קודם כל צריך לציין שהחלוקה הנוצרית של הפרק שלנו לא נכונה. הפרק צריך להסתיים רק בפרק ג' בסוף פסוק ו'.

הפרק שלנו מדבר על המבנה של תקופת השופטים, הוא פותח במעמד הבוכים, ומשם עובר להסביר איך חטאו בני ישראל לאחר מות יהושע והזקנים, ואיך היה ה' מביא עם שיכבוש אותם, וכשהיו צועקים היה מקים להם שופט. איך העם לא שמע גם אל השופט, ואחרי מותו היו משחיתים עוד יותר. ואיך קבע ה' שלא יוריש עוד את הגויים.

ועל הפרק הזה נשאל כמה שאלות:

שאלה ראשונה: למה יהושע לא משאיר אחריו מנהיג? הרי כל הבעיה של תקופת השופטים מתחילה ממה שלא נשארה הנהגה.

שאלה שניה שהיא שאלת בסיס בכל ספר שופטים: למה השופטים נקראו כך? הרי הם היו מנהיגים צבאיים, ומה הכוונה במה שכתוב בכל השופטים שהם שפטו את ישראל? האם באו אליהם למשפט התורה? ומה עם אלו שלא היו גדולי תורה? יפתח למשל, שחז"ל אמרו עליו שהיה עם הארץ, ועד שמת היו רק שש שנים ואיך הספיק ללמוד את התורה? ומה עם שמשון שלא נראה שהעם ראה בו דמות תורנית?

ושאלה שלישית: למה הקב"ה אמר שלא יוריש את הגויים יותר? מה זה עוזר? אם העם לומד מהגויים ומתחתן איתם, עדיף היה שה' יוריש אותם ולא ישאיר אותם. זה רק גורם לבעיה חמורה יותר. ואם עם ישראל כבר מתאמץ להוריש למה ה' ימנע ממנו?

נראה שהעקרון של ימי השופטים: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה", לא היה טעות, אלא לכתחילה. המטרה איננה שאנשים יעשו את מצוות התורה כי המלך ציווה עליהם, אלא מרצון אישי. וכך למשל זה היום, אחרי אלפיים שנות גלות, כל מי שמקיים את מצוות התורה עושה את זה מרצונו, לא כי שוטר הכריח אותו. ולכן היה חשוב לא להשאיר מנהיג אחרי יהושע, כדי שאיש הישר בעיניו יעשה, ויעשו את התורה מרצון אישי שלהם.

וממילא מובן גם למה חלק מהעם נפל לעבודה זרה, כי באמת עוד לא כולם רצו לעשות את התורה מעצמם, ומלך לא היה פותר את הבעיה הזו, כי הם היו עושים את המצוות כחלק מחוקי המדינה ולא מרצון. ולכן גם שמואל מתנגד להמלכת המלך, ורואה בו פגיעה במלכות ה', וכך גם גדעון שאומר: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם - ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם".

אנחנו רואים ביהושע מנהיג שהוביל את העם לכיבוש הארץ, וכך אכן מצטייר בספר יהושע. אבל האמת היא שבשלב השני שלח יהושע את העם לרשת את הארץ, כל שבט לפי הישר בעיניו. כך שבט שרוצה שהגויים לא ישפיעו עליו, ישמיד אותם לגמרי. ושבט שלא מספיק רוצה, ישאיר את הגויים שלא מאיימים עליו צבאית, ועלול ללמוד מהם בהמשך.

ולכן כבר בימי יהושע היה מעמד הבוכים, בו הראה הנביא לישראל שהם לא מספיק רוצים שלא לעבוד עבודה זרה. אבל הוא מופיע בספר שופטים, כי ספר יהושע לא נוגע בכשלונות של התקופה ההיא, אלא במלחמה של העם כולו בהנהגה מאוחדת.

אם כך, איך אפשר לייצר תהליך שיוביל את ישראל לחזור בתשובה ולרצות מעצמם את התורה? לכן הקב"ה בנה את המהלך של ימי השופטים: עם ישראל היה עלול לעבוד עבודה זרה גם בלי שום עם מסביב, כל עוד יש אנשים שלא בחרו לעבוד את ה'. ולמשל יכלו לעשות עגלים כמו בימי ירבעם בן נבט, שהיא עבודה זרה ישראלית מקורית. וכך אומרים הפסוקים אצלנו: קודם כל "וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם" ובעקבות זה רק: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם".

ולכן כדי שיהיה ברור הקשר בין החטא לבין העונש, השאיר ה' את הגויים שלא הורישו עם ישראל. כך קודם כל ברור שעם ישראל אשם במצב, כיון שלא מספיק רצה למנוע את העבודה הזרה. בנוסף, עם ישראל לא ימציא עבודה זרה מקורית, אלא יחטא באלילי העמים שהשאיר, ומצד שני העמים עצמם ישעבדו אותו ויהיו גם העונש. כך יהיה ברור הקשר בין החטא והעונש, והעם יבין שכדי להסיר את האיום הצבאי, צריך לחזור לעבוד את ה'. ולכן בפרק שלנו כתובה הסיבה להשארת העמים: "לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא", ובפרק הבא כתובה לכאורה סיבה אחרת, שהיא השלמת הסיבה הזו: "רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה".

הישועה על ידי השופטים היתה בדרך כלל בדרך ניסית ולפחות שלא לפי גדרי הטבע, כדי שהעם ידע שה' הוא המושיע. והשופטים עצמם גם שפטו את ישראל במשפטי התורה כדי שהעם יראה את הקשר בין קיום התורה לישועה הצבאית. אבל עיקר הצורך לא היה לחבר את העם אל ההלכה, כי עיקר הבעיה היתה שלא היו מחוברים לקב"ה.

ולכן אפשר לומר שהסיבה שבאו דווקא אל השופטים הצבאיים למשפט, קשורה למעלות הנבואה שמזכיר הרמב"ם במורה נבוכים: הרמב"ם אומר שהמעלה הראשונה של רוח הקודש היא מדרגת השופטים, שהתעוררו להציל את העם, וזה מה שנקרא שצלחה עליהם רוח ה'. בדורות ההם לא באו לשאול הלכה מרבנים, אלא זקנים מסרו את התורה לנביאים, כלומר העם בא אל מי שהיתה בידו נבואה או רוח הקודש. ולכן למשל הלכו אל דבורה שהיתה נביאה, עוד לפני התשועה הצבאית, ולכן עלי היה שופט, למרות שלא היה שופט צבאי, בזכות רוח הקודש שאיתו. וכך שמואל שפט את ישראל כנביא. אבל בימים ההם לא היו הרבה נביאים, ולכן באו אל השופט שהתגלתה בו מדרגה ראשונית של רוח הקודש, ודרכו פגשו את הקב"ה בדורות ההם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.