הקדמה
מה שמו של החג?
מקובל להגיד שיש ארבעה שמות לחג: "חג המצות", "חג הפסח", "חג החירות" ו"חג האביב"[1]. אבל יש להעיר שבתנ"ך לא מופיע אף לא פעם אחת לא "חג החירות", ולא "חג האביב"!
בתורה מופיע חמש פעמים הביטוי "חדש האביב", ביחס ליציאת מצרים ולחג[2], ועל פיו כתבו ראשונים ואחרונים את השם "חג האביב"[3]!
"זמן חרותנו" הוא שם שקבעו חז"ל בתפילה, ועל פיו כתבו אחרונים את השם "חג החירות"[4].
מה שמו העיקרי של החג?
מקובל שיש שני שמות עיקריים לחג: גם "חג המצות" וגם "חג הפסח", והדבר נכון. אבל...
הדבר נכון בלשון ימינו ובלשון חז"ל, ואולי גם בלשונו של ספר יהושע, אבל לא כך בלשון חמשת חומשי התורה!
א. בלשון התורה יש הבחנה ברורה בין "פסח", לבין "חג המצות"!
בלשון התורה יש הבחנה ברורה בין "פסח", לבין "חג המצות": "פסח" מתיחס תמיד ליום י"ד בניסן, ואילו "חג המצות" מתיחס תמיד לשבעת הימים שמתחילים בט"ו בניסן, כמו שיבואר.
1. הפסוקים בפרשת אמור
כך נאמר בפרשת אמור (ויקרא כג, ה-ו): "בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לד'.
ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לד', שבעת ימים מצות תאכלו".
מפורש כאן ש"פסח" מתיחס ליום י"ד בניסן, ואילו "חג המצות" מתיחס לשבעת הימים שמתחילים בט"ו בניסן!
אכן כתב שם החזקוני (ה): "בין הערבים פסח - ערב יום טוב הראשון והלילה נקראו 'פסח', על שם שעסוקין בקרבן שנקרא כך, אבל שאר החג, מליל ראשון ואילך נקרא: 'חג המצות'"[5].
2. הפסוקים בפרשת פינחס
כעין זה נאמר גם בפרשת פינחס (במדבר כח, טז-יז):
"ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לד'.
ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג, שבעת ימים מצות יאכל".
גם כאן מפורש ש"פסח" מתיחס ליום י"ד בניסן, ואילו "חג המצות" מתיחס לשבעת הימים שמתחילים בט"ו בניסן!
3. הפסוקים בפרשת משפטים
עוד מצאנו שלש פרשיות נוספות, שבהן אומרת התורה שיש לְהֵרָאוֹת לפני ד' שלש פעמים בשנה: בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, ובכולן קוראת התורה לחג בשם "חג המצות", ולא בשם "פסח".
בפרשת משפטים (שמות פרק כ"ג) נאמר:
יד. "שלש רגלים תחג לי בשנה.
טו. את חג המצות תשמֹר, שבעת ימים תאכל מצות כאשר צִוִיתִך למועד חֹדש האביב, כי בו יצאת ממצרים, ולא יראו פני ריקם.
טז. וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסִִף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה.
יז. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ד'".
4. הפסוקים בפרשת כי תשא
בפרשת כי תשא (שמות פרק ל"ד) נאמר:
יח. "את חג המצות תשמֹר, שבעת ימים תאכל מצות אשר צִוִיתִך למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים.
כב. וחג שָבֻעֹת תעשה לך בכורי קציר חטים, וחג האסיף תקופת השנה.
כג. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדֹן ד' אלקי ישראל".
5. הפסוקים בפרשת ראה
בפרשת ראה (דברים פרק ט"ז) נאמר:
טז. "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלקיך במקום אשר יבחר, בחג המצות ובחג השָבֻעות ובחג הסֻכות, ולא יראה את פני ד' ריקם".
6. הפסוקים בפרשיות הפסח
לעומת זאת יש בתורה מספר פרשיות שעוסקות בקרבן הפסח, ובכולן נקרא הקרבן בשם "פסח" כמובן, ולא בשם "חג המצות": פרשת "החדש" (שמות יב, א-כ), פרשת "משכו וקחו" (שם, כא-נא) ופרשת פסח שני (במדבר ט, א- יד).
לסיכום: בלשון התורה יש הבחנה ברורה בין "פסח", לבין "חג המצות": "פסח" מתיחס תמיד ליום י"ד בניסן, ואילו "חג המצות" מתיחס תמיד לשבעת הימים שמתחילים בט"ו בניסן[6].
ב. שם החג במשניות
בלשון חז"ל חג המצות נקרא בשם "פסח", כמו שאומרת המשנה במסכת פסחים (פ"י מ"א): "ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך". ואין הכוונה שם לערב י"ד בניסן, אלא לערב ט"ו בניסן, וכן בהרבה מקומות במשניות נמצא ביטוי זה, כמו שיבואר.
אכן כתב שם התוספות רי"ד (פסחים צט ע"ב במהדורא תנינא): "ערב פסחים - אף על פי שיום י"ד הוא הנקרא 'פסח', כדכתיב: '(ו)בארבעה עשר לחדש (הזה) פסח לד''[7], אינו נמנע התנא מלקרוא לכל חג המצות: 'פסח', כדתנן לעיל (פ"ב מ"ב): 'חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח - מותר בהנאה', ופתרונו כל שבעת ימי החג. ותנן נמי בפ"ג דמגילה (מ"ה): 'בפסח קורין בפרשת המועדות שבתורת כהנים'. ותנן נמי בפ"א דתענית (מ"ב): 'העובר לפני התיבה ביום טוב הראשון של פסח', והילכך קורא ליום ארבעה עשר 'ערב פסחים'".
אם כן חז"ל קראו לחג המצות בשם "פסח"! מדוע?
ג. הסבר התוספות רי"ד
במהדורא תליתאה כתב התוספות רי"ד שם: "ערב פסחים וכו' - כמו שכתבתי במהדורא תנינא, שאין התנא נמנע מלקרוא לחג המצות [פסח], כך מצאנו שגם הכתוב קורא לחג המצות 'פסח', כדכתיב ביהושע (ה, יא): 'ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח', שאין לפרשו אלא ממחרת חג המצות, שהוא יום הנפת העומר. ומפני שזמן אכילת הפסח אינו ראוי אלא בלילי חמשה עשר עד הבוקר, קורא אותו 'פסח', אבל 'ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים' (במדבר לג, ג) הוא יום ארבעה עשר".
לפי התוספות רי"ד כבר ביהושע נקרא חג המצות בשם "פסח"!
ומדוע? הוסיף התוספות רי"ד: "מפני שזמן אכילת הפסח אינו ראוי אלא בלילי חמשה עשר עד הבוקר, קורא אותו 'פסח'". לפי זה רק ליל חמשה עשר ראוי להיקרא בשם "פסח", ולא כל שבעת הימים, ואפילו לא חמישה עשר בבקר!
יש לציין שגם החזקוני שהובא לעיל (ויקרא כג, ה) כתב כעין זה, לא לגבי ההוכחה מיהושע, אלא לגבי ליל ט"ו: "בין הערבים פסח - ערב יום טוב הראשון והלילה נקראו 'פסח', על שם שעסוקין בקרבן שנקרא כך". אבל המשיך החזקוני שם וכתב: "אבל שאר החג, מליל ראשון ואילך נקרא: 'חג המצות'". ובמשניות שהביא התוספות רי"ד רואים שחז"ל קראו בשם "פסח", לכל שבעת הימים!
יש לשאול: מדוע שינו חז"ל את שם החג מהשם הכתוב בתורה, וקראו לכל החג בשם "פסח"?
עוד יש להוסיף שמה שכתב התוספות רי"ד שביהושע נקרא חג המצות בשם "פסח", אינו מוסכם על כל המפרשים, ויש שהסבירו את הפסוק ההוא על י"ד בניסן, וכמו שראינו בכל המקומות הקודמים בתורה[8], ולפי דבריהם אין מקור בתנ"ך שבו נקרא חג המצות בשם "פסח", אפילו לא הלילה הראשון, והשאלה גדולה עוד יותר.
ד. מדוע שינו חז"ל את שם החג מהשם הכתוב בתורה?
שאלה זו שאל רבי לוי יצחק מברדיטשב (ב"תוספות חדשים" למשניות ריש מסכת פסחים):
"טעם למה קראו החכמים שם המסכת 'פסחים', וגם אנו קוראים את החג בשם 'פסח', ובכל התורה קורא אותו בשם 'חג המצות'. וצריך להבין: למה שינו חכמים מלשון התורה"?
ענה על כך רבי לוי יצחק מברדיטשב תשובה נפלאה:
"יש לפרש על פי מה שנודע בכמה מקומות, ובפרט ברש"י בשיר השירים, שהקב"ה משתבח ומתפאר בעמו בית ישראל, וכמאמר חז"ל (ברכות ו ע"א) דתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו: 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דהי"א יז, כא). ותענוג של ישראל לומר שבח של ד' יתברך ברוך הוא וברוך שמו: 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד' (דברים ו, ד).
והנה הקרבן שנקרא 'פסח', הוא לשון חנינה, כמאמר הכתוב: 'ואמרתם זבח פסח הוא לד', אשר פסח על בתי בני ישראל' (שמות יב, כז), וכפירוש רש"י ז"ל שם (עיין שם ברש"י בפסוק י"ג וכ"ג). ומבואר בשם זה שבחו של ד' יתברך ברוך הוא, שחמל על עמו בית ישראל.
ובשם 'חג המצות' מבואר הטעם בכתוב: 'עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו' וכו' (שם, לט), ומהאי טעמא נקרא 'חג המצות', שיצאו מיד, שלא היו מתעכבים כלל, ואדרבא היו מזורזים במצות ד', עד שלא היה באפשרי להתחמץ העיסה, וזהו שבח ישראל, וכמאמר הכתוב: 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' (ירמיהו ב, ב), ובפירוש רש"י שם: ד' יתברך זוכר להם זה הזכות שיצאו מיד, ולא הכינו להם צידה.
ולפי זה מתורץ, דהתורה הוא מפי הקב"ה - קרא זה היום טוב 'חג המצות', דחג המצות מרמז שבח ישראל, וד' יתברך אומר תמיד שבח של ישראל. וחז"ל ואנחנו קוראים זה היום טוב 'פסח', דשם זה מורה שבח של ד' יתברך ברוך הוא, כנ"ל, ואנו אומרים תמיד שבח המקום ברוך הוא".
כלומר: ד', שאוהב את עם ישראל, משבח את עם ישראל, שבטח בו ויצא למדבר בלא להכין צדה לדרך, ולכן קרא לחג בשם "חג המצות". ואילו חז"ל רצו שעם ישראל ישבח את ד', שד' חמל עלינו ופסח על בתינו והציל אותנו ממכת בכורות, ולכן קראו לחג בשם "פסח"[9].
ה. מדוע חג המצות לא נקרא בתורה "חג החירות"?
יש לשאול: מדוע חג המצות לא נקרא בתורה בשם "חג החירות"? לכאורה השם "חג החירות" מבטא יותר את מהות החג - שבו יצאנו לחירות! וכמו שתקנו לנו חז"ל בתפילה: "חג המצות הזה, זמן חרותנו"!
אמנם לפי דבריו הנפלאים של רבי לוי יצחק מברדיטשב הדברים מובנים, שהתורה רצתה להדגיש את השם "חג המצות", כדי לשבח את ישראל, אבל נראה לומר טעם נוסף.
אם החג היה נקרא "חג החירות" היו אנשים עלולים לטעות, ולחשוב שהשגנו את החירות בכוח מעשינו, בתושיתנו ובאומץ לבנו: מרדנו במצרים, ונצחנו אותם, וברחנו משם.
התורה רוצה להדגיש שהקב"ה הוא זה שהוציא אותנו, ואנחנו לא יצאנו בכוחות עצמנו, ואפילו לא עשינו לעצמנו צדה לדרך, אלא אכלנו מצות! הכל מד', ולא מאתנו.
הסבר זה כתב האברבנאל (גם בפירושו לתורה וגם בפירושו להגדה) על הפסוק "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ולא ביד חזקה" (שמות ג, יט) - שלא נצא ממצרים בגלל רשותו של פרעה, וגם לא בגלל ידנו החזקה, אלא הקב"ה הוא שיוציא אותנו. ולכן לא קוראים לחג על שם התוצאה הסופית, שיצאנו לחירות, אלא על שם המצות, שהם סמל החיפזון, שאפילו זמן מועט לאפות את הלחם לא היה לנו, ועל ידי זה אנחנו מדגישים שד' הוא שהוציא אותנו ממצרים. רק אחרי הדגשה זו הוסיפו חז"ל את ההגדרה המהותית של החג: "זמן חרותנו".
יהי רצון שנרגיש כל הזמן שכל מה שיש לנו הוא מד': גם החרות הגשמית וגם החרות הרוחנית, וכן כל השפע החומרי והרוחני, ובמהרה יבנה בית המקדש ושם נזכה להקריב קרבן פסח.
[1] בספרים רבים, ובהם "מושגים תלמודיים".
[2] שמות יג, ד; שמות, כג, טו; שמות, לד, יח - פעמיים, ודברים טז, א - פעמיים.
[3] עיין בשו"ת התשב"ץ חלק ב' סימן ר"נ וב"שפתי חכמים" על רש"י שמות כג, יז ובפירוש הרש"ר הירש ויקרא כג, ב ובעוד ספרים רבים.
[4] עיין בפירוש הרש"ר הירש במדבר כח, כו ודברים טז, טז.
[5] עוד נחזור לעסוק בדברי החזקוני בהמשך המאמר.
[6] יש לציין שבמקום אחד בתורה מופיע הביטוי "חג הפסח"! כך נאמר בפרשת כי תשא (שמות לד, כה): "לא תשחט על חמץ דם זבחי, ולא ילין לבקר זבח חג הפסח", ורואים שהפסח נקרא כאן בשם "חג"!
אבל פסוק זה אינו מתיחס לחג המצות, אלא לקרבן פסח. כך כתב ב"דעת מקרא שם: "בפסוק המקביל (לעיל כג, יח) כתוב: 'ולא ילין חלב חגי עד בקר', והענין אחד גם על פי מדרש ההלכה. ואפשר שכאן פירש הכתוב 'חג הפסח', משום שהפסח הוא הקרבן המסמל את יחודו של עם ישראל, ואת פרישתן מן העבודה הזרה. 'חג הפסח' - קרבן הפסח. 'חג' הוא קרבן, כמו: 'אסרו חג בעבותים' (תהלים קיח, כז)". ועיין בהמשך המאמר, בדברי התוספות רי"ד, שכתב שמצאנו בספר יהושע שחג המצות נקרא בשם "פסח", וגם הוא לא כתב שמצאנו זאת בלשון התורה.
[7] עיין לעיל בפסוקים בויקרא כג, ה ובבמדבר כח, טז, ועל פיהם הסגרנו את האות וו ואת המלה "הזה".
[8] עיין ברד"ק שם ביהושע, ובראב"ע בויקרא כג, יא, ובתוספות במסכת ראש השנה יג ע"א בד"ה "דאקריבו עומר" ובתוספות במסכת קידושין לז ע"ב בד"ה "ממחרת הפסח".
[9] עיין בהרחבה גדולה בספר "המועדים בהלכה" לרב זוין, "פסח", בפרק א': "פסח בתורת שם החג".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
