החשמונאים – מלכות שלא מבית דוד

הרמב"ן בפירושו לפסוק: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" מפרש שזהו ציווי לדורות: "...שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו". לשיטתו הוא מבאר את כל המקרים בהם היתה מלכות בישראל משבט אחר, וביניהם את מלכות החשמונאים: "...וזה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי..."

בהמשך מוסיף שלגבי החשמונאים שהיו כהנים יש סיבה נוספת שהמלכות אינה ראויה להם: "ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו (במדבר יח ז): "תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם", ולא היה להם למלוך, רק לעבוד את עבודת ה'... שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות, והוא דבר ראוי והגון."

אם כן, על פי הרמב"ן למרות גדלותם של החשמונאים, היתה בעיה בעצם שלטונם. מלבד האיסור של כל ישראל להעמיד שלטון שאינו מיהודה, העמדת שלטון מן הכהנים שמנהיגים את תחום הקודש והמקדש מהוה עירוב לא רצוי בין סמכויות השלטון בישראל. כדי להבין את דבריו, נעמוד בקצרה על הסוגיה העקרונית של עירוב סמכויות ההנהגה בישראל.

ארבע סמכויות ההנהגה, והאפשרות לערבן זו בזו

הרצי"ה בשיחה לפרשת שופטים[1] מונה את 'ארבעת העמודים הלאומיים הציבוריים של האומה הישראלית' שהם: תורה, נבואה, כהונה ומלכות. ארבעת ה'עמודים' האלו הם ארבעת בעלי התפקידים המרכזים באומה: א. הסנהדרין-השופטים ובראשם נשיא הסנהדרין. ב. הנביאים. ג. הכהנים ובראשם הכהן הגדול. ד. המנהיגות המדינית-פוליטית ובראשה המלך או המנהיג. לדוגמה: בתקופת מלכותו של דוד היה בניהו בן יהוידע נשיא הסנהדרין[2], גד ונתן הנביאים המרכזיים, וצדוק הכהן הגדול.

התבנית הבסיסית של הנהגת ישראל על פי התורה היא שכל אחד מתפקידי ההנהגה עומד בפני עצמו, ולבעל התפקיד יש אחריות בלעדית על תחומו. אמנם בסקירה הסטורית רחבה נמצא שברוב התקופות שימשו המנהיגים ביותר מתפקיד אחד בו-זמנית:

• משה ויהושע היו בעלי סמכות של מלכים ונביאים כאחד. משה שימש גם כשופט, ואף ככהן בימי הקמת המשכן.
• השופטים שאחרי יהושע היו מנהיגים מדיניים, אך נקראו 'שופטים' משום שהיו גם שופטי הדור[3]. השופטים גם היו מעבירי מסורת התורה[4] ומסתבר ששימשו כראשי הסנהדרין[5]. בתקופת השופטים התקיים מיזוג נוסף בין סמכויות ההנהגה – פינחס הכהן הגדול היה גם הנביא שנשלח להוכיח את ישראל מספר פעמים. לדעת הרמב"ם[6] פנחס הוא מה'זקנים' שהעבירו את מסורת התורה.
• שמואל שימש כמנהיג המדיני של ישראל, וגם כנביא. שמואל היה גם שופט.
• לאחר חלוקת הממלכה ועד סוף בית ראשון היו הנביאים מעבירי מסורת התורה[7] וגם לגביהם מסתבר ששימשו כראשי הסנהדרין.
• על מלך המשיח מפורש שיהיה גם נביא וגם שופט: "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'... וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים" (ישעיה יא ב, ד).

מסקירה קצרה זו עולה כי תפקידי המלכות, והמשפט והנבואה אינם סותרים בהכרח ואין הכרח שתפקידים אלו יהיו בידי אנשים שונים, וכן אין סתירה בין תפקידי הכהונה המשפט והנבואה, שהרי החיבור של תפקידים אלו בידי אדם אחד נמשך תקופות ארוכות. אמנם בין הכהונה והמלכות סובר הרמב"ן כאמור שיש סתירה בשל תפקידם המיוחד כנושאי הקודש בישראל לעומת המלכות שעוסקת ב'חול'. העיסוק ב'חול' עלול להשפיע ולחלל את תחום הקודש. ואמנם שלוש פעמים[8] במשך תולדות ישראל נעשה נסיון לשלב את הכהונה והמלוכה, ונסיונות אלו הובילו לכישלון[9]:

• המקרה הראשון הוא אצל עלי שריכז את כל ארבעת התפקידים בידיו. בתנ"ך מפורש שהיה כהן גדול וגם שופט כמו השופטים לפניו[10]. חטאם של בני עלי מתואר כשימוש במעמד הכהונה לטובתם האישית ומסתבר לומר שהתפקיד השלטוני שלהם גרם לכך.
• המקרה השני הוא בתקופת מלכותו של יהואש מלך יהודה. יהוידע הכהן הגדול שומר על יהואש מפני עתליה ואח"כ ממליך אותו. בדברי הימים מובאים שלושה פסוקים שמתייחסים לחייו של יהוידע: "וַיִּשָּׂא לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת... וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ. וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר דָּוִיד עִם הַמְּלָכִים כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ." בספרי מלכים ודברי הימים בדרך כלל הנושא שסביבו מדבר הספר הוא המלך שמרכז סביבו את העם וכאן יהוידע הופך לרגע להיות הנושא, והכתוב מתיחס אליו באותם לשונות שנאמרו על המלכים.

שינוי זה מתבאר בהשוואה למעשי אליהו ואלישע שמתוארים בהרחבה בספר מלכים שהם לא היו מלכים. מעמדם של אליהו ואלישע היה מיוחד יותר משאר הנביאים ולכן נאמר עליהם: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" כלומר שבפעולתם הרוחנית שימשו כמנהיגי האומה. וכן יש לומר לגבי יהוידע שהיה 'אביו' הרוחני ומדריכו של המלך יהואש ובזה שימש כמנהיג האומה.

לאחר מותו של יהוידע מסיתים השרים את המלך לחטוא: "וישתחוו למלך. ארז''ל שעשאוהו אלוה באמרם אליו הנה נאמר והזר הקרב יומת (במדבר י''ח) ואתה היית בבית המקדש ששה שנים ועודך חי ומהראוי לעבוד אותך עבודת אלהות" (מצודת דוד לדבה"י ב כד יז). נראה שחטאו של יהואש נובע מהחלפת התפקידים בינו לבין יהוידע הכהן הגדול. יהוידע נעשה בעל השפעה כמלך, ואילו המלך יהואש מחשיב את עצמו כאיש קודש שנכנס לקודש הקודשים- מקומו הבלעדי של הכהן הגדול.

• המקרה השלישי הוא כאמור החשמונאים, אשר ניסיונם להקים מלוכה בישראל כשל בסופו של דבר.

אם אמנם נסיונם של החשמונאים הכהנים להעמיד מלוכה בישראל היה בעייתי, מדוע באמת הלכו החשמונאים בדרך זו? מה היתה סברתם?

תפקיד הכהנים בימי הבית השני

מדברי הרמב"ן יש ללמוד כי ביקורתו על יהודה המכבי ואחיו אינה על עצם המרידה ביוונים אלא על השלב הבא שבו הפכו ממפקדי הצבא המורד לשליטים ומלכים. הרמב"ן שולל רק את תפקיד השלטון מן הכהנים ולא את תפקיד שר הצבא. כראיה לכך יש לציין כי בניהו בן יהוידע שהיה כהן שימש כשר הצבא של שלמה[11], ולא היתה בכך כל בעיה. גם כאשר המרד נעשה למטרה מדינית לסלק את השלטון היווני ולא רק לבטל[12] את הגזרות כנגד התורה והמצוות היו יכולים הכהנים לעמוד בראשו, אך כאשר המרד הצליח והתאפשר להעמיד הנהגה מדינית ומלוכה אז היה צורך להעמיד מנהיג משבט יהודה ומבית דוד.

יש ללמד זכות על החשמונאים בכך שהתביעה למנות מנהיג מבית דוד היתה דבר רחוק מהמציאות בתקופתם. מרד החשמונאים התרחש באמצע תקופת הבית השני, כמאתיים ועשרים שנה לאחר שהוקם. לפני המרד היו כמאה ושמונים שנה של שלטון יווני בארץ, וכבר מתחילת תקופה זו היתה ההנהגה המדינית[13] של היהודים בידי הכהן הגדול[14] ולא בידי מנהיג משבט יהודה ומשושלת בית דוד. על כן נראה שמתתיהו ובניו סברו שהם אינם אלא ממשיכים את מעמד הדברים הקיים שנים רבות[15].

ואכן, מתקופות מוקדמות ביותר בבית המקדש השני, היו הכהנים במרכז ההנהגה. השלטון היווני בארץ התחיל עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. המדרש מתאר שכאשר הגיע אלכסנדר לירושלים יצא לקראתו שמעון הצדיק הכהן הגדול. לכאורה היה מתבקש שמי שיצא להפגש עם מלך היוונים יהיה המנהיג המדיני של היהודים ולא הכהן הגדול שהוא המנהיג ה'דתי' והרוחני. מתברר שכבר מאותה התקופה היו בידי הכהן הגדול סמכויות של הנהגה.

ההנהגה שהיתה בידי שמעון הצדיק נמשכה עד מתתיהו. בספר יוחסין מבואר ששמעון הצדיק הכהן הגדול היה משושלת יהושע בן יהוצדק (הכהן הגדול הראשון בימי הבית השני) ומסתבר ששושלת זו נמשכה עד ימי יוחנן כהן גדול אביו של מתתיהו[16]. וכן מסתבר שמאז שהיוונים החלו למכור את הכהונה הגדולה משפחת מתתיהו הודחה[17] ואם כן המרד איפשר לו ולבניו לחזור למעמדם הקודם. מתתיהו ובניו קמו להשיב את ההנהגה לכהנים, כפי הנהוג זה דורות בימי הבית השני.

אך כאמור, הרמב"ן מפרש כי היה בכך חטא – כאשר הם הקימו הנהגה עצמאית היה עליהם להעמיד מלך מבית דוד בלבד.

בעיית עירוב הכהונה והמלוכה על פי זכריה

המיזוג הבעייתי בין כהונה ומלכות נחזה מראש על ידי זכריה הנביא: "וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'. וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה' וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם". הנביא מתנבא על שתי עטרות המיועדות לשני גורמי ההנהגה – המלוכה והכהונה, אך הוא אינו מצווה לשים עטרה אלא על ראש הכהן הגדול! כלומר הכהונה תקבל את העטרה ומלכות בית דוד תהא חסרה. האברבנאל שם עומד על כך, וגם על כך שהנהגת הכהנים בהכרח תהא חסרה בהיותה מושלת לבדה: "...אבל היתה עטרת המנוי והשררה, והראה השם יתברך בזה עוד לנביא שזרע יהושע מבני בניו בזמן בית שני יחזיקו במלכות... לפי שלא היתה מלכותם שלמה עם ה' לא היתה עטרתו של זהב כי אם של כסף. ולא צוהו ולא נראה לו שישימו עטרה בראש זרובבל... כי זרובבל לא מלך בירושלם ולא שמו עטרה בראשו כי הוא שב לבבל ושם מת בגלותו... אשר לא ישימו עטרה בראש זרובבל כי הסבה בזה היא לפי שהוא איש צמח שמו ר"ל שאינו עדיין בשלמות צמיחתו".

וכן בפירוש המלבי"ם שם: "...והגם שתעשה שתי עטרות לא תשים רק עטרה אחת בראש יהושע הכהן הגדול, והעטרה השנית של המלך לא תשים על זרובבל... שם זרובבל הוא צמח כמ"ש למעלה כי הנני מביא את עבדי צמח, שטעם השם מפני שאינו נטע נגמר ונשלם בפועל רק הוא מוכן לצמוח...  ואז גם הכהן יהיה על כסאו הראוי, כי עתה גם הכהן אינו על כסאו הראוי לו... כי עתה לא יהיה שלום בין היושב על כסא ההנהגה ובין הכהן, שבימי החשמונאים לבשו הם עטרת מלכות וייחסו הגדולה לעצמם, ואחר כך היה עטרת הכהונה ירודה על ידי המלכות שמכרו אותה בדמים והיתה שפלה בעיניהם".

כלומר כבר בתקופות הראשונות של הבית השני פסק בית דוד להיות במוקד ההנהגה, ותחתיו קיבלו הכהנים ובראשם הכהן הגדול את סמכויות הממשל. אלא שהסבר זה מעורר שאלה יסודית: מדוע בעצם פסקה ההנהגה מבית דוד, שהיתה קיימת בתחילת שיבת ציון?

הפסקת הנהגת בית דוד בתקופת בית שני

תפקידי המלכות והכהונה הגדולה שנפסקו עם חורבן בית ראשון החלו להתקיים שוב בשיבת ציון לאחר הצהרת כורש. ראש העולים בעלייה הראשונה היה זרובבל, נינו[18] של יהויכין מלך יהודה. אמנם זרובבל לא היה מלך עצמאי, אך הוא מונה כפחה של כל אזור יהודה מטעם מלך פרס. בהמשך התקופה הפרסית מונה נחמיה להיות פחת יהודה. בתנ"ך לא מבואר ייחוסו של נחמיה אך חז"ל במדרש[19] מבארים שזהו זרובבל עצמו. גם אם אין הדבר כפשוטו, נחמיה היה מבניו או ממשפחתו של זרובבל[20] כלומר שהיה מזרע מלוכת בית דוד[21].

אך מנחמיה והלאה איננו מוצאים מנהיג מבית יהודה. התנ"ך מסתיים בתקופתו של נחמיה, בימי הנביאים חגי זכריה ומלאכי. התאריך האחרון המפורש בספר נחמיה הוא בשנת שלושים ושתים לארתחשסתא. לפי סדר עולם[22] שנים בודדות אחר כך כבר נפסקה מלכות פרס, ואלכסנדר מוקדון כבש את ארץ ישראל. גם אם נחמיה כבר נפטר, היה מתבקש שיהיה המשך להנהגתו על ידי בניו או מישהו אחר ממשפחת בית דוד.

אם כן, מה קרה להנהגת בית דוד?

בספר דברי הימים (ג) מבואר שהשושלת של בית דוד לא נפסקה לאחר זרובבל והמשכה מפורט שם עוד כשש[23] דורות אחריו. בפסוק האחרון שם נאמר: "וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקּוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה" ומפרש הגר"א: "מן אליועני התחילו ראשי הגלויות עד הלל[24] שממנו התחילו הנשיאים". המושג 'ראש הגולה' מוכר לנו מתקופת הגמרא כמנהיג המדיני של היהודים בבבל. הגר"א מבאר שמעמד זה היה קיים מאז חורבן בית ראשון וגלות בבל ונמשך כל ימי בית שני[25] ובעלי התפקיד הזה היו ממשיכי השושלת של בית דוד. כלומר שהנהגת בית דוד לא נפסקה בזמן בית שני, אלא היא עברה לבבל ומשם המשיכה בצורת שלטון המותאמת לגלות. וכן מבואר בסדר עולם זוטא (פרק ז) שזרובבל ירד מהארץ וחזר לבבל[26] ובניו המשיכו את ההנהגה אחריו. לפיכך מובן שכיוון שמשפחת המלוכה עזבה את הארץ נשארה רק משפחת הכהונה והיא 'ירשה' את ההנהגה המדינית.

מדוע עזבו בית דוד את הארץ?

בתחילת תקופת בית המקדש השני ניכרות שתי מגמות ביחס לגאולה השניה. בנבואות חגי וזכריה מבואר שהגאולה שהתחילה בימיהם היתה עשויה להפוך לגאולה שלמה כך שזרובבל יהיה המשיח ובית המקדש השני יתקיים לנצח. מאידך כבר בשלבים הראשונים רמזו הנביאים שתקופה זו היא רק תקופת הכנה לגלות הבאה ולכן נעשו על ידי עזרא פעולות של התאמת התורה למצב הגלות[27]. כל עוד היתה קיימת התקווה לגאולה שלמה פעלו זרובבל ונחמיה מבית דוד בארץ כדי לקדם אותה. לאחר שהתברר שאין עוד אפשרות כזו הם חזרו לבבל. וכן כתב המלבי"ם[28]: "אם היו זוכים והיה אז הגאולה האמתית היה מצמיח קרן לבית דוד וזרובבל היה המשיח, רק אחר שלא זכו שב זרובבל לבבל ומת שם". התפקיד של ההכנה לגלות נשאר בידי הכהנים נושאי הקודש כיוון שבגלות הלאומיות הישראלית מתרכזת סביב התורה והקדושה בלבד.

ההזדמנות שהוחמצה בימי החשמונאים להשבת בית דוד

כאמור לעיל לדעת הרמב"ן כאשר המרד שהתחיל מסיבות 'דתיות' הפך למרד מסיבות מדיניות –  ראוי היה שבראשו יעמוד מנהיג מבית דוד. אלא שמנהיג כזה לא היה בארץ באותו זמן כיוון שהוא מילא את תפקיד ראש הגולה בבבל. על כן העמידו החשמונאים בית מלוכה מן הכהונה.

אך היתה זו טעות והחמצה גדולה. יש לזכור כי החירות של עם ישראל בארצו בימי החנוכה היתה הפעם הראשונה מאז תחילת ימי הבית השני בו התקיים שלטון עצמאי של עם ישראל בארץ ישראל! היתה זו הזדמנות להביא את הגאולה השלמה בתקופת בית שני ע"י עלייה המונית של היהודים שבבבל עם המנהיג מבית דוד בראשם[29].

ב'בני יששכר' נאמר על חנוכת המקדש על ידי החשמונאים: "והוא היה עיקר חינוך בית שני כי מה שחנכוהו בימי אנשי כנסת הגדולה עדיין היו עבדים למלכי פרס", וביארו את דבריו[30] שבימי החשמונאים כיוון שחזרה העצמאות המדינית לישראל חזרה גם השכינה לשרות במקדש[31]. כלומר שהתחיל תהליך של השלמת החסרונות שהיו בבית השני בתחילתו. אך לתהליך לא היה המשך ובית חשמונאי שהחזיקו במלכות שלא בצדק נכשלו ונפלו.

חזרת בית דוד לארץ

מדברי הגר"א לעיל מתבאר כי בהמשך הדורות שבו בני השושלת של מלכות בית דוד לארץ ישראל, ונטלו את ההנהגה. הלל עלה מבבל לארץ והחליף את בני בתירה בנשיאות הסנהדרין. מאז היו הנשיאים מזרע הלל, כלומר מזרע דוד.

מחשבון השנים לגבי עלייתו של הלל לארץ עולה דבר נפלא. הלל מגיע לארץ בתחילת מלכותו של הורדוס[32] שחיסל את משפחת החשמונאים. כלומר שבית דוד שירדו מן הארץ בתחילת תקופת שלטון היוונים עליה והשאירו את ההנהגה המדינית בידי משפחת הכהנים הגדולים, שבו אליה בתחילת תקופת שלטון הרומאים בדיוק כאשר ההנהגה של משפחת הכהנים הגדולים נפסקת! כיוון שהחשמונאים עברו על האיסור ושימשו גם בהנהגה המדינית הם נענשו ונהרגו ולכן שבו בית דוד ונטלו את ההנהגה השייכת להם.

ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק בראשית לחנוכה א) עומד על החלפת ההנהגה הזו כשמסביר את האפשרות של הכהנים לשמש כמלכים ואת הסיבה להחלפתם לבסוף: "...והניצוח שלהם בא על ידי שהיה בהם בחינת מדת מלכות והיינו שהיו שורש מלכות פה תורה שבעל פה[33]. רק בינאי שנזרקה בו וכו' וביטל כל תורה שבעל פה כמו שאמרו בקידושין שם והוא לקח המלכות רק על ענין שבט ממשלה לכך נענש וכלתה זרעו של ינאי מלכא שהתחילה מלכות הורדוס. ואז התחיל שלשלת הלל ובניו שהתחילה מאה שנה בפני הבית כמו שאמרו בשבת (ט"ו א) וסמוך לאותו זמן כלה זרע חשמונאים". כלומר שבשלב הראשון היתה מלכות החשמונאים 'מלכות של תורה' ולכן לא היה בזה ניגוד גמור למלכות שבט יהודה, ורק כאשר הפכו למלכות של חול בלבד נפלו והוחלפו.

אלא שבית דוד לא חזרו לארץ בתפקידם המקורי. במשך הזמן בבית דוד עצמו[34] נוצר שינוי כאשר ההנהגה המדינית התאחדה עם ההנהגה התורנית. הלל הזקן היה נשיא הסנהדרין כלומר המנהיג התורני- השופט. מהלל הזקן יוצאת שושלת של נשיאי הסנהדרין שנמשכה גם לאחר החורבן. עד להלל לא היתה הנשיאות של הסנהדרין דבר שעובר בירושה שהרי 'כתר תורה מונח לכל', אך איחוד התפקידים יצר לראשונה שושלת של הנהגה תורנית. השינוי בצורת ההנהגה של בית דוד נוצר כאשר הם שבים לארץ. כלומר שבית דוד חזרו לארץ לא כמנהיגים מדיניים אלא כמנהיגים תורניים.

בפירוש החתם סופר (בראשית וישב פרק לח) מבאר כיצד יכלו בית דוד להנהיג גם באופן זה: "...פרץ זרח שלה ג' בני יהודה, רמז בהם מלכות יהודה מלכות בית דוד ... ועוד שנפרץ מלכותו ונתחלק, ובמדרש כירח יכון לעולם, כלבנה שנפרצה שוב בבית שני מלכות חשמונאי ולא נתנו הוד מלכות לזרע דוד מ"מ היתה נשיאות התורה לעולם מבני זרובבל, ועל זה אמר יעקב ומחוקק מבין רגליו (לקמן מ"ט י'), וזה ראה זכריה (ד' ב' - ו') כשראה את המנורה זה דבר ד' אל זרובבל שימלוך לא בחיל ולא בכח, כי החשמונאים בעלי המנורה להם החיל והכח, כי אם ברוחי אמר ד' בתורה ובחסידות, ועל זה רמז ז'ר'ח' שאינו כמו פ'ר'ץ', אבל רומז על זריחות המנורה..."

יש לומר שכיוון שההזדמנות לגאולה הוחמצה וכבר היה ברור שתהיה גלות היה צורך לרומם את ההנהגה התורנית ולקשר אותה עם ההנהגה המדינית על מנת שהתורה שתלווה את ישראל גם בגלות תכלול בתוכה את הלאומיות. ובמבט כולל נמצא שלאורך ימי הבית השני היו שתי הנהגות תורניות שונות של ישראל לקראת הגלות: מתחילת ימי הבית ועד סוף ימי החשמונאים התברכה והתפתחה התורה שבעל פה בהנהגת הכהנים (יהושע הכהן הגדול, עזרא, שמעון הצדיק והחשמונאים). הכהנים הם בעלי תפקיד טבעי של הרמת קרן התורה בישראל – : "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג, י). לאחר תקופת בית חשמונאי שבו בני שושלת דוד אל ההנהגה התורנית[35], והיתה זו הכנה למעמד התורה בגלות מבחינה נוספת. נוסף לתורה גוון של הנהגה – כל ימי העדר עצמאות מדינית, גדולי התורה הם יהיו העומדים בראש העם ועל פיהם ישק דבר. היתה זו כעין חזרה לימי משה – נותן התורה ומנהיג העם.

[1] סדרה א פסקה 6

[2] ברכות ד.

[3] האברבנאל בהקדמה לספר שופטים: השתוף השני הוא שהשופטים הנזכרים בספר זה והמלכים אלה ואלה היו ממונים על המלחמות... וג"כ על דבר המשפט.

[4] והם ה'זקנים' להם מסר יהושע את התורה על פי המשנה הראשונה במסכת אבות. כך מפורש באבות דר' נתן, במאירי באברבנאל ובמפרשים רבים נוספים.

[5] קהלת רבה א ח: "ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה, ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן, ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל... שנאמר: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו' ". פסוק זה נאמר לגבי הסנהדרין.

[6] בהקדמה למשנה תורה.

[7] 'וזקנים לנביאים'

[8] אפשר להוסיף את המקרה של 'שבנא אשר על הבית' שלדעת ר' אליעזר במדרש היה כהן גדול וניסה להחליף את חזקיהו במלכות.

[9] בזמן משה היה מיזוג ראוי בין הסמכויות. מעלת משה שונה וגבוהה מכל אדם ואצלו ניתן לשלב את התפקידים כראוי.

[10] וכאמור הם היו גם מנהיגים מדיניים וגם שופטים במשפט התורה. ממקורות נוספים עולה שהיה גם נביא.

[11] מלכים א ד ד

[12] לפי המקורות ההסתוריים נראה שאנטיוכוס או מחליפו בשלטון הבינו בשלב מוקדם של המרד שהגזרות היו טעות אסטרטגית ושהם לא העריכו נכון את עוצמת ההתנגדות של היהודים והודיעו שהגזרות התבטלו. החשמונאים המשיכו את המרד או מפני שלא סמכו על היוונים או מפני שמלכתחילה כוונתם היתה לנצל את המרד לסלק את היוונים מהשלטון. יש אומרים שחלק מן המורדים שמטרתם היתה דתית בלבד עזבו את מחנה המורדים כאשר הגזרות בטלו.

[13] כגון גביית המיסים מן היהודים כדי להעבירם ליוונים.

[14] נראה שעל כך אין לרמב"ן ביקורת כיוון שלא שימשו כשליטים בפועל.

[15] אלא שיש הבדל מהותי בין מנהיג מדיני עצמאי לבין נציגם של היהודים תחת שלטון פרס או יון.

[16] נראה שמתתיהו עצמו לא היה כהן גדול והמילים 'כהן גדול' בתפילת 'על הניסים' מתייחסות לאביו יוחנן.

[17] ולכן ישבה במודיעין ולא בירושלים שהרי הכהן הגדול ודאי גר בסמוך למקדש.

[18] על פי תיאור השושלת בדברי הימים מבואר שזרובבל היה בנו של פדיה נכדו של שאלתיאל בן יהויכין.

[19] ילקוט שמעוני ירמיהו רמז שב

[20] בילק"ש (מלכים ב רמז רלד) מבואר שזרובבל היה בארץ בימי נחמיה: "ועוד שבקשו להרוג את נחמיה במרמה... מה עשו עזרא וזרובבל ויהושע בן יהוצדק קבצו את כל הקהל..."

[21] אוצר המדרשים – עשרת המלכים: "...והיה שם נחמיה התרשתא, כששמע כך התחיל צועק ובוכה ומתחנן והיה משקה למלך שהיה מזרע המלוכה"

[22] פרק ל: "רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה". המקדש נבנה בשנת שתיים לדריוש-ארתחשסתא וא"כ כבר עברו 30 שנה. גם הדעות החולקות מוסיפות כעשר שנים לכל היותר.

[23] יש הבדלים בין המפרשים אילו מהנזכרים שם הם בניו של הקודם להם בפסוק ואילו אחיו ולכן יש הבדלים במניין הדורות.

[24] דבריו סותרים את הנאמר בגמרא ( כתובות סב:) שרבי יהודה הנשיא משושלת הלל הזקן מיוחס לשפטיה בן אביטל מבני דוד ולא לשלמה ולשושלת המלוכה.

[25] רוב היהודים לא עלו לארץ בשיבת ציון ונשארו בבבל. רק כמה עשרות אלפים עלו עם זרובבל ועם עזרא. לכן המרכז היהודי בבבל היה לפחות בתחילה המרכז הגדול יותר וודאי שהיה צורך במנהיג ליהודים שם. אמנם המרכז החשוב היה בארץ ישראל ולכן אין כמעט מקורות על חיי היהודים בבבל עד לחורבן בית שני שאז שוב נעשה המרכז בבבל לבעל חשיבות.

[26] אפשר למצוא רמז לכך לפי דברי חז"ל שנחמיה הוא זרובבל ובספרו הוא אומר שקיבל מן המלך רשות לעלות לארץ לכמה שנים ואחר כך נצרך לחזור אל המלך לפרס.

[27] כמבואר באריכות במאמר 'למהלך האידאות בישראל'.

[28] חגי א א

[29] הרמב"ן (בראשית לב ד) מצביע על כשלון מהותי נוסף של יהודה המכבי בכך שכרת ברית עם הרומאים. יהודה עשה כך כיוון שכוחותיו היו מועטים לעומת כוחות היוונים והוא חיפש בני ברית בעלי עוצמה כנגדם. לפי דברינו יש לומר שהתביעה כלפיו היתה שנמנע מלהסתמך על אחיו היהודים שבבבל שהיו רבים ויכלו להעצים את כוחו עשרת מונים, ובמקומם בחר להסתמך על הגויים.

[30] הרב צבי שוויגר במאמר 'מצוות ישוב ארץ ישראל ושלושת השבועות' בבטאון 'ניב המדרשיה' יח-יט.

[31] במאמר מדייק מדברי הגמרא ביומא (ט:) שהשכינה לא שרתה בבית שני כיוון שנבנה על ידי בני יפת ו'אין השכינה שורה אלא באהלי שם'.

[32] בגמרא נאמר שהלל ובניו היו נשיאים מאה שנה בזמן הבית ובסדר עולם נאמר שהורדוס מלך מאה ושלוש שנים לפני החורבן. וכן בתוספות (כתובות ז:): "...ומלכות הורדוס מאה ושלש שנה בפני הבית והלל לא נהג נשיאותו עד שלש שנים לאחר מלכות הורדוס כדאמרינן (שבת טו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה..."

[33] באופן דומה כתב השל"ה (תורה שבכתב פרשת וישב תורה אור כ): " וכתר מלכות כלול בכתר כהונה, כי מלכות זרע יהודה בא מן תמר בתו של שם, 'והוא כהן לאל עליון' (בראשית יד, יח)... ובזה הטעות טעו החשמונאים בבית שני, שתפסו במלוכה, ולא היה נעלם מהם כי המלוכה דוקא לדוד ולזרעו, כי הם חשבו שהמלוכה באתה מהכהונה, והיו חוששין לזרע האם, וישימו כסא לאם המלך...

[34] לפי הגר"א מדובר בשושלת המלכות ממש ולפי הגמרא בענף אחר מבית דוד.

[35] ההנהגה התורנית של בית דוד באה כהמשך להנהגת הכהנים, ולכן הלל שהתחיל את ההנהגה הזו אומר במשנה: "הוי מתלמידיו של אהרון".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.