הקדמה
חנוכה אינו מופיע בתנ"ך, ואין עליו מקורות רבים בדברי חז"ל. אבל כאשר משוים את המקורות המפורסמים שעוסקים בענינו מתעוררות שאלות רבות. מאמר זה יעסוק בשש שאלות, ויענה עליהן על פי הסברו המיוחד של ה"פני יהושע". ניתן לחלק את השאלות לשני חלקים:
א. נס פך השמן ושאר הניסים
- מדוע בכלל הוצרך נס פך השמן? והרי "טומאה הותרה בציבור" (פסחים עז ע"א), כלומר: כאשר הציבור טמא, או השמן טמא, מותר להדליק בשמן טמא!
- מה החידוש בנס פך השמן? והרי כל ימי שמעון הצדיק היה נס בנר המערבי, שהיו מדליקים אותו לפני כל הנרות, והוא היה נשאר לדלוק אחריהם, כמו שאמרה הגמרא במסכת יומא (לט ע"א)!
- מבין שני הניסים, נס פך השמן ונס הניצחון במלחמה, האם יש אחד שהוא יותר עיקרי? אם כן איזה מהם? ומדוע?
ב. קביעת חנוכה ומצוותיו לדורות
- היכן מצאנו שקובעים חג לדורות על כך שזכינו לקיים מצוה? וכל שכן היכן מצאנו שקובעים חג לדורות על כך שזכינו לקיים את המצוה בהידור של הדלקה בשמן טהור? האם מי שלא היו לו תפילין, ונעשה לו נס והביאו לו תפילין צריך לקבוע יום חג לדורות על כך שזכה להניח תפילין?! מצאנו שקבעו חג לדורות כאשר ניצלנו ממות, כמו בפורים, וכן יחיד שנעשה לו נס וניצל ממות!
- מה נשאר מכל הניסים של חנוכה אחרי שבית המקדש חרב והמלכות התבטלה?
- מדוע דווקא במצות נר חנוכה נוהגים כל ישראל כמהדרין מן המהדרין? עד כדי כך שה"שולחן ערוך" לא כתב כלל את עיקר הדין: "נר איש וביתו", אלא רק את המהדרין מן המהדרין (תרע"א ס"ב)!
א. הגמרא במסכת שבת
במסכת שבת (כא ע"ב) נאמר: "מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
ב. שאלת ה"פני יהושע"
שאל ה"פני יהושע" שם: "לכאורה יש לתמוה: כל טורח הנס הזה למה? דהא קיימא לן: 'טומאה הותרה בציבור' (פסחים עז ע"א), והיו יכולין להדליק בשמן טמא! ...דב'תורת כהנים' פרשת אמור דריש להדיא: 'להעלות נר תמיד (ויקרא כד, ב) - אפילו בשבת אפילו בטומאה', וכן פסק הרמב"ם ז"ל להדיא (בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין ה"י): 'והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה, כקרבנות שקבוע להן זמן, שנאמר: 'להעלות נר תמיד'".
ג. תשובת ה"פני יהושע"
ענה ה"פני יהושע": "לכך נראה דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם[1]. כדאשכחן שנעשה זה הנס תמיד שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם (אבות פ"ה מ"ב). והואיל ואיתרחיש להו ניסא בעיקר הענין, שנגאלו גאולה שלימה מיד מלכות יון הרשעה, שהיו אומרים לישראל: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (בראשית רבה, ב, ד), וגזרו כמה שמדות, ועכשיו שנגאלו ונעשה להם נס גדול, ששלטו בשונאיהם, לכך נעשה להם גם כן נס זה בענין הנרות, שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בהם, כדדרשי נמי לענין נר מערבי (שבת כב ע"ב).
אלא שלאחר מיתת שמעון הצדיק אפילו נר מערבי לפעמים היה כבה והולך (יומא לט ע"א). לכך נעשה להם נס בזה הענין ממש באותן הימים שהיו עת רצון, להודיע שחזרו לחיבתן הראשונה".
ה"פני יהושע" ענה על השאלה הראשונה שאכן מבחינה הלכתית לא היה צורך בנס פך השמן, כיון שניתן היה להדליק בשמן טמא, וכל הנס נעשה רק כדי ללמדנו שד' אוהב אותנו, ולכן הוא עשה לנו נס!
על פי זה הוא גם ענה על השאלה השניה מה היה החידוש בנס פך השמן לעומת ימי שמעון הצדיק: אכן גם בימי שמעון הצדיק היה דולק הנר המערבי בדרך נס, אלא שאחרי ימי שמעון הצדיק לא היה הנר המערבי דולק יותר משאר הנרות, ואחרי ניצחון החשמונאים רצה ד' ללמדנו שחזרנו למדרגה שבה היינו בימי שמעון הצדיק, לפני הגזרות.
ד. תשובה לשאלה השישית על פי דברי ה"פני יהושע"
על פי זה ניתן לענות גם על השאלה השישית מדוע דווקא במצוה זו נוהגים כל ישראל כמהדרין מן המהדרין, וה"שולחן ערוך" לא כתב כלל את עיקר הדין, אלא רק את המהדרין מן המהדרין: כיון שכל הנס שד' עשה לנו היה כדי שנוכל להדליק את המנורה בהידור של טהרה, ולהראות לנו שהוא אוהב אותנו, לכן גם כל ישראל מקיימים את המצוה בהידור, כדי להראות שאנחנו אוהבים את ד'[2]!
ה. תשובה לשאלה החמישית על פי דברי ה"פני יהושע"
על פי זה ניתן לענות גם על השאלה החמישית מה נשאר מכל הנסים של חנוכה אחרי שבית המקדש חרב והמלכות התבטלה: הידיעה שד' אוהב אותנו, ולכן הוא עושה לנו ניסים!
ו. תשובת ה"פני יהושע" לשאלה השלישית והרביעית
עוד כתב ה"פני יהושע": "והואיל ואיתרחיש להו ניסא בעיקר הענין, שנגאלו גאולה שלימה מיד מלכות יון הרשעה, שהיו אומרים לישראל: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (בראשית רבה, ב, ד), וגזרו כמה שמדות, ועכשיו שנגאלו ונעשה להם נס גדול, ששלטו בשונאיהם". נראה מכאן שהנס העיקרי הוא הניצחון במלחמה, ועל פי זה מובן כיצד קבעו חג לדורות: אכן החג אינו על כך שזכינו לקיים מצוה, אלא על כך שניצחנו במלחמות, וניצלנו ממות!
סיכום
- על השאלה הראשונה - מדוע בכלל הוצרך נס פך השמן, והרי "טומאה הותרה בציבור" - ענה ה"פני יהושע" שהנס נעשה כדי ללמדנו שד' אוהב אותנו.
- על השאלה השניה - מה החידוש בנס פך השמן, והרי כל ימי שמעון הצדיק היה נס בנר המערבי - ענה ה"פני יהושע" שאחרי מותו של שמעון הצדיק לא דלק הנר המערבי יותר מחבריו, וכשניצחו החשמונאים את היונים רצה ד' ללמדנו שחזרנו למדרגה שבה היינו בימי שמעון הצדיק, לפני הגזרות.
- על השאלה השלישית - האם אחד מהניסים הוא יותר עיקרי - ענה ה"פני יהושע" שנס הניצחון במלחמה הוא העיקרי.
- על השאלה הרביעית - היכן מצאנו שקובעים חג לדורות על כך שזכינו לקיים מצוה - ענינו על פי ה"פני יהושע" שאכן עיקר החג הוא על הניצחון במלחמה, ולא על נס פך השמן.
- על השאלה החמישית - מה נשאר מכל הניסים של חנוכה אחרי שבית המקדש חרב והמלכות התבטלה - ענינו על פי ה"פני יהושע" שד' הראה לנו שהוא אוהב אותנו.
- על השאלה השישית - מדוע דווקא במצוה זו נוהגים כל ישראל כמהדרין מן המהדרין - ענינו על פי ה"פני יהושע" שכיון שהנס שד' עשה לנו היה כדי שנוכל להדליק את המנורה בהידור, ולהראות לנו שהוא אוהב אותנו, לכן גם כל ישראל מקיימים את המצוה בהידור, כדי להראות שאנחנו אוהבים את ד'!
סיום
כתב בספר "סדר היום" (לרבי משה בן יהודה מכיר): "כשראו כהני ד' ועם ד' אותו הנס הגדול שנעשה להם שמחו שמחה גדולה, בהיות שד' יתברך עמהם, והרבה להיטיב, אם להצילם מיד אויביהם, אם לעשות להם אותו הנס המפורסם, ועל כן ראוי לעשות זכר לנס הזה לדורות הבאים, שיכירו וידעו הטובות והנסים והנפלאות שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה. והתנו שאותם השמונה ימים שנעשה להם הנס בימי מתתיהו ובניו שיהיו ימים קבועים בכל שנה ושנה ימי ששון ושמחה, דלא להתענאה בהון ודלא למספד, אחר שבהם היתה שמחה גדולה לאבותינו. זאת ועוד: לגמור בהם את ההלל, משום ההצלה הגדולה שהצילנו מכף אויבינו ומסר רבים ביד מעטים וכו'.
ומפני שעיקר זכר הנס היה בנרות, כי משם נודע למפרע ההצלה הגדולה אשר עשה עמהם מרצון טוב ודרך אהבה וחבה, תקנו שבאלו השמונה ימים, שתחילתם ליל כ"ה בכסלו, שידליקו נרות... זכר לאותו נס שנעשה להם בשמונה ימים אלו...
וענין מצות חנוכה זו אל תהי קלה בעיניך מפני שהיא מדברי סופרים, כי היא מן הגדולות ונוראות. כי בזמן הזה הקדוש ברוך הוא גמלנו רב טוב, והציל את נפשנו ממות, ולא נתן למוט רגלינו ביד מבקשי רעתנו. וכל המזלזל בענין זה נראה שכופר בטוב שהיטיב עמנו אלקינו יתעלה ויתברך, ואינו משמח בשמחת ישראל, ואינו חושש בגאולתם ובנחמתם ח"ו, וכן הענין בענין מצות פורים שהיא מדברי סופרים".
יהי רצון שנזכה לראות באהבת ד' אותנו בחנוכת בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.
[1] כעין זה כתב גם בשו"ת חכם צבי (סימן פז): "...אף ש[הדלקת המנורה] דוחה את הטומאה, רצה הקדוש ברוך הוא להראות חיבתם לפניו, ועשה להם נס זה".
[2] ועיין עוד בדברי הרב באגרת תשצ"ז (חלק ג' סוף עמוד עה ותחילת עמוד עו), שהאריך בענין.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.