקים עברו מן הלילה וכמה משמרות עתידות לבא מן הלילה או אם הוא קרוב ליום. כך היו שואלים לנביא
[10] רבינו יונה משלי פרק ג
אולם לא ירך לבבו ולא יחת לצרה, כי הנה התקוה קשורה עם היראה בהכרח, ואל תבהִלהו קרבת הצרה והִמנע מחשבת הצלה. כי הנה ידע, כי השם יתברך רב להושיע אחרי שהצרה קרובה ומוכנת, כמו לפני הצרה, "לו נתכנו עלילות" (שמואל - א ב, ג), וכמה ריוח והצלה לפניו "והרבה עמו פדות" (תהלים קל, ז), אם כן איך יחרד הלב וימס, הלא התקוה תחזקהו, שנאמר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'" (תהלים לא, כה).
ספר העיקרים מאמר ד פרק מח
ואמר אחר זה זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וגו', רוצה לומר מה שאני משיב אל לבי בתוקף הצרות הוא כי חסדי ה' לא תמנו וכי לא כלו רחמיו כי הם בלתי בעלי תכלית, ולזה לא יזנח לעולם ה' כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו, ועל כן איני מתיאש לצאת מן הצרות.
וכן באר זה דוד על התקוה הכללית גם כן, אמר יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות (תהלים ק"ל ז'), רוצה לומר אל תתיאשו מלקוות אל השם בסבת רוב העונות, כי אין אתם עתידין ליגאל מצד זכיותיכם כי לא יספיקו לכך, אבל הגאולה ממעמקי הצרות תהיה על צד החסד לבד, ולזה ראוי ליחל אל השם יתברך בלבד ולא לזולתו כי עם ה' החסד, ואין נמצא מן הנמצאים שיוכל לעשות חסד זולתו, כמו שנתבאר בפרק י"ז מזה המאמר, ואף אם ירבו העונות הרבה עמו פדות, כי אי אפשר שיהיה כח החוטא לחטוא יותר גדול מכח השם יתברך למחול, אם כן הוא יפדה את ישראל מכל עונותיו.
מלבי"ם תהלים פרק קל
(ז) יחל ישראל אל ה' תוחלתם אינו נתלה בזמן רק בה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שע"י מדת חסד שבו יוכל לפדותו קודם הזמן המיועד אל הגאולה, ע"י שהוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, ועי"ז תסור חשכת הלילה גם בטרם בקר ויגאלם לפני עלות השחר, ר"ל קודם הזמן כמ"ש זכו אחישנה:
[11] רד"ק תהלים פרק קל
(ח) והוא. ואם תאמר ואיך יפדה אותי ואני מלא עון, והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, מתחילה יפדה אותו מעונותיו, כלומר שיסלח לו עונותיו שעברו, ויתן בלבם לשוב אליו בכל לבבו, ואח"כ ישיב שבותו, כמו שכתוב (דברים ל, ג): ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', וכתוב (שם פסוק י): כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך:
מצודת דוד תהלים פרק קל
(ח) והוא יפדה את ישראל וגו' - ר"ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העין:
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
תהלים מפורש לפי גדולי ישראל | לפרק זה שלוש דרכי פירוש:דרך א - הצלה מצרות לאדם פרטי דרך ב - הצלת העם...
מתוך סדרת השיעורים:
פירוש על תהילים לפי גדולי ישראל
תהלים מפורש על פי גדולי ישראל | לפרק זה שלוש דרכי פירוש:דרך א - הצלה מצרות לאומיות דרך ב - לעשרת ימי תשובה...
מתוך סדרת השיעורים:
פירוש על תהילים לפי גדולי ישראל
תהלים מפורש על פי גדולי ישראל | לפרק זה שלוש דרכי פירוש:דרך א - בטחון בה' ושמירה לכל אדם דרך ב - שמירה והצלה...
מתוך סדרת השיעורים:
פירוש על תהילים לפי גדולי ישראל
תהלים מפורש לפי גדולי ישראל | לפרק זה שלוש דרכי פירוש:דרך א - הצלה מצרות לאומיות דרך ב - לעשרת ימי תשובה...
מתוך סדרת השיעורים:
פירוש על תהילים לפי גדולי ישראל