לפני שנתחיל את הספר, צריך לתת הקדמה על הזמן שבו הוא מתרחש, שבלעדיה לא נוכל להבין אותו היטב: ממלכת יהודה...
מתוך סדרת השיעורים:
חמאה ודבש - חגי
סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
---|---|---|---|---|---|
שיעור |
חמאה ודבש - חגי פרק אלפני שנתחיל את הספר, צריך לתת הקדמה על הזמן שבו... |
הרב עמנואל בן ארצי |
|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
לפני שנתחיל את הספר, צריך לתת הקדמה על הזמן שבו הוא מתרחש, שבלעדיה לא נוכל להבין אותו היטב:
ממלכת יהודה גלתה בחורבן בית ראשון לבבל. עוד לפני שגלו, התנבא ירמיהו הנביא מתי תהיה הגאולה. וכך הוא אמר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה", אל תאמינו לדברי נביאי השקר שתחזרו מהר לארץ אלא "בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן: קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ... כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה... וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם".
כלומר, עם ישראל יודע כבר בזמן הגלות, שהם יחזרו לארץ כשימלאו שבעים שנה לבבל. הנחת היסוד של העם היא שאז תהיה גאולה שלימה, כולל בניה של בית המקדש וכינון ממלכה שבראשה מלך מבית דוד. לאחר שבעים שנה מאז שממלכת בבל כבשה את ממלכת יהודה, אכן העם מקבל רשות מהמלך כורש לחזור לארץ על מנת לבנות את בית המקדש.
אלא שרוב מוחלט של העם אינו עולה. מסתבר שכיוון שהארץ חרבה, וצריכה עבודה רבה כדי להיות מותאמת לחיים, רוב העם בוחר שלא לעלות, ולהמשיך בנתיים, לפחות עד ההתבססות של העם בארץ, את חייו הנוחים בגלות.
לארץ עולים רק כמה עשרות אלפי יהודים. הם מתחילים להתבסס בארץ, וכמה חודשים לאחר שעלו, מתקבצים כולם לירושלים, בונים את המזבח, ומתחילים לאסוף את החומרים לבניית בית המקדש. מספר חודשים לאחר מכן מייסדים את המקדש ומתחילים לבנות אותו. כלומר, ההבנה של העולים היא שלמרות שהעם בכללו לא עלה, ויש כאן כרגע גאולה קטנה וחסרה, בכל זאת בית המקדש אמור להבנות על ידיהם, כמו שאמר להם כורש.
אלא שאז מתחילות בעיות. העמים שנמצאים כבר בארץ מתחילים להציק לעולים, ולנסות לעכב בדרכים שונות את הבניה.
וכשכורש מת ואחשורוש מולך במקומו, הגוים משכנעים את אחשורוש לבטל את הבניה. ולמרות שאחשורוש לא יכול לבטל את הצו שנתן כורש, כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, אבל הוא מאשר לצרי יהודה ובנימין לבטל בכוח את הבניה, כשהמלך יעלים עין. והם אכן עולים בכוח צבאי ועוצרים בכוח את הבניה, שנעצרת למשך שנים ארוכות.
כאן אנחנו עוצרים לרגע את הסיפור ושואלים: מה חשבו היהודים שבארץ על זה? הרי הם ידעו שכשימלאו שבעים שנה לבבל צריכה לבוא גאולה. והם הבינו שהמקדש גם כן אמור להבנות אז. ואם כן איך יתכן שיש עצירה של הבניה?
היום אנחנו יודעים לומר למפרע, ועל פי הבנה של דברים שנאמרו לדניאל, ששבעים השנים נספרו פעמיים: פעם אחת נספרו שבעים שנה מכיבוש יהודה על ידי בבל ועד שהעם חזר חלקית לארץ. פעם שניה נספרו שבעים שנה מחורבן בית המקדש, שהיה 18 שנים לאחר הכיבוש על ידי בבל, ועד שחזרו לבנות את המקדש. כך שהמקדש אכן נבנה, אבל 18 שנים לאחר חזרת העם לארץ, ולא מייד.
אבל מה הבינו העם אז? נראה שהם הבינו שהגאולה התפספסה. העם לא עלה כשהיה צריך לעלות, עלו רק מעטים, ולכן הקב"ה לא מאפשר לבנות את הבית. ואולי הבית לא יבנה כלל, או אולי הבית יבנה כשהעם יבחר לעלות בכל זאת. ובכל אופן נראה שהיהודים שהיו בארץ התייאשו מבניית בית המקדש, והסתפקו במזבח.
אלא שהסיפור לא נגמר כאן: 12 שנה לאחר עצירת הבניה, העולם היהודי עובר טלטלה קשה: גזירות המן מתפרסמות, ומתברר שהיהודים כולם הולכים להשמד בעוד שנה. כמו שהסברנו במגילת אסתר, מרדכי מזהה שיש כאן הזדמנות להחזיר את העם לארץ, ואת בניית בית המקדש. ולכן במקום להתיר ליהודים לפגוע כרצונם במבקשי רעתם, הוא מתיר להם רק להקהל יחד ולהתגונן. כשמרדכי מצפה שהמקום ההגיוני להקהל בו לכוח צבאי משמעותי, יהיה ארץ ישראל. וכך העם כולו יעלה לארץ ויבנה בה ממלכה וכוח צבאי. וכן מתיר מרדכי ליהודים להשמיד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם, ובפועל מתיר להם בזה להשמיד את צרי יהודה ובנימין שמפריעים לבניית בית המקדש.
בענין העליה לארץ מרדכי לא מצליח. הקב"ה משאיר את הענין לבחירה חופשית של העם, וכיון שנופל פחדם על כל העמים, היהודים לא מרגישים צורך לעלות לארץ ולהקהל כולם יחד. לעומת זאת נראה שצרי יהודה ובנימין אכן הושמדו או לפחות הורתעו מספיק, וגם כשחוזרים לבנות את המקדש הם אינם מופיעים עוד.
אמנם העם לא חוזר לבנות את המקדש. שנה לאחר מכן אחשורוש מת, ועולה לשלטון מלך חדש, דריוש השני. גם אם היה חשש מאחשורוש שהרשה לעצור את הבניה, כאן מדובר במלך אחר. ובמיוחד על פי דברי חז"ל שהוא בנה של אסתר המלכה. ועדיין העם לא חוזר לבנות את המקדש. וכאן מתחיל הספר שלנו:
{א} בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ שהיא השנה שבה ימלאו שבעים שנה לחורבן המקדש בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ כלומר א' אלול הָיָ֨ה דְבַר-ה' בְּיַד-חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל-זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל֙ נינו של יכניה מלך יהודה, שהוא פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה כלומר המושל המקומי שמינה כורש מלך פרס על מדינת יהודה וְאֶל-יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן-יְהוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר: {ב} כֹּ֥ה אָמַ֛ר ה' צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הנבואה משתמשת בשם 'צבאות' שאומר שה' פועל בעולם דרך בריות רבות, והם כולם צבאות שלו, גם אם לא רואים שהוא עושה את זה. וכאן רצה הקב"ה שעם ישראל יבנו את המקדש, והם יהיו הצבא שלו בעולם. אלא שהם לא בונים ולכן הוא אומר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת-בֹּ֛א היא גם עֶת-בֵּ֥ית ה' לְהִבָּנֽוֹת: כלומר שהם חשבו בהתחלה שהעת שבה הם יבואו לארץ היא גם העת שבה יבנה בית ה', אבל התברר להם שלא כך, והעת של הצהרת כורש היתה עת בוא, אבל לא היתה עת בית ה' להבנות. ולכן הם מחכים עד שיבוא הזמן ואינם יודעים מה הוא. (פ) {ג} וכאן יש לנו הפסקה, ומגיעה נבואה חדשה: וַֽיְהִי֙ דְּבַר-ה' בְּיַד-חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר: נראה שהקב"ה רצה שהעם יבנה את בית המקדש מדעתו. ולכן אינו ממהר לומר להם בציוי שיבנו את הבית. הנבואה האחרונה שידועה לנו היתה כבר לפני כ55 שנה, וגם בהמשך בית שני לא תהיה נבואה. בשלב הזה של ההסטוריה העם צריך לנסות ולהבין בעצמו מה רצון ה', ולא לחכות שיאמר לו בפירוש על ידי נביא. וזה כנראה ענין חשוב בפני עצמו בעבודת ה': שננסה להבין בעצמנו מה רצון ה' בעולם, וכך נשווה בהדרגה את רצוננו לרצון ה'. ולכן הקב"ה לא ציוה עליהם לבנות את המקדש עד עכשיו, וגם לא אמר להם בנבואה שכשיעברו 18 שנה מהעליה אפשר יהיה לבנות. אמנם כיון שהעם לא בנו, וכבר הגיעה השנה שבה יעברו שבעים שנה, והבית צריך להבנות; וכיון שכבר הגענו לאמצע השנה הזו, לחודש השישי ועדיין לא התחילו לבנות; הקים להם ה' את חגי (וכן את זכריה ומלאכי) שיהיה נביא ויאמר להם. אמנם גם הוא עצמו לא אומר להם מיד לבנות את הבית. אלא פונה רק אל המנהיגים ואומר להם מה דעתו של העם. כיון שיתכן שהמנהיגים אכן רוצים לחזור ולבנות את הבית, אלא שהם מניחים שהעם עדיין אינו מוכן מסיבות שונות. אבל כשידעו שהעם לא מתכוון כלל לבנות את הבית, וסובר שלא הגיעה העת ושצריך לחכות להנחיה ברורה, אז יזרזו את העם לקום ולבנות. וכיון שהגיעה שעת כושר, והעם לא אמור לעסוק בחישובי עיתים, אלא לעשות את תפקידו, יקומו וינצלו את שעת הכושר. אלא שהנבואה הזו לא עזרה, וגם זרובבל ויהושע לא קמו לזרז את העם. ולכן ממשיך הקב"ה ואומר בנבואה שניה: {ד} הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם האם אתם סוברים שיש עת גאולה שמיועדת לכם בלבד כפי מה שאתם, בלי גאולת המקדש או הממלכה? שהיא אינה מיועדת לתיקון לאומי אלא לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים מוסתרים בבתיכם ובפרטיותכם, וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב: וכך ישאר? וודאי שלא זו מטרת הגאולה. ואם מה שלא עלו רבים מעם ישראל היה מבטל את בניית הבית, גם היה מבטל את הגאולה הפרטית שלכם, והיו כולם חוזרים לבבל. וכיון שאתם נשארים בארץ, ודאי יש כאן צד של גאולה לאומית, וצריך להמשיך ולנסות לבנות את המקדש ולכונן את הממלכה {ה} וְעַתָּ֕ה מול הטענות שיש לכם שנראה שלא היה רצון ה' שיבנה הבית כֹּ֥ה אָמַ֖ר ה' צְבָא֑וֹת אל תשימו את רצונכם לפי דרכי ה' שאין אתם מבינים בהם, ולא מופקדים עליהם אלא שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל-דַּרְכֵיכֶֽם שלכם, ותעסקו בדרכים שאתם צריכים ללכת בהם: {ו} שהרי השנים האחרונות היו שנים של בצורת שבאה מאת ה'. זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א אל הבית חזרה מהשדה מְעָ֗ט והתוצאה היתה ש אָכ֤וֹל וְאֵין מספיק -לְשָׂבְעָה֙ ובכל זאת המשכתם לאכול למרות שלא היתה סיעתא דשמיא באוכל, והתוצאה לא היתה משביעת רצון. וכן המשכתם שָׁת֣וֹ למרות ש וְאֵין מספיק -לְשָׁכְרָ֔ה והמשכתם לָב֖וֹשׁ את בגדי הפשתה שגדלה בשדה, למרות ש וְאֵין- מספיק כדי לייצר בגד לְחֹ֣ם ל֑וֹ וגם מי שעובד אצל אחרים, כיון שאין להם הרבה עבודה לתת לו, וצרכי החיים עולים ביוקר וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר כביכול אֶל-צְר֥וֹר נָקֽוּב: שהכסף לא נצבר בו. ובכל זאת אינכם מפסיקים לקום לעבודה בבוקר. וזאת כיון שאדם עושה מה שהוא יכול בצרכי חייו, גם אם זה לא כל כך מצליח. ואינו מתייאש ומפסיק לדאוג לעצמו. (פ) {ז} ובהתאמה לזה כֹּ֥ה אָמַ֖ר ה' צְבָא֑וֹת גם בענין המקדש רצוני שלא תנסו לעשות את רצון ה' ואם הוא לא עוזר כנראה אינו רוצה. אלא רצוני שזה יהיה רצון שלכם. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" (אבות ב, ד). כשאתם רק מבטלים רצונכם מפני רצון ה', אז ה' עוזר לבטל רצון אחרים. ואם לא מבטל את רצון צרי יהודה ובנימין כנראה שלא הגיע הזמן. אבל המטרה היא שתעשו רצון ה' כאילו הוא רצונכם ממש, שתנסו להזדהות איתו. ולכן אין כבר נבואה, אלא מצופה מכם לשים לב לסימנים של הבצורת ולהתעורר לחשוב מה ה' רוצה שיקרה. וכשתחשבו בעצמכם מה ה' רוצה, ולא רק כי נביא אמר בפירוש, אז הראש שלכם יתרגל לחשוב מה ה' רוצה במציאות ולהזדהות עם הרצון הזה. ולכן כשאתם רואים שיש בצורת צריך ש שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל-דַּרְכֵיכֶֽם: גם אם אינכם מבינים מה זה מסמן, תעשו חשבון נפש ותראו איפה דרכיכם לא טובים מצד האמת. ולמרות שיש לכם הסברים למה אתם לא בונים, הצרות אמורות לעורר אתכם לשים לב שההסברים לא מדוייקים. שהרי אם באמת הייתם רוצים מצד עצמכם לבנות, לא היו יכולים לעכב אתכם. {ח} ואם תאמרו הרי צרי יהודה ובנימין מפריעים לעבודה, והמלך בעצמו כנראה לא רוצה בה עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת אתם יכולים לבנות את בית המקדש בכמה ימים, עוד לפני שישימו לב, הצרים או המלך, שאתם בונים. אם לא מצליחים לבנות מעצי ארזים ומפעל בניה גדול שמושך תשומת לב, קחו עצים פשוטים מהמקום ותבנו את הבית מעץ בלבד, אפילו בלי אבן. שזה מה שהייתם עושים מזמן, אם זה היה רצון אישי שלכם. ואת שאלת רצון ה' תשאירו לי, ואם וְאֶרְצֶה-בּ֥וֹ אז גם וְאֶכָּבְדָ֖ה אָמַ֥ר ה': אני אדאג לכבד אותו שישוב לגדלו ותפארתו. ולבנות את הבית מעץ בלבד אפשר, כי במילא צידו הפנימי של הבית היה עשוי עץ, וסביבו היתה האבן. ואם כן אפשר לבנות את צד העץ שיעמוד לבדו, ולזה לא צריך עצים מיוחדים כי אין כאן משקל גדול. וכשיוכלו יוסיפו אבנים סביבו, ויחליפו בהדרגה את העצים לארזי הלבנון. {ט} וכיון שמסתבר שאינכם עושים כך כי זה לא רצון שלכם, לכן מעכשיו בענין הרצון שלכם שהוא פָּנֹ֤ה אֶל-הַרְבֵּה֙ וזו המטרה שלכם להשיג הרבה תבואה, גם הוא לא יצליח וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וכן כשתביאו את התבואה המעטה הזו אל הבית כדי שתשמר ולא תתפזר בשדה וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ כך שגם בבית היא תתפזר ותעלם, כדי שתראו שאם לא תבנו את בית ה' גם הבית הפרטי שלכם לא יועיל. וכיון שכאן אתם מבינים שזו לא סתם בצורת אלא בצורת מושגחת אתם צריכים לשאול יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ ה' צְבָא֔וֹת ומה ה' רוצה לסמן לנו בבצורת הזו יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר-ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: כי עד עכשיו היה אפשר לחשוב שאתם רוצים את רצון ה', אלא שהוא בלתי אפשרי ולא מצליח. ולכן אתם עושים את מה שאפשר בתחום הגאולה שזה ליישב את הערים והשדות. אבל כיון שזה היה אפשרי אם הייתם מספיק רוצים, מתברר שאתם לא מחפשים כלל את רצון ה', אלא רצים איש לביתו הפרטי, כאילו הגאולה הזו היא לכם אתם. {י} עַל-כֵּ֣ן עֲלֵיכֶ֔ם בגללכם כָּלְא֥וּ שָׁמַ֖יִם מִטָּ֑ל וְהָאָ֖רֶץ כָּלְאָ֥ה יְבוּלָֽהּ: כדי שתראו שהשמים הם המניעים את הארץ. ואם אין את צרכי השמים, ובית המקדש לא נבנה, אז גם צרכי האדמה לא קיימים, שהרי בלי גשם האדמה לא מניבה דבר, ובלי רצון ה' העולם החומרי לא נותן דבר. וגם הטל, שנראה כאילו נוצר כאן באדמה, באמת בא מהשמים. וכך אם אתם כאן בארץ הייתם בונים, היה מתגלה רצון ה' דרככם כמו טל. אבל כיון שלא גיליתם את רצון ה', גם הטל נעצר. {יא} ולכן גם תהליך הגאולה הארצי עליו ניבאו הנביאים לא מתקדם: וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל-הָאָ֣רֶץ שאמורה לקבל בחזרה את בניה בשפע של מים "אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת, אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם" וְעַל-הֶהָרִ֗ים שאמורים לשמוח בגאולה "רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ וַעֲנִיָּו יְרַחֵם" וְעַל-הַדָּגָן֙ וְעַל-הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל-הַיִּצְהָ֔ר שאמורים להתרבות בזמן הגאולה "וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר" וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה גם עצי הסרק "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" וְעַל-הָֽאָדָם֙ וְעַל-הַבְּהֵמָ֔ה שאמורים לרבות בארץ "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ". וכדי לסמן לכם למה הגאולה לא מתקדמת וְעַ֖ל כָּל-יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם: שאף שאינם קשורים ישירות לגאולה, איתם אתם אמורים לבנות את המקדש. ולכן תבינו שאין תהליך גאולה לעם בלי תהליך בניית המקדש, ותהליך הגאולה נעצר בגלל שיגיע הכפיים שלכם לא מופנה למקום הנכון. (ס) {יב} וַיִּשְׁמַ֣ע זְרֻבָּבֶ֣ל | בֶּֽן-שַׁלְתִּיאֵ֡ל שכאן עוד לא מוזכר בתואר 'פחת יהודה' כי עוד לא החליט להשתמש בכוחו ולרכז את העם לבנות וִיהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן-יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְכֹ֣ל | שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֗ם בְּקוֹל֙ ה' אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם שאמר להם שהם צריכים לשים לב לדרכיהם ולבנות את הבית וְעַל-בסיס דִּבְרֵי֙ חַגַּ֣י הַנָּבִ֔יא שאמר להם שכל עוד הם לא בונים אז יש בצורת, ותהליך הגאולה כולו נעצר. ושמעו את זה כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ ה' אֱלֹהֵיהֶ֑ם שלא שלח אותו סתם לספר להם ויבחרו אם לבנות או לסבול את הבצורת, אלא דווקא כדי שיבנו. ומזה הם פחדו כי הם היו מעטים מאוד בארץ, ורוב העם היהודי לא היה שם, והמלכות כנראה לא מסכימה איתם. ולכן וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם מִפְּנֵ֥י ה': ופחדו מצד אחד מהבצורת ושלא עשו כראוי, ומצד שני שלא העיזו גם עכשיו לבנות את הבית. ולא ידעו מה לעשות {יג} ולכן הוסיף להם ה', שכל מה שנאמר הוא מה שהיה מצופה מהם עד עכשיו. אבל מעכשיו וַ֠יֹּאמֶר חַגַּ֞י מַלְאַ֧ךְ ה' שאינו רק נביא, אלא מייצג את ה' בתוכם מעכשיו. ובא אליהם בְּמַלְאֲכ֥וּת ה' להיות ביניהם כך שכל ענין שיש להם לשאול יוכלו לשאול דרכו את ה', וה' יעזור להם בתהליך שיצליח. ואמר לָעָ֣ם לֵאמֹ֑ר אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם-ה': ממש איתכם ולא משאיר לכם את החובה לבנות כמו עד עכשיו, אלא מעכשיו זה רצון ה' שיצליח. ולכן אני איתכם במלאכה וודאי תצליח {יד} וכיון שהגיע הזמן שבו היה צריך הבית להבנות, כעבור שבעים שנה מחורבנו, העיר ה' את רצונם הישן, שהיה להם לפני שהעניינים הסתבכו וַיָּ֣עַר ה' אֶת-רוּחַ֩ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן-שַׁלְתִּיאֵ֜ל מצד שהוא פַּחַ֣ת יְהוּדָ֗ה ויכול לרכז את העם לבנות וְאֶת-ר֙וּחַ֙ יְהוֹשֻׁ֤עַ בֶּן-יְהוֹצָדָק֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל שיתן להם מוטיבציה של קדושה וְֽאֶת-ר֔וּחַ כֹּ֖ל שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֑ם שירצו לבנות את המרכז הדתי והלאומי שלהם וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּעֲשׂ֣וּ מְלָאכָ֔ה בְּבֵית-ה' צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם: על ידי שהתחילו לאסוף את החומרים לבנין. ועדיין לא בנו כבעלי הבית, וכאילו זה פרויקט שלהם, אלא עשו מלאכה כפועלים של ה' לפי רצונו. (פ) {טו} ולכן גם לא בנו מיד, בא' אלול שבו נאמרה להם הנבואה, אלא היו צריכים עוד זמן כדי להתרגל לרעיון ולחזק את רוחם. ולכן התחילו בְּי֨וֹם עֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ בַּשִּׁשִּׁ֑י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֥וֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ: כלומר בכ"ד אלול. יום לפני יום בריאת העולם.
[מקורות לעיון נוסף והרחבה: חגי פרק א: רש"י פסוקים א, ב, אבן עזרא פסוק יב, רד"ק פסוקים א, ב, יב, טו, אלשיך פסוקים ה – ט, מלבים פסוקים א, ב, ד, ט, יב, יג, ירמיה כט ד – יד, עזרא פרקים ג וד, גמרא יומא כא:, תנחומא תצוה י, אבות דר' נתן נוסחא ב פרק ה 'ועל העבודה', ויקרא רבה שמיני יג ה, כוזרי מאמר שני כד, בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק ט].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.