לפני שמתחילים ללמוד את הפרקים של שמשון צריך הקדמה עקרונית:

יש לנו שתי שאלות מרכזיות על שמשון:

הראשונה: האם שמשון היה צדיק או לא? מצד אחר הוא נזיר אלוקים, מצד שני הוא הולך אל בנות פלישתים. מצד אחד הוא שופט את עם ישראל, ומצד שני הוא עושה בעצמו דברים אסורים. מצד אחד כתוב "כִּי מה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים", וכל מה שהלך אל בנות פלישתים היה חלק מהמלחמה מול פלישתים; ומצד שני אצל דלילה כתוב "כִּי ה' סָר מֵעָלָיו", ושם הוא כבר פוגע במלחמה עם פלישתים, כי הוא מגלה לה את סוד כוחו כשהוא יודע שהיא מנסה להסגיר אותו. וגם הגמרא אומרת שההתחלה היתה טובה וההמשך לא, ושמשון הלך אחר עיניו ולכן ניקרו את עיניו.

ושאלה שניה: למה שמשון לא משתף את עם ישראל במלחמה מול הפלישתים, כמו שאר השופטים? למה הוא עובד לבד? ולא רק לבד, גם בצורה שבכלל לא מובן ממנה שהוא מנסה להציל את עם ישראל, אלא זה נראה כמו משהו פלילי ולא לאומני.

כבר יעקב אבינו מתייחס לסוגיה הזו בברכה שלו לדן: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל: יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹֽכְבוֹ אָחֽוֹר: לִֽישׁוּעָֽתְךָ קִוִּיתִי ה'". יעקב מדבר באופן די ברור על שמשון. ואנחנו יודעים כבר שהנחש הוא היצר הרע. כלומר יעקב אומר מראש שדן ידין עמו בשיטה של נחש עלי דרך, דווקא דרך היצר הרע. ואומר המדרש שהנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור הוא מה שהפיל את עמודי הבית ונפלו הפלישתים שעליו. כלומר, אם יעקב כשהוא מברך את דן רואה לנכון להתיחס לצורת מותו של שמשון, ולמה שהוא הולך בדרך היצר הרע, משמע שזה לא טעות, ולא בחירה רעה של שמשון, אלא כך היה ראוי להיות. ואת זה צריך להבין.

שאל הרשב"ם שם איך אפשר לומר שמדובר על שמשון, האם אפשר לחשוב שיעקב כשהוא מתייחס לשבט דן, לגבי כל הדורות, יתייחס לאיזה שופט פרטי בדור פרטי? ולכן הוא מפרש אחרת. אבל רוב המפרשים אומרים שמדובר על שמשון, וכך אומרת הגמרא. אז מה נענה לשיטתם על שאלת הרשב"ם? למה יעקב מתיחס לאדם מסוים בדור מסוים?

הקב"ה הביא לישראל בדורות השופטים מי שישעבד אותם כדי שהם יחזרו בתשובה. ולכן היה צריך להיות ברור שהשופט שמושיע אותם עושה את זה מכוח ה', ולא כי העם חזק. ככל שדורות השופטים מתקדמים, ועם ישראל עוד לא תיקן את עצמו, זה נהיה יותר מסובך. כי לעם יש נטיה לומר כחי ועוצם ידי, ולא לראות את יד ה'. ולכן אצל גדעון ראינו שה' אומר לו להשאר עם מעט אנשים "פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי". כשאנחנו מגיעים לדורו של שמשון, כבר לא היתה דרך להושיע את ישראל דרך הכוח שלהם בכלל. ולכן גם לא ניתן היה להושיע אותם לגמרי מהפלישתים. ולכן שלח ה' אדם יחיד, שיושיע בכוחו את ישראל ויקל עליהם את השיעבוד לפלישתים, בכלל בלי עזרה של העם, כדי שלא יגידו שזה הם עשו. ולכן שמשון כל כך מיוחד עד שיעקב מתיחס אליו אישית: כי שמשון מרכז באדם אחד את הכוח של כל עם ישראל. ולכן אומר יעקב "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל" כל שבטי ישראל מרוכזים יחד באדם אחד.

אבל זה לא מספיק, גם אם שמשון הוא אדם אחד עם כוח מיוחד, היו ישראל אומרים שלהם יש תכונה כזו לגדל גיבורים מיוחדים, כמו שהפלישתים יש להם בהמשך את גלית להבדיל. ולכן צריך היה שאפילו ישראל לא ישימו לב ששמשון מושיע אותם ונלחם בשבילם. ולכן כל הענין היה צריך להיות בדרך שנראית פלילית, כמו מלחמה פרטית בין אדם לאנשים שסביבו, ולא כמו מלחמה למען עם ישראל. ולכן היה צריך שהיא תבוא דרך בנות פלישתים. גם כדי ליצור סכסוך אישי בינו לבינם, כמו שנאמר "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים", וגם כדי שאף אחד לא יחשוב שיש כאן משהו לאומי, כי ישראל היו גדורים בדורות ההם לגמרי מלקחת בנות פלישתים, ולכן אף אחד מישראל לא יחשוב ששמשון בא בשם כולם, שהרי הוא בכלל חבר של הפלישתים והוא הולך להתחתן איתם שלא כמו המנהג של עם ישראל, ולכן שבט יהודה מסגירים אותו לפלישתים. וגם הפלישתים לא יחשבו ששמשון שליח של ישראל וינקמו בהם, כי שמשון שייך כביכול יותר אליהם מאשר לישראל.

ואלו דברי יעקב אבינו: שדן יהיה נחש עלי דרך, כלומר בדרך הכללית שהולך עם ישראל הוא יראה כנחש, כעובד דרך היצר הרע. אבל באמת הוא יהיה שפיפון עלי אורח, באורח הפרטית של שמשון המטרה תהיה שפיפון, כלומר הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, וכך יוכל לנשוך עקבי סוס של הפלישתים, בלי שהם מרגישים ומבינים שישראל נלחמים בהם, ויפול רכבו אחור. וכל זה כדי שישראל לא יתפארו לאמר שידם הושיעה להם, אלא "לישועתך קיוויתי ה'", ויקוו לישועת ה' בלבד.

אלא שיש לנו אם כך בעיה: בסופו של דבר עם ישראל ידע ששמשון היה שליח ה' להושיע אותם. ואז הם יראו בו מודל לחיקוי. הם יחשבו שכוחם של ישראל בגבורה של כוח גדול, ושאין בעיה לשלב איתה גם יצרים, וללכת לבנות של עמים אחרים, כמו שמשון. ולכן חשוב מאוד שיחד עם דרך הישועה הזאת יהיה לה גם סוף קשה. וה' משאיר לשמשון להתדרדר בשלבי היצר השונים, כדי ללמד אותנו שגם אם הולכים בדרך היצר כדי להושיע את ישראל, וגם אדם גיבור כמו שמשון ונזיר אלוקים, בסופו של דבר היצר מתגבר על האדם. עד כדי כך שדלילה אחת יכולה להתגבר על שמשון הגיבור, כשהוא מוסר לה את הסוד שלו מרצונו, בלי יכולת לעמוד בפניה. ונלמד ש"איזהו גיבור הכובש את יצרו".

וזה מה שאומר שמשון לפני מותו "וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים", ומפרש הירושלמי ששכר עין אחת יתן לו ה' בעולם הזה להנקם מפלישתים, והעין השניה תהיה שמורה לעולם הבא. אלא שזה קשה שהרי הגמרא אומרת ששמשון הלך אחר עיניו, וזה הבעיה אצלו, ואיך דוקא את שכר העין הוא יקבל? אלא שהקב"ה הוא ששלח אותו ללכת אחר עיניו, ולכן מה ששמשון הלך אחר עיניו יש לו על אחת מהן שכר לעולם הבא, אלא שסופו של מי שהולך אחר עיניו שהם משפיעות עליו, ולכן על העין השניה אין שכר לעולם הבא, כי זה כבר לא שליחות ה'. אומר על זה שמשון, גם העין שהיא כבר לא היתה לטובה ללכת אחריה, זה לא באשמתי, אלא כי היה צריך להלחם בדרך הזו בפלישתים, ולכן ממילא היצר הרע גורר את האדם. ולכן את הנקמה של העין הזו, מה שהיא הפילה אותו בחטא, צריך לקחת מהפלישתים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.