הקדמה

ידוע שבכל החגים שציוותה התורה, וכן בראש חדש אומרים "יעלה ויבא", ואילו בחנוכה ובפורים, שהם מדרבנן, אומרים "על הניסים".

בימים שהם "יום טוב", שאסורים בעשיית מלאכה, ומתפללים בהם תפילת עמידה שיש בה רק שבע ברכות, אומרים "יעלה ויבוא" באמצע הברכה האמצעית, העוסקת בקדושת היום.

בימי חול המועד וראש חדש, שמתפללים בהם תפילת עמידה שיש בה "שמונה עשרה" ברכות, שהן, כידוע, תשע עשרה ברכות, אומרים את "יעלה ויבוא" בברכת "רצה", לפני "מודים".

גם בשבת חול המועד, ובשבת שחלה בראש חדש, אומרים את "יעלה ויבוא" בברכת "רצה", לפני "מודים".

לעומת זאת בחנוכה ובפורים אין אומרים "יעלה ויבא", אלא אומרים "על הניסים", בברכת "מודים".

בברכת המזון אומרים את "יעלה ויבוא" בברכת "בונה ירושלים", ואת "על הניסים" בברכת "נודה לך".

יש לשאול מספר שאלות על היחס בין "על הניסים" ל"יעלה ויבוא":

1. מדוע בחגים מהתורה, וכן בראש חדש, אומרים "יעלה ויבא"?
2. מדוע בחגים מהתורה, וכן בראש חדש, אין אומרים "על הניסים"?
3. מדוע בפורים ובחנוכה אומרים "על הניסים"?
4. מדוע בפורים ובחנוכה אין אומרים "יעלה ויבא"?
5. מדוע תפילת "יעלה ויבא" נאמרת בברכת "רצה", ואילו תפילת "על הניסים" נאמרת בברכת "מודים"?
6. מדוע תפילת "יעלה ויבא" נאמרת בכל שלש התפילות, שחרית מנחה וערבית, אבל היא אינה נאמרת בתפילת מוסף ואילו תפילת "על הניסים" נאמרת בכל התפילות כולל תפילת מוסף?
7. מדוע בברכת המזון אומרים את "יעלה ויבוא" בברכת "בונה ירושלים", ואת "על הניסים" בברכת "נודה לך"?
8. מדוע ב"יעלה ויבא" הנוסח זהה בכל החגים, מלבד שם החג, ואילו ב"על הניסים" הנוסח של פורים שונה לחלוטין מהנוסח של חנוכה?

התשובה לחלק מהשאלות פשוטה מאד, אבל אף על פי כן שאלנו אותן, כדי לפרוש את כל היריעה.

א. מה משמעות תפילת "יעלה ויבוא", ומדוע היא נאמרת בברכת "רצה"?

התשובה לחלק גדול מהשאלות טמונה ביסוד אחד: הבנת משמעותה של תפילת "יעלה ויבוא".

מה משמעותה של תפילת "יעלה ויבוא"?

מתוך שתפילת "יעלה ויבוא" נאמרת בחגים ובראשי חדשים, היא נראית לנו כדבר חגיגי ומשמח, אבל התבוננות בה מגלה שהיא אינה מבטאת כלל שמחה וחגיגיות והודאה על החג, אלא רק בקשת רחמים!

כך נאמר בה: "אלקינו ואלקי אבותינו, יעלה ויבוא, ויגיע ויראה, וירצה וישמע, ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו, וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך, וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך, לפליטה, לטובה, לחן ולחסד ולרחמים, לחיים טובים ולשלום, ביום ראש החדש הזה [או: ביום (חג) ... הזה]. זכרנו, ד' אלקינו, בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים. ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו, ורחם עלינו, והושיענו, כי אליך עינינו, כי א-ל מלך חנון ורחום אתה".

רואים שאין בה שום ביטוי של שמחה, אלא כולה רק בקשת רחמים!

מתוך כך מובן מדוע אומרים אותה בתפילת "רצה", ולא בברכת מודים. שכן ברכת "רצה" היא בקשת רחמים: "רצה ד' אלקינו בעמך ישראל, ולתפילתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך".

לעומתה ברכת "מודים" היא כמובן הודאה: "מודים אנחנו לך... נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים...".

ב. מדוע אומרים את "יעלה ויבוא" דווקא בברכת "רצה", ולא באחת הברכות האמצעיות?

עדיין יש לשאול: מדוע אומרים את "יעלה ויבוא" דווקא בברכת "רצה", ולא באחת מהברכות האמצעיות?

על כך ענה רש"י.

מקור התפילה "יעלה ויבוא" הוא בגמרא במסכת שבת (כד ע"א), וכך נאמר שם: "ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד - ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע בעבודה".

פירש רש"י שם: "ואומר מעין המאורע בעבודה - לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים, להשיב עבודה למקומה, לעשות קרבנות היום".

רואים ברש"י שני דברים:

א. רש"י הגדיר את תפילת "יעלה ויבוא" כבקשת רחמים, כמו שהתבאר בפרק הקודם.

ב. הבקשה היא: "להשיב עבודה למקומה, לעשות קרבנות היום", וממילא מובן מדוע היא נאמרת דווקא בברכת "רצה", שענינה הוא השבת העבודה למקומה.

אבל יש לשאול שב"יעלה ויבוא" אין מזכירים את השבת העבודה לבית המקדש!

נראה ליישב שהמלים "זכרון ירושלים עיר קדשך", משמעותן העבודה בבית המקדש שבירושלים.

עדיין יש לשאול: מדוע בחגים מהתורה, וכן בראש חדש צריך "לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים, להשיב עבודה למקומה, לעשות קרבנות היום", ואילו בחנוכה ופורים אין צורך לבקש על כך?

נראה שהתשובה היא שבחגים מהתורה וכן בראש חדש, יש קרבן מוסף, ולכן בברכת העבודה, שבה מבקשים על השבת העבודה לבית המקדש, מזכירים את החג, או את ראש החדש, ומבקשים על חידוש העבודה. ואילו בחנוכה ופורים אין קרבן מוסף, ולכן אין מבקשים בקשה מיוחדת על חידוש העבודה.

לפי זה ניתן לענות גם על השאלה השישית מדוע תפילת "יעלה ויבא" נאמרת בכל שלש התפילות, שחרית מנחה וערבית, אבל היא אינה נאמרת בתפילת מוסף: כיון שתפילת מוסף כולה עוסקת בבבקשה על הקרבת קרבן המוסף.

ג. מדוע לא אומרים "יעלה ויבוא" גם בשבת?

יש לשאול שלפי טעם זה היה מתאים שנאמר את תפילת "יעלה ויבוא" גם בשבת, שכן גם בשבת יש קרבן מוסף!

1. הסבר ה"לבוש"

תשובה לשאלה זו כתב ה"לבוש" בהלכות פסח (סימן תפז ס"א): "ואין נוהגין להזכיר ב'יעלה ויבא' ביום טוב שחל להיות בשבת: 'ביום השבת הזה וביום חג המצות הזה'... שהרי כבר הזכיר שבת בריש 'אתה בחרתנו', ולמה לו להזכירו שנית עד סוף הברכה סמוך לחתימה (ועיין לקמן בסימן תרכ"ג ס"ג).

ותמיהני מאד על מורי מהרמא"י ז"ל, שכתב שמזכירים שבת ב'יעלה ויבא'.

ואף על פי שהאמת הוא שהוא דעת קצת גדולי הפוסקים, וגם מסקנת מנהגי מהר"א טירנא (במנהגי ליל הסדר) כן הוא, אבל שמעתי מכמה חזנים קשישי שהיו בקיאים ומומחים במנהגים ולא הזכירוהו. גם כמה רבנן קשישי שהיו בבית הכנסת ושמעו ולא גערו בהם, וגם כל הדפוסים הישנים יוכיחו שהמנהג כן הוא, שהרי לא הודפס בשום אחד מהם שבת ב'יעלה ויבא' בשום מקום...

וכמדומה לי ששמעתי טעם נכון שלא להזכירו, שהרי עיקר 'יעלה ויבא' לא נתיסד אלא על הזכירה והפקידה, ואין שייך זכרון אלא בראש חודש ובימים טובים, דכתיב: 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון' וגו' (במדבר י, י), ולא הוזכר שבת באותה פרשה, לפיכך אין צריכין להזכיר שבת במקום שעיקרו משום זכרון, שהוא משום ראש חודש וימים טובים".

כלומר: לפי ה"לבוש" תפילת "יעלה ויבוא" ענינה הזכרתנו לטובה, ולכן אומרים אותה רק בימים שנאמר בהם זכרון, דהיינו ימים טובים וראש חודש, ולא שבת, אף על פי שמקריבים בה קרבן מוסף.

[יש שהקשו על ה"לבוש" שבספרי דרשו: "וביום שמחתכם - אלו השבתות". לפי זה גם בשבת יש זכרון!

(עיין במאמר "עיונים בתפילות ראש חדש" הערה 18 לד"ר יעקב רוטשילד, בבטאון "מחנים" גיליון צ' עמ' 56-63 תשכ"ד, והוא מופיע גם במרשתת).

אבל יש ליישב שהרמב"ם (בפ"ג ה"ה מהלכות כלי המקדש) לא פסק כספרי זה.

(ועיין ב"מנחת חינוך" מצוה שפד שהעיר על כך, ונשאר בצ"ע. ועיין בעוד מפרשים רבים בספר המפתח לרמב"ם פרנקל שם).

עוד יש להביא ראיה שאיננו פוסקים כספרי זה, ממה שאנו אומרים בברכה האמצעית בתפילת עמידה של הרגלים: "והנחילנו ד' אלקינו בשמחה ובששון מועדי קדשך, וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך", ואילו בברכה האמצעית של שבת אנו אומרים: "והנחילנו ד' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך, וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך", ואין מזכירים שמחה וששון.

וכן בברכת ההפטרה ברגלים אומרים: : "ועל יום חג ה... הזה, שנתת לנו, ד' אלקינו, לששון ולשמחה", ואילו בשבת אין אומרים: "לששון ולשמחה", אלא: "ועל יום השבת הזה, שנתת לנו, ד' אלקינו, לקדושה ולמנוחה".

עוד כתבו האחרונים שבשבת אין מצות שמחה, אלא רק מצות ענג. עיין בספר "קול צופייך" (לרב יהודה גרשוני) עמ' תקו-תקיא].

2. הסבר נוסף

נראה להסביר הסבר נוסף, ששונה במקצת מדברי ה"לבוש": בראש השנה וביום הכפורים וגם בכל הרגלים יש דין, כמו שאמרה המשנה במסכת ראש השנה (פ"א מ"ב), שבפסח נידונים על התבואה, בשבועות נידונים על פירות האילן, ובסוכות נידונים על המים, ולכן בימים אלו, שיש בהם דין, מבקשים להיזכר ולהיפקד לטובה. מה שאין כן בשבת, וכן בחנוכה ופורים, שאין דין מיוחד, ולכן אין בקשה מיוחדת להיזכר ולהיפקד לטובה.

מה לגבי ראש חדש? בראש חדש גם כן יש מימד של כפרה, שהרי מקריבים בו שעיר חטאת לכפרה, וכמו שאומרים בתפילת מוסף של ראש חדש: "זמן כפרה לכל תולדותם", והמקובלים הנהיגו להתפלל בערב ראש חדש תפילת "יום כיפור קטן", ולכן מבקשים גם בו להיזכר ולהיפקד לטובה.

ד. מדוע אומרים "יעלה ויבוא" בברכת המזון בברכת "בונה ירושלים"?

יש לשאול: מדוע אומרים את "יעלה ויבוא" בברכת המזון דווקא בברכת "בונה ירושלים"?

התשובה פשוטה: ברכת "בונה ירושלים" של ברכת המזון דומה לברכת "רצה" בעמידה.

כך כתבו התוספות במסכת שבת (שם) בד"ה "בבונה ירושלים": "בר"ח שאומר 'יעלה ויבא' ב'בונה ירושלים', ומשום ד'יעלה ויבא' היא תפילה ותחנונים - תקנוה ב'בונה ירושלים', דהיא נמי תפילה. ובשמונה עשרה תיקנוה בעבודה, שהיא תפילה להשיב ישראל לירושלים".

ה. מדוע בפורים ובחנוכה אומרים "על הניסים" ומדוע דווקא בברכת ההודאה?

התשובה לשאלות אלו פשוטה: בברכת ההודאה אנו מודים לד' על הניסים שהוא עשה לנו בחנוכה ובפורים.

כך כתב "ערוך השולחן" (אורח חיים סימן תרפב סעיף א): "כל שמונת ימי חנוכה אומר 'על הנסים' בברכת המזון, בברכת הארץ. והיינו שמתחיל 'נודה לך', ואומר עד 'ובכל שעה', ואחר כך אומר: 'ועל הנסים' עד 'לשמך הגדול', ואחר כך אומר: 'ועל הכל ד' אלקינו אנחנו מודים לך'. וכן בתפילה אחר 'מודים' עד 'קוינו לך', 'ועל הנסים' עד סופו, ואחר כך אומר: 'ועל כולם' וכו' 'וכל החיים יודוך סלה' וכו'. לפי שברכות אלו אינם תפילה [כלומר: אינם בקשה על העתיד], אלא הודאה, וגם 'על הנסים' היא הודאה, ולכן קבעוה בהודאה. מה שאין כן 'יעלה ויבא' היא תפילה, קבעוה בברכת תפילה, ב'רצה'. ויראה לי דצריך לומר: 'ועל הנסים', שהרי גם מקודם יש הודאות, וזהו נוסף. ובסידורים כתוב 'על הנסים', ונראה שצריך לומר בויו".

ו. מדוע בחגים מהתורה אין אומרים "על הניסים"?

נשאלה השאלה: מדוע בחגים מהתורה, וכן בראש חדש, לא אומרים "על הניסים"?

התשובה לחלק מהשאלה הזו פשוטה: בראש השנה וביום הכפורים, וכן בשבועות ובראש חדש, לא נעשה לנו נס במובן הרגיל, שעליו יש להודות.

אבל השאלה נשאלת לגבי פסח וסוכות: הרי בפסח ד' הכה את בכורי מצרים ואותנו הציל, והוציא אותנו ממצרים! וכן בשביעי של פסח ד' קרע לנו את ים סוף, והעבירנו בתוכו בחרבה, והטביע בו את המצרים!

כמו כן בסוכות אנו מציינים את ענני הכבוד שהקיפו אותנו במדבר, ומנעו מאתנו חום גדול וקור גדול, ומדוע לא תיקנו לומר בהם "על הניסים"?

על השאלה ביחס לסוכות ענה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א.

זו לשונו בספרו "טעמא דקרא" לחנוכה: "מה ששואלים למה לא נזכר נס פך השמן ב'על הניסים', נראה דחיוב הודאה אינו אלא על דבר שיש לנו טובה מזה. כמו יציאת מצרים, 'שאלמלא לא הוציא... הרי אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים'. וכן נס פורים, שאילו היו נהרגים ח"ו, גם אנו לא היינו. וכן נס חנוכה, אם היו מעבירים אותם על דת. אבל על נס שהיה רק טובה לאבותינו, אף על פי ששייך פרסומי ניסא, אבל לא מצינו חיוב הודאה על זה. כמו בסוכות - לא מצינו הודאה על זה, אף דעיקר חג הסוכות הוא לפרסם נס זה. לפי שזה היה רק טובה להם, ולנו אין הנאה מזה. וכן בנס פך השמן - היה רק להם תועלת, שיקיימו המצוה שבוע קודם, ולכן לא נזכר זה ב'על הניסים'. וזהו שאומרים: 'ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה', היינו שגם היום יש לנו תועלת מזה. וכן מבואר בהדיא ב'משנה ברורה' (סימן ריח סעיף קטן ט"ז) שאין מברכים על נס שנעשה לאבותיו, אלא אם כן נולד אחר הנס, שגם הוא שותף באותו הנס".

אבל לפי דבריו מתחזקת השאלה מדוע לא אומרים "על הניסים" בפסח? הרי "אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים"!

נראה ליישב שבתפילת "על הניסים" מודים דווקא על ניסים טבעיים, ולא על ניסים שאינם טבעיים, כמו שאומרים בברכת "מודים": "על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת", ולכן לא אומרים "על הניסים" בפסח.

ז. מדוע ב"יעלה ויבא" הנוסח זהה בכל החגים, ואילו ב"על הניסים" הנוסח של פורים שונה לחלוטין מהנוסח של חנוכה?

נשאלה השאלה: מדוע ב"יעלה ויבא" הנוסח זהה בכל החגים, מלבד שם החג, ואילו ב"על הניסים" הנוסח של פורים שונה לחלוטין מהנוסח של חנוכה?

נראה שהתשובה היא שכיון שב"יעלה ויבוא" אנו מבקשים על עם ישראל ועל השבת העבודה - הבקשה היא כללית, ואין צורך לשנות בין הבקשות השונות.

לעומת זאת בהודאה על מה שכבר היה - צריך לפרט ולהודות בכל זמן על הניסים המיוחדים שנעשו באותו זמן, ולכן הנוסח שונה כל כך בין חנוכה לפורים.

יהי רצון שנתפלל את כל תפילותינו מעומק הלב, הן את בקשותינו, והן את תודתנו. ונזכה לראות בקרוב בעבודת בית המקדש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.