לא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת

נפתח בדברי קדמונים. במדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן טו עומדים חז"ל על הקשר ההדוק בין הקטורת להשראת השכינה: "אמר ר' יצחק בן אליעזר: תדע לך שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות והקריבו וערך על המזבח וסדר את השלחן ואת המנורה ואת הכל, ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת. מנין? דכתיב (שיר השירים ד): 'עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבוא דודי לגנו'...".

בדרך זו מבאר גם המהר"ל בגור אריה (ויקרא ט כג): "ומפני כי על ידי הקטרת הקטורת שהוא בפנים היה השכינה שורה במקדש, ולפיכך הוצרך להקריב את העולה ואחר כך הקטיר הקטורת, ואחר הקטרת הקטורת מיד היה מברך אותם 'יהי רצון וכו'', ואז ירד האש (פסוק כד), כך יראה. וכן משמע "ויצאו ויברכו", משמע דמיד אחר הקטרת הקטורת היה מברכם שתשרה שכינה במעשה ידיהם, ולפיכך קודם זה הקריב העולה".

זיקת הקטורת אל לפני ולפנים

בציווי על מזבח הקטורת, בסוף פרשת תצווה מופיע מאפיין יחודי לקטורת: הקב"ה קושר בינה לבין הפרוכת והכפורת שמעבר לה - שמות ל, ו: "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". מקום הנחת המזבח על פי התורה הוא בזיקה ברורה אל ארון העדות, עד שהתורה טורחת להזכיר כאן את הפרוכת, הכפורת והארון, ואף מזכירה מחדש בהקשר זה את ייעודו של הארון. זוהי תופעה ייחודית. בציווי הנחת השולחן והמנורה כלל לא נזכרה זיקתם לפרוכת וקודש הקודשים אף שהם קרובים יותר אל הפרוכת מבחינת מיקומם. גם בתחילת הפרשה הבאה (כי תשא), בציווי על מתכון הקטורת, היא מוגדרת 'לפני העדות': "וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת" (שמות ל, לו).

אותה התופעה חוזרת על עצמה בציווי על הקמת המשכן המופיע בפרשת פקודי (מ, ג-ה): "וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת:  וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ. וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת" – כאן אין התורה מזכירה כלל את הכיסויים – הפרוכת והכפורת. היא מזכירה ישירות את הזיקה בין מזבח הקטורת לארון. וכעין זה גם בביצוע ההקמה על ידי משה (שם מ, כב): "וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת... וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה:  וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.  וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת" – מיקום השולחן הוא 'מחוץ לפרוכת' – בהבדלה ממנה, בעוד מיקום מזבח הזהב הוא ביחוס אליה – 'לפני הפרוכת'.

אם כן, מזבח הזהב נחשב כהרחבה והמשכיות של הקודש פנימה. עבודתו היא שמביאה באופן ישיר לקיום מטרת הארון והכרובים – השראת השכינה בישראל.

במקדש שלמה מבוארת מרכזיותה של הקטורת בכך ששלמה מציין שכלל בנין המקדש נועד בכדי להקטיר לקב"ה - דברי הימים ב ב, ג: "הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל... וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו".

מתוך כך, נמשיך ונעמוד על תפקיד הקטורת להשרות את השכינה בישראל מבחינות נוספות.

מזבח הקטורת בציוויי בניין המשכן

בציווי בנין המשכן וכליו (בפרשיות תרומה תצוה) זוכה מזבח הקטורת מעמד מיוחד מאד. הוא אינו מופיע יחד עם שאר כלי המשכן, בפרשת תרומה, אלא בסוף פרשת תצווה, לאחר גמר מכלול הציוויים על המשכן ואף על עבודת ימי המילואים. באיזה הקשר מופיע מזבח הקטורת? בתום פסוקי הציווי על ימי המילואים מגיעה בשורת השראת השכינה - שמות כט, מה-מו: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:  וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם". עד לרגע זה לא נזכר כלל כי יש קטורת ומזבח מיוחד המיועד לה. אך מיד לאחר היעוד על השראת השכינה מגיע הציווי על מזבח הקטורת: שמות ל, א: "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ...". הוי אומר שבניגוד לכל בנין המשכן וכליו שמהווים תשתית והכנה להשראת השכינה, הקטורת מופיעה רק בהקשר של השראת השכינה עצמה.

תופעה זו חוזרת ומודגשת במהלך היום השמיני למילואים, כפי שיתבאר בסעיף הבא.

הקטורת ביום השמיני למילואים

השראת השכינה וירידת האש מן השמים מתרחשת סוף סוף ביום השמיני למילואים (פרשת שמיני), לאחר סדרי ההכנה הרבים שיועדו להביא אליה במשך שבעת ימי המילואים שקדמו. מיד עם השראת השכינה מופיעה הקטורת – נדב ואביהו מקטירים אש זרה אשר ה' לא ציווה אותם. נדב ואביהו לא טעו בכך שקשרו את הקטורת להשראת השכינה. זמן קצר לפניהם, גם משה ואהרון הקטירו קטורת כפעולה אחרונה לפני השראת השכינה. בפסוק כג שואל רש"י לשם מה נכנסו משה ואהרון לאחר כל עבודת היום השמיני לאוהל מועד, ועונה שמשה נכנס ללמד את אהרון על מעשה הקטורת.

הקטורת היא אפוא המבוא להשראת השכינה בפועל. כך עולה גם ממעמדה המרכזי של הקטורת ביום השמיני למילואים. מטרתו של היום השמיני למילואים היא השראת השכינה, כמבואר בדברי משה לאהרון (ויקרא ט, ו): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". והנה יום זה הוא היום הראשון מעולם שבו הוקטרה קטורת במשכן! בכל שבעת הימים לא הוקטרה קטורת. כך מבאר המהר"ל בגור אריה (ט, כג): "'ללמדו על מעשה הקטרת וכו''. וקשה: וכי בכל שבעת ימי המלואים לא היה מלמדו להקטיר קטרת. ועוד, הרי דין הקטורת בין זריקת התמיד לאברים (יומא לא:), וכאן אחר כל המעשים הקטיר הקטורת (קושית הרא"ם). ואין זה קשיא כלל במה שלא למד הקטרת קטורת כל שבעת ימי המלואים, שודאי לא הקריב בימי המלואים אלא קרבנות השייכים למלואים, ולא הקטורת שהיא קבועה לדורות, כמו שלא הקריב התמידין, שלא כתיב במלואים 'מלבד עולת הבקר', ומזה אנחנו יודעים שלא הקריב תמידים, מפני שהם לדורות, כן לא הקריב קטורת. וכן מוכח מדברי רש"י בסוף פרשת פקודי (שמות מ, כט), שפירש שם רש"י כי אף ביום השמיני היה משה משמש בכל העבודות חוץ מן העבודות שנצטווה באותו היום, ופירושו, כי לא תמצא שציוה להקטיר קטרת בשבעת ימי המלואים, ולכך הוצרך לומר כי ביום ח' היה משה מקטיר קטורת, והנה קטורת לא היה בשבעת ימי המלואים, רק קרבנות של מלואים בלבד".

מכך מתברר הקשר ההדוק בין הקטרת הקטורת להשראת השכינה בפועל. בכל שבעת ימי המילואים, בהם עסקו בהתרגלות ולימוד עבודת המשכן - לא הוקטרה קטורת. מדוע? נראה לומר שבקטורת לא שייך התרגלות. למעשה הטכני שלה אין כל משמעות ללא שכרוכה בו השראת השכינה. שאר הקרבנות שהם בגדר הכשרה והכנה להשראת השכינה נעשים בשבעת ימי המילואים, וכתוצאה מכולם – שורה לבסוף השכינה. אך הקטורת מופיעה בהשראת השכינה בלבד. ריחה הטוב ראוי לבוא רק כאשר השכינה מגיעה בפועל. ללא שכינה איננה כלום.

במה, אם כן, שייכת הקטורת לרגע השראת השכינה וירידת ה' אל משכנו?

בין הקטורת לשאר הקרבנות

רבנו בחיי (ויקרא ט כג) קובע כי הקטורת היא הקרבן הנבחר משאר הקרבנות: "ואמר: "ויצאו ויברכו את העם", כלומר סמוך להקטרת הקטרת מיד, לפי שבאותה שעה התפלה מקובלת יותר, וכך מנהגו של כהן גדול ביוה"כ: היה נכנס לפני ולפנים להקטיר הקטרת ומניח המחתה בפנים ויוצא ומתפלל על צרכי העם בספוק מחיותן ומזונותיהם ובירידת המטר ובשאר הצרכים. ומה אמר דוד ע"ה: (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטרת לפניך", הזכיר הקטרת יותר משאר הקרבנות לפי שהוא קרבן הנבחר והנרצה יותר, גם התפלה באותה שעה יותר מקובלת".

במה עדיפה הקטורת על שאר הקרבנות? בכדי להבין את מעמדה היחודי יש לעמוד על הבדל בינה לבין שאר עבודת הקרבנות הנערכת במקדש.

ככלל, העבודה שאנו מצווים עליה במקדש היא עבודת ויתור ומסירה של רכושנו לגבוה. הקרבת קרבן היא איבוד כביכול של רכוש בעל ערך בעולמנו, למען רצון ה' שציווה עלינו להקריבו. כאשר אדם לוקח פר או כבש ושוחט אותו, עיניים אנושיות זרות היו מזהות כאן הפסד והשחתה של בעל חיים שניתן היה להשתמש בכוחו, בשרו ועורו. כמובן, אין כאן השחתה כלל ח"ו, אלא הקרבה – המרת ערך חומרי בערך רוחני עליון. מכל מקום, חיסרון כל שהוא יש במראה ובריח הדם שנשפך והבהמה המומתת. התועלת של כל קרבן מבוטאת בתורה באמצעות ריח – "ריח ניחוח אישה לה'". אך בכל הקרבנות מדובר בריח רוחני עליון, ריח שהוא לפני ה' – רק ה' יודע להריח את ריח הניחוח העולה מכל קרבן.

בניגוד לשאר הקרבנות, בקטורת מופיעה שלימות מיוחדת. קרבן הקטורת הוא היחיד שגם על פי הפירוש האנושי הפשוט מהווה פעולה חיובית ולא שלילית. העלאת הקטורת מביאה להתפשטות ריח טוב. זוהי פעולה המצויה גם בעולם החולין, כגון ה'מוגמר' המופיע בגמרא לריח טוב. כל בר דעת יודע שאין כאן השחתה של הסממנים, אלא להיפך – הבאה של התכונה הגנוזה בהם לידי מיצוי וגילוי. כלומר בקרבן זה ניכרת השלימות הגמורה והמוחלטת הקיימת בעבודת המקדש. שלימות זו קיימת בודאי בכל הקרבנות, אך ברובם ככולם היא נותרת נסתרת ועליונה. בקטורת מופיעה שלימות זו במלואה. בקרבן זה הקב"ה 'מטעים' גם את הכהנים והעם בריח העולה מן המקדש ומבשם את העולם כולו. בזכות הקטורת מופיע גם כאן בארץ 'ריח הניחוח' של כל הקרבנות. הריח המתפשט בעקבות הקטורת משפיע ומאציל על כל רחבי המקדש ומבשם את כל הקרבנות כולם. בעקבותיה מתגלה לכל באופן מוחשי, כיצד ההתקרבות לקב"ה ממלאת את העולם כולו בריח ניחוח.

בפרק הבא יואר אור נוסף על יחודה ומעמדה של הקטורת כאשר נברר את מעמדה ביום הכיפורים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.