הקדמה
כתב הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ד: "וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים, וטועין אחר ההבל, ורודפין אחר ע"ז. ומסיים בדת האמת, שקרבנו המקום לו, והבדילנו מן התועים, וקרבנו ליחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו, ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו, והוא שידרוש מ'ארמי אובד אבי', עד שיגמור כל הפרשה, וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח".
נשאלת השאלה: מדוע תקנו חכמים לדרוש בליל הסדר דווקא את פרשת "ארמי אבד אבי"? מדוע לא תקנו חז"ל לקרוא את הפסוקים המתארים את השעבוד והגאולה בספר שמות?
כבר שאל האברבנאל בפתיחתו להגדה (בשער החמישים ושנים): "למה עשה עיקר ההגדה מפסוקי משנה תורה, והוכיחם עם פסוקי המאורע? הלא יותר היה ראוי שיעשה עיקר ההגדה בסיפור המאורע, ויביא עליהם פסוקי 'והיה כי תבוא'"!
נאמרו על כך מספר הסברים, ומהם ניתן להבין טוב יותר את חשיבות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ואת ההרגשות שצריכים להרגיש בלילה קדוש זה.
א. הסבר המלבי"ם
אמנם האברבנאל ענה על שאלתו, אבל נקדים את דברי המלבי"ם, כיון שדבריו פשוטים יותר.
כתב המלבי"ם: "ולאשר ארוכים הדברים לספרם כפי שהם כתובים כסדרם בספר שמות, כי לא תספיק לזה העת, על כן בחרו רבותינו ז"ל לזה פרשת ביכורים, אשר בפרשה הקטנה הזאת נכללים כל פרטי הענינים ההם... באופן שנמצא בתוך הפרשה הקצרה הזאת כל מה שכתוב בספר שמות במקומו בארוכה, ועוד יוסיף הדורש למצוא בה עוד ענינים אחרים, הכתובים במקומות אחרים, יותר מהכתוב בספר שמות במקומו".
כלומר: לא שייך היה שנקרא בליל הסדר את כל פרשיות שמות וארא ובא, בגלל אריכותן, ולכן קבעו חז"ל לקרוא את פרשת מקרא ביכורים, שבה מופיעים כל עניני יציאת מצרים בתמציתיות.
ב. הסבר האברבנאל
כעין דברי המלבי"ם בחלקם השני כבר כתב האברבנאל (בד"ה "במתי מעט") ובתוספת: "עשה עיקר הדרשה מאותה הדרשה, כי יש בה... גנות בתחילתה וסיום בשבח, ויש בה עניני הירידה למצרים, הגלות והגאולה"... "ועשה עיקר מפרשת וידוי הביכורים, לפי שהוא הנאות יותר לסיפור יציאת מצרים".
ובשני ספרים הביאו בשם האברבנאל: "הטעם לפי שבלילה הזה אנו חייבים להודות לד' יתברך, ולהתחיל בגנות ולסיים בשבח, ולא יוכל אדם לעשות הודאה יותר הגונה לענין הפסח ויציאת מצרים, כי אם אותה הגדה והוידוי שהיה קורא מביא הביכורים, כי גם כן התחיל בגנות וסיים בשבח, ותזכור היציאה והמכות והאותות והמופתים, כאילו יעשה האדם עצמו בליל פסח עם אותם הדברים אשר לפניו בקערה כאילו הוא מביא ביכורים" (מעינות לפסח עמ' 57, והגדת "פשר דבר" לרב יעקב וועהל).
כלומר: בפרשת מקרא ביכורים כתובים עניני הירידה למצרים, קושי השעבוד, רמז לעשר המכות, והגאולה, בדומה למה שכתב גם המלבי"ם, ונוסף על כך בפרשת מקרא ביכורים מופיעים גם גנות בתחילתה ושבח בסיומה.
ג. הסבר ה"אור שמח"
הסבר אחר כתב ה"אור שמח" על הרמב"ם שם: "נראה דאמר במסכת פסחים (לו ע"א וקטו ע"ב): 'לחם עוני - לחם שעונין עליו דברים הרבה'. [ופירש רש"י: 'שעונין עליו דברים - שגומרים עליו את ההלל, ואומרים עליו הגדה]. והנה הלל הוי מדברי סופרים, ויציאת מצרים כתוב: 'והגדת לבנך' וכו' (שמות יג, ח), 'ואמרתם: זבח פסח הוא לד'' (שם יב, כז), 'ואמרת אליו: בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים' (שם יג, יד), ולמאי צריך 'עוני'?
הוא משום דצריך לדרוש פרשה דבכורים, דכתיב ביה לשון ענייה: 'וענית ואמרת לפני ד' אלקיך: ארמי אֹבד אבי' (דברים כו, ה), וזה שעונין עליו דברים הרבה, שירבה בדרוש פרשה זו. וברור".
כלומר: מהמלים "לחם עני", שדרשו חז"ל: "שעונין עליו דברים הרבה", למדו בגזירה שוה שצריך לקרוא דווקא את פרשת מקרא בכורים, שבה נאמר: "וענית ואמרת".
ד. הסבר הרב יעקבסון
הרב יששכר יעקבסון, במאמרו "ההסברה של הגדת ליל הסדר" בספר "מעינות" לפסח (עמ' 56-57) כתב הסבר שדומה בעיקרון להסבר שכתב ה"אור שמח": "בתורה ישנן שתי מצוות הנאמרות בפסוק בפעל 'הגד': 'והגדת לבנך' (שמות יג, ח), ובמקרא ביכורים: "הגדתי היום לד' אלקיך" (דברים כו, ג). אולי מפני זה מקיימים את ההגדה של יציאת מצרים על ידי הנוסח הקבוע בתורה למקרא ביכורים".
כלומר: מהמלים: "והגדת לבנך", למדו בגזירה שוה שצריך לקרוא דווקא את פרשת מקרא בכורים, שבה נאמר: "הגדתי היום".
יש להדגיש ששני הסברים אלה אינם מסבירים את עומק הענין מה הסיבה שבגללה יש לקרוא בליל הסדר את פרשת מקרא ביכורים, אלא רק מה המקור לכך שיש לקרוא בליל הסדר פרשה זו.
ה. הסבר הרב מינצברג
בהגדת "בן מלך" (עמ' קה) כתב הרב מינצברג: "נראה בזה שאם כי פעמים רבות נכתב בתורה הסיפור של יציאת מצרים, וידוי בכורים הוא המקום היחיד בו התורה מורה לנו כיצד עלינו לספר את הסיפור. ולכן כאשר אנו באים לקיים את מצות הסיפור, אנו למדים מפרשה זו כיצד לספר אותו. אולם כיון שאנו רוצים להרחיב בדברים, ש'כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' אנו גם דורשים את הפרשה כולה, ומבארים כל תיבה באריכות".
גם הסבר זה אינו מסביר את עומק הענין מה הסיבה שבגללה יש לקרוא בליל הסדר את מקרא ביכורים, אלא רק מה המקור לכך שיש לקרוא בליל הסדר פרשה זו.
מה עומד מאחורי הלימודים הללו?
ו. הסבר על פי דברי הרב חרל"פ
כתב הרב ראובן מרגליות בביאורו להגדה "באר מרים" (עמ' סב במהדורת תשס"ב): "ויאמינו בד' ובמשה עבדו - זוהי הפעם היחידה שמוזכר שמו של משה רעיא מהימנא בהגדה של פסח, להדגיש אמרם לעיל: 'לא על ידי מלאך' וכו'. ובכל דבר שבח ותהלה אין לכלול יצור עם היוצר ברוך הוא, וזהו יסוד ושרש כל היהדות. וידידי הגאון הצדיק מוהר"ר יעקב משה חרל"פ... העיר שגם בפרשת בכורים לא נזכר שמו של משה".
על פי הסבר זה כתב הרב יששכר יעקבסון, במאמרו הנ"ל, שניתן לומר שלכן בחרו חז"ל לקרוא דווקא פרשה זו, ולא את פרשיות ספר שמות, כדי להדגיש שד' הוא שעשה את הכל, ולא משה רבנו.
על פי הסבר זה ניתן לענות על שאלה נוספת: בפיסקא "מִתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" אנו קוראים שלושה פסוקים מספר יהושע פרק כ"ד:
ב. "ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ד' אלקי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים.
ג. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו, ואתן לו את יצחק.
ד. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים".
וכאן אנחנו מפסיקים.
יש לשאול: מדוע לא קוראים גם את הפסוק הבא? והרי הוא עוסק בעשר המכות וביציאת מצרים!
כך נאמר בו:
ה. "ואשלח את משה ואת אהרן, ואגף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו, ואחר הוצאתי אתכם".
השאלה גדולה עוד יותר כאשר אנו שמים לב שבלילה זה הכל בנוי סביב המספר ארבע: ארבעה בנים, ארבע כוסות, ארבעה פסוקים בפרשת מקרא ביכורים, ומדוע כאן הפסקנו אחרי שלושה פסוקים, ולא המשכנו בפסוק הרביעי שעוסק, כאמור, בעשר המכות וביציאת מצרים, אלא עצרנו בירידה למצרים?
על פי הסבר הרב חרל"פ ניתן לומר שלכן הפסקנו אחרי שלושת הפסוקים, ולא המשכנו בפסוק הרביעי כיון שהפסוק הרביעי עוסק במשה ובאהרן, ובלילה זה אנו רוצים להדגיש שד' עשה את הכל, ולא משה רבנו.
ז. הסבר הרב חנן פורת
הסבר אחר כתב הרב חנן פורת בהגדתו "אור ודרור" (עמ' 22): "מדוע בחרה ההגדה להביא את סיפור יציאת מצרים מ'כלי שני', דרך סיפורו של מביא הביכורים, במקום להביא במישרין את הסיפור המקורי, המתועד בפרוט בספר שמות?
בשכבר הימים שמעתי על כך תשובה ישרה ומאירה מפי ר' יעקב רוטשילד ז"ל: אילו היתה ההגדה מתמקדת בסיפור יציאת מצרים הנפרש בהרחבה בפרשיות הראשונות של ספר שמות, היינו אומרים לעצמנו שיש להתיחס אליו כאל סיפור היסטורי, שאיננו בהכרח נוגע לימינו. לפיכך בחר מספר ההגדה לספר את הסיפור מנקודת מבטו של מביא הביכורים, שחי בארץ ישראל בדור אחר, ובכל זאת הוא מספר את הסיפור כחויה אישית העוברת עליו כאן ועכשיו, וכה דבריו: 'וירעו אֹתנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבֹדה קשה. ונצעק אל ד' אלקי אבתינו, וישמע ד' את קֹלנו, וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוצִאנו ד' ממצרים ביד חזקה ובזרֹע נטויה ובמֹרא גדֹל ובאֹתות ובמֹפתים'. הכל עברנו על בשרנו.
אין לך אפוא המחשה גדולה יותר לרעיון הבא לידי ביטוי בהגדה 'בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', מאשר 'מקרא ביכורים'. לפיכך נבחרה פרשה זו לסיפור יציאת מצרים, כדי להדגיש בפנינו: אם רצונכם לא רק ללמוד היסטוריה, אלא לחיות אותה, לכו לכם אצל מביא הביכורים" (ועיין שם בהגדת "אור ודרור" עמ' 183-186 שהאריך בענין).
על פי דרכו ניתן להוסיף שלא רק שעל ידי פסוקים אלו ירגיש האדם יותר כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, אלא גם יודה וישבח לד' על כך. הסבר זה מתקשר למהלך הכללי של חובת השבח וההודאה, שהארכנו בה במאמרנו בפתיחת ההגדה, כיון שמתוך שהוא מרגיש שהדברים קרו לו - הוא מתעורר יותר להודות ולהלל.
יש להוסיף שמהפסוק המקדים פרשה זו, "הגדתי היום לד' אלקיך" (דברים כו, ג), למדנו שההגדה כוללת גם את חיוב ההודאה, ולא רק את חיוב הסיפור, כמו שהתבאר שם!
ח. הסבר הרב רימון
כתב האלשיך הקדוש בפרשת מקרא ביכורים וגם בפירושו להגדה: "עיקר כוונתו יתברך להרחיקנו ממדת כפוי טובה, ולהביאנו אל גדר החזיק טובה כראוי, כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת, כי בו תלוי כל עבודת אלקים, להכיר כי הנשמה לו יתברך, והגוף פעלו, וכולנו עבדים לו יתברך. ושבשכר זה הוא מקנה לנו הארץ למורשה, ואם לאו הארץ תעזב מהם".
על פי זה כתב הרב רימון (חלק א' עמ' 177 וחלק ב' עמ' 271) שחז"ל תיקנו לקרוא את פרשת מקרא ביכורים כדי לחנכנו למידת הכרת הטוב.
יש להעיר שבארבעת הפסוקים שאומרים בהגדה לא מודגשת כל כך מידת הכרת הטוב. וכמו שהסביר הרב רימון שמידה זו מודגשת במה שמביא הבכורים אומר שוב ושוב שד' נתן לנו את הארץ ואת פרי האדמה, ובפסוקים שאומרים בהגדה לא נאמר כלל דבר זה!
אפשר לומר שאף על פי שבפסוקים שאומרים בהגדה לא נאמר כלל דבר זה, מכל מקום עצם אמירת פסוקים מפרשה זו באה להזכיר לנו את הפרשה בכללותה, שענינה הוא הכרת הטוב, וזהו ענינו של ליל הסדר להודות לד' על כל הטוב שהוא עשה לנו.
סיכום
נאמרו שמונה הסברים על השאלה מדוע תקנו חכמים לדרוש בליל הסדר דווקא את פרשת מקרא ביכורים, ולא תקנו לקרוא את הפסוקים המתארים את השעבוד והגאולה בספר שמות:
- לפי המלבי"ם: כיון שפרשיות השעבוד והגאולה בספר שמות ארוכות, ואי אפשר להספיק בליל הסדר לקרוא את כולן, קבעו חז"ל לקרוא את פרשת מקרא ביכורים, שבה מופיעים כל עניני יציאת מצרים בתמציתיות.
- לפי האברבנאל: בפרשת מקרא ביכורים כתובים עניני הירידה למצרים, וקושי השעבוד, ורמז לעשר המכות, והגאולה, בדומה למה שכתב המלבי"ם, ונוסף על כך בפרשת מקרא ביכורים מופיעים גם גנות בתחילתה ושבח בסיומה.
- לפי ה"אור שמח": חז"ל למדו מגזרה שוה מהמלים "לחם עני", שדרשו אותן "לחם שעונין עליו דברים הרבה", שצריך לקרוא את פרשת מקרא ביכורים, שבה נאמר: "וענית ואמרת".
- לפי הרב יעקבסון: חז"ל למדו מגזרה שוה מהמלים "והגדת לבנך", שצריך לקרוא את פרשת מקרא ביכורים, שבה נאמר: "הגדתי היום לד' אלקיך".
- לפי הרב מינצברג: בפרשת מקרא ביכורים כתבה התורה באיזה נוסח צריך לספר ביציאת מצרים.
- לפי הרב חרל"פ: בפרשת מקרא ביכורים לא מופיע משה רבנו, ובליל הסדר אנו רוצים להדגיש שד' עשה את הכל, ולא משה רבנו.
- לפי הרב חנן פורת: בפרשת מקרא ביכורים מדבר מביא הבכורים בגוף ראשון כאילו הוא עצמו היה במצרים ויצא משם, והוא ממחיש את מה שנאמר בהגדה: "בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
- לפי הרב רימון: בפרשת מקרא ביכורים מודגשת מידת הכרת הטוב, וזהו ענינו של ליל הסדר להודות לד' על כל הטוב שהוא עשה לנו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.